בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהומות בקהיר | הנשיא שאיבד את מצרים

ג'ימי קרטר זכור בהיסטוריה האמריקאית כנשיא ש"איבד את איראן", אובמה ייזכר כנשיא ש"איבד" את טורקיה, לבנון ומצרים

100תגובות

ג'ימי קרטר זכור בהיסטוריה האמריקאית כנשיא ש"איבד את איראן", שהתגלגלה בקדנציה שלו מבעלת ברית מרכזית של ארה"ב לרפובליקה איסלאמית מהפכנית. ברק אובמה ייזכר כנשיא ש"איבד" את טורקיה, לבנון ומצרים, ובזמן שלטונו קרס מערך הבריתות של אמריקה במזרח התיכון.

בניתוח שטחי, הנסיבות דומות. בימי קרטר כמו בימי אובמה, אמריקה הנתונה במשבר כלכלי ואחרי מלחמות כושלות, מאבדת מעוצמתה הגלובלית בהנהגתו של נשיא מהשמאל, שכוונותיו הטובות מתפרשות בעולם כביטויי חולשה. התוצאה ניכרת בנפילת המשטרים שנשענו על קרבתם לוושינגטון, או בשינוי האוריינטציה שלהם, כפי שקרה באנקרה.

אין ספק שחולשתה הכללית של אמריקה משפיעה לרעה על ידידיה. אבל בניגוד לקרטר, שהטיף לזכויות האדם גם במחיר של פגיעה בבעלי ברית, אובמה ישב על הגדר ונהג בזהירות. הוא לא התחבק עם השליטים השנואים, אבל נמנע מהטפות לחופש פוליטי, מחשש לאובדן היציבות.

אובמה פתח את כהונתו במסעות לטורקיה, סעודיה ומצרים, ובנאומיו באנקרה ובקהיר ניסה לכונן יחסים חדשים בין אמריקה והעולם המוסלמי. המסר שלו למוסלמים היה: אני אחד משלכם, והוא גיבה אותו בציטוט פסוקים מהקוראן. כשהופיע באוניברסיטת קהיר, הנשיא המארח חוסני מובארק לא נראה לצדו על הבמה, ואובמה לא הזכירו בנאום. אבל אובמה נזהר מקריאות בוטות לדמוקרטיה וחירות, כפי שעשה קודמו השנוא, ג'ורג' בוש.

אובמה האמין כנראה שהבעיה המרכזית במזרח התיכון היא הכיבוש הישראלי בשטחים, ומיקד את מדיניותו בדרישה מישראל להקפאת ההתנחלויות, ובניסיון כושל לחידוש המו"מ על הקמת מדינה פלסטינית. כשלונו הביא אותו למשוך ידיים מתהליך השלום, ולהתמקדות במניעת מלחמה בין ישראל לאיראן.

באמריקה התחולל כל הזמן ויכוח, אם מדיניות אובמה מתאימה לנסיבות, או שהיא חותרת ליעדים הלא נכונים. התעלמותו מזכויות האדם במדינות ערב עוררה עליו ביקורת קשה, בטענה שהוא מחמיץ את רוח הזמן ודבק בשליטים עייפים ורקובים. בחודשים האחרונים התרבו המאמרים בעיתוני המערב, שדיברו על קצו הקרב של משטר מובארק במצרים, וקראו לאובמה להושיט יד לאופוזיציה. התחושה היתה שממסד מדיניות החוץ באמריקה מתנער מבן חסותו הוותיק בקהיר, והממשל מפגר אחרי בעלי הטורים והמומחים.

הממשל נקלע לדילמה. אפשר לנחש שבלבו, אובמה הזדהה עם תומכי הדמוקרטיה במצרים ולא עם הדיקטטור הקשיש. אבל מעצמה גלובלית איננה התנועה לזכויות האזרח. אם תתנער מבעלי בריתה ברגע שייקלעו לקשיים, מי יוכל לסמוך על תמיכתה מחר? זו הסיבה שאובמה התייצב לצד מובארק, עד שכובד ההפגנות הכריע את משטרו, ביום שישי.

הפיכות הרחוב בתוניסיה ובמצרים הראו, שאמריקה יכולה לעשות מעט מאוד כדי להציל את מקורביה מזעם נתיניהם. עכשיו יאשימו את אובמה, שלא התקרב בזמן למנהיגי האופוזיציה המצרית ולא דרש בקול רם ממובארק שישחרר את מתנגדיו מבתי כלאם. יטענו נגדו שלא לחץ מספיק על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעצור את ההתנחלויות ולרכך בעקיפין את הזעם הגואה בעולם המוסלמי. אבל זאת חוכמה בדיעבד. אין שום ודאות שההמונים המצריים, או התוניסאיים, היו מוכנים להמשיך ולחיות תחת דיכוי גם אם הבנייה באריאל היתה מוקפאת, או שכמה אופוזיציונרים היו יוצאים לחופשי.

עכשיו ינסה אובמה להוריד את הראש, לחכות שגל המהפכות ימצה את עצמו, ולכונן יחסים עם השליטים החדשים באזור. לא בטוח שיורשי מובארק יהיו תואמיהם של מנהיגי איראן וינהיגו מדיניות אנטי-אמריקאית קיצונית. ייתכן שהם ינסו לחקות את ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, שמתמרן בין המעצמות והגושים מבלי שוויתר על החברות בנאט"ו והקשרים הביטחוניים עם ארה"ב. ארדואן השיג עסקה טובה לטורקיה, הנהנית מיציבות פוליטית וצמיחה כלכלית, מבלי להיות בכיסו של איש. זה יכול להתאים גם למצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו