הדיפלומט אל-בראדעי שואף להוביל את מהפכת העניים

מקומו הלא ברור של זוכה פרס נובל לשלום

יוסי מלמן צרוב
יוסי מלמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי מלמן צרוב
יוסי מלמן

קשה לתאר ניגוד גדול יותר בין אישיותו ותולדות חייו של ד"ר מוחמד אל-בראדעי למהפכה שמתרחשת במצרים. זו מהפכה של חסרי הכול: העניים, מחוסרי העבודה, רעבים ללחם, וכל אלה שאיבדו תקווה. לדיפלומט-המשפטן אל-בראדעי יש הכול: כסף רב, בתים במערב, מעמד והכרה בינלאומיים.

הוא נולד במצרים ב-1942, למד משפטים באוניברסיטת קהיר והמשיך בלימודיו באוניברסיטת ניו יורק. בזמן לימודיו עבד במשלחת המצרית לאו"ם. הוא שב למצרים, אך ב-1984 שב לעבוד במוסדות האו"ם ומונה ליועץ המשפטי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). ב-1997 מונה למזכ"ל הארגון, תפקיד שאותו מילא עד לפני יותר משנה.

בתוך שנים אחדות הוא הפך מביורוקרט טיפוסי ואיש מנגנון אפרורי של האו"ם לשחקן מרכזי בזירה הבינלאומית. הנושא של תפוצת נשק גרעיני וזליגת חומרים גרעיניים היה למרכזי בסדר היום העולמי. המשפטן המצרי היה לסמל למאמצים לבלום מגמה זו, ועל כך זכה יחד עם סבא"א בפרס נובל לשלום.

ואולם, אמונתו בסכנת התפשטות הנשק הגרעיני וחששו ממלחמה במזרח התיכון עוררו עליו גם זעם בישראל ובארה"ב. הוא התגלה כפייסן כלפי איראן, מיתן את דו"חות סבא"א כדי שיתאימו לתפישת עולמו, ובכך איפשר למעשה לאיראן להמשיך לשטות בעולם בלי שתיענש. וושינגטון בתקופת ממשלו של הנשיא ג'ורג בוש ביקשה למנוע את בחירתו המחודשת לתפקיד המזכ"ל. הסי-איי-אי האזין לשיחות הטלפון שלו וארגוני ביון אחרים רקמו תכניות כיצד לפגוע בדימויו ובמעמדו. בישראל לא אהבו את חתירתו לפרק את ישראל מנשקה הגרעיני, כחלק מהטפתו להקים במזרח התיכון אזור מפורז מנשק גרעיני.אל-בראדעי ביקר בישראל שלוש פעמים, ואת מפגשיו ניהל הרחק מאור הזרקורים. בראיון ל"הארץ", בדצמבר 2003, היחיד שהעניק לכלי תקשורת ישראלי, דיבר אל-בראדעי בהבנה על בעיות הביטחון של ישראל, ואף הרחיק לכת באומרו כי "כתלמיד של ההיסטוריה אני מודע לתחושת אי הביטחון של העם יהודי". מהראיון ומהתבטאויות אחרות הוא הצטייר כפטריוט מצרי שמכיר בערך השלום עם ישראל, ועמדותיו אינן חורגות מהקונצנזוס של הממסד המצרי בראשות הנשיא חוסני מובארק, שנגדו הוא יוצא עתה בחרי אף.

אל-בראדעי מבקש להציג עצמו כחלופה חילונית, ליברלית, ופרו-מערבית לשלטון מובארק, אך ספק אם זה יקרה. מהפכות והפיכות במאה העשרים, כולל זו של הקצינים החופשיים במצרים ב-1954 הוכיחו בלא מעט מקרים כי מי שנראה כמנהיג את המחאה נבעט לפח הזבל של ההיסטוריה לאחר שהמשימה הושלמה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ