ג'וזף קאהן, מארק לנדלר
ג'וזף קאהן, מארק לנדלר

ניו יורק טיימס

האנדאן. מי שתולה כביסה לייבוש בהאנדאן שבסין נאלץ בדרך כלל לנקות שוב את בגדיו, לאחר שהוכתמו מנשורת שחורה ממפעל הפלדה הסמוך. גם בעמק הרוהר בגרמניה, שם פעל מפעל הפלדה "תיסנקרופ", סבלו התושבים מתופעה דומה. החולצות הלבנות שלבשו הגברים לכנסייה בימי ראשון הפכו לאפורות כשחזרו לבתיהם. בין שתי הערים הללו יש קרבה מוזרה המגשרת על מרחק של כ-8,000 ק"מ ועשור של מהפך כלכלי. הכבשן המגושם של המפעל - שמירר את חייהם של התושבים הגרמנים - פורק והועבר בחלקים למחוז הביי בסין.

המעבר תרם לשגשוג תעשיית הפלדה הסינית, שכיום מקדימה את אלה של גרמניה, יפאן וארה"ב גם יחד. אולם מפעלי הפלדה - המשחררים לאוויר חלקיקים ומנצלים כמויות חשמל עצומות המופקות מפחם - אחראים לחלק ניכר מפליטות פחמן דו-חמצני בסין. גרמניה, לעומת זאת, טיהרה את האוויר וכיום נחשבת למובילה במאבק נגד התחממות כדור הארץ.

בשאיפתה לחולל את המהפכה התעשייתית שהעשירה בעבר את המערב, ספגה סין את רוב התעשיות שזיהמו אותו והפכה למובילה בייצור פלדה, אלומיניום, בטון, כימיקלים, עורות, נייר ומוצרים אחרים. יצרניהם עברו מזרחה לאחר שנאלצו להתמודד עם עלויות גבוהות וחוקים נוקשים למניעת זיהום סביבתי בחלקים אחרים של העולם. סין הפכה ל"מפעל העולמי" ובמקביל גם ל"ארובה העולמית".

בדורטמונד בגרמניה, העיר בה נמצא בעבר המפעל תיסנקרופ, עדיין נרשם שיעור אבטלה גבוה בשל אובדן מקומות עבודה למדינות זולות יותר כסין. עם זאת, הגרמנים יכולים לרכוש כיום איי-פודים, מכונות כביסה ואוניות משא במחירים נוחים עקב היעדר פיקוח על זיהום בסין. בנוסף, מיקור החוץ של הזיהום העניק לצרכנים במערב אוויר ומים נקיים יותר.

לדעת וילהלם גרוטה, מומחה לאיכות הסביבה מדורטמונד, "סין עושה היום את כל הטעויות שאנו עשינו במאה ה-19". דה גרוטה זוכר איך נהג לרחוץ את מכוניתו של אביו כשהיה ילד, ומיד נאלץ לרחוץ אותה שוב משום שהתכסתה בפיח. לדעתו, הסינים "יבינו שהרבה יותר יקר לתקן את הנזקים מאוחר יותר מאשר לבנות תעשייה מפותחת היישר מהתחלה".

כעת, לאחר שנים ארוכות של התעלמות מהשלכות הזיהום התעשייתי החליטה הנהגת המפלגה הקומוניסטית לפתח דגם כלכלי נקי יותר. יותר ויותר השקעות בתוכניות חדשות ובציוד חדש למפעלי פלדה, אורניום ומלט מתחילות לצוץ. בין היתר, החלה הממשלה להגביל את יצוא הפלדה. באפריל ביטלה את הטבות מס היצוא על מוצרי פלדה רבים ואף תבעה מהיצרנים תשלום נוסף על סחורות מסוימות.

עם זאת, צ'ן קשין, כלכלן ממשרד המסחר של סין, אומר שקשה להיאבק בזיהום כשחוקי הסביבה חסרי שיניים והחשמל וכוח העבודה זולים. להגנתה טוענת סין שהמדינות העשירות צריכות להעביר אליה טכנולוגיה חדישה שתצמצם את הזיהום. יש כלכלנים סביבתיים שמסכימים עם הטענה. אנדראס קרמר, מומחה מברלין, אומר כי "טביעת רגלן של המדינות העשירות ברורה מאוד, משום שהן מרוויחות ממשאבים טבעיים במדינות אחרות". הפתרון, לדבריו, הוא להיאבק על כך שהמדינות העשירות יפחיתו בעתיד את הצריכה, לאחר שיבינו את מחירה הסביבתי.

בינתיים, 8.5 מיליון תושבי האנדאן, ובמיוחד עשרות האלפים שמתגוררים סמוך למפעלים, חשים שהם חיים בתוך לווייתן ענק, רועש ומזיק, המייצר כסף ומקומות עבודה. תושבת כפר סמוך, טיאן לינשיו, אומרת שהיא והאחרים למדו להתמודד עם פליטת הפיח ממפעל הפלדה הגרמני לשעבר. התושבים לא אוכלים בחוץ, היא אומרת, כדי שהאורז שלהם לא יהפוך לשחור. אם ילדיה לא יכולים להירדם בלילה מפאת הרעש, היא דוחפת כותנה לאוזניהם.

התנועה מזרחה

תעשיית הפלדה הסינית הקדימה בשנים האחרונות את אלה של ארה"ב, גרמניה ויפאן, אולם המחיר כבד - המפעלים אחראים לחלק גדול מפליטת הפחמן במדינה. תעשיית הפלדה עברה מזרחה נוכח התקנות נגד זיהום במערב, שייקרו את הייצור. בחודשים האחרונים סין החלה לפעול בנושא ומנסה להגביל ייצור הפלדה, אולם מומחים מטילים חלק מהאחריות לזיהום דווקא על המערב, המוכן לצרוך סחורות מזהמות כל עוד הן מיוצרות מעבר לים

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ