בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבי יששכרוף | מלחמת חמשת הימים

תם עידן במזה"ת

5תגובות

כבר אתמול בשעות הבוקר, התבררה לנשיא המצרי חוסני מובארק חומרת המצב. אם קיווה שלאחר "יום שישי הזועם" וה"אקמול" שניסה לשווק לציבור (פיטורי הממשלה ומינוי ממשלה חדשה), יירגעו הרוחות, גילה מובארק כי שלטונו קרוב לסיום. ההמונים המשיכו לנהור לכיכר א-תחריר במרכז קהיר ודרשו לא פחות מאשר את סילוקו מהתפקיד, כמו גם את הרחקת בנו גמאל, היורש המיועד, ממוקדי הכוח. לאחר מכן עלה לשידור אחד המועמדים הבולטים לניצחון בבחירות דמוקרטיות לנשיאות במצרים, אם יתרחשו בקרוב, מוחמד אל-בראדעי, והודיע כי האינתיפאדה של העם המצרי תימשך אם הנשיא יישאר בתפקידו. וכדי "לוודא הריגה", העלה ערוץ אל-ג'זירה לשידור את פוסק ההלכה החשוב ביותר בעולם הערבי הסוני, השייח יוסף אל-קרדאווי שקרא למובארק לרחם על בני עמו ולעזוב. בשלב הזה כבר ברור היה כי 30 שנות נשיאותו של יורשו של אנואר סאדאת, הגיעו לסיום, לפחות באופן שבו הכרנו עד כה. תם עידן במזרח התיכון.

הצעדים שעשה מובארק לאחר מכן נועדו בעיקר להפחית את הנזק למצרים ולמשפחתו. עומאר סולימאן מונה לתפקיד סגן הנשיא כדי לרשת אותו בבוא העת. על פי הדיווחים בכמה מכלי התקשורת, בניו של מובארק, עלא הבכור וגמאל הצעיר יותר, עזבו עם בני משפחותיהם לחו"ל ולתפקיד ראש הממשלה מונה אחמד שפיק, שר התעופה לשעבר במצרים. מובארק עשה את כל הצעדים הנדרשים לפחות להעברת שלטון מסודרת. סולימאן, מפקד המודיעין המצרי, נחשב אף הוא לאחד מעמודי התווך של השלטון הישן, אך לכתם של בניו של מובארק מעניק לתנועת המחאה את הניצחון הגדול שביקשו - הפלת הסמל. בנוסף, סולימאן אינו חבר המפלגה השלטת "הלאומית דמוקרטית" השנואה כל כך. ייתכן שהדבר יוביל בכל זאת להרגעת הרוחות, ממש כשם שבתוניסיה נרשמה רגיעה לאחר שאת נשיא תוניסיה המודח זיין אל-עאבדין בן עלי, ירש מוחמד ר'אנושי, ראש הממשלה שמונה על ידי בן עלי עצמו.

השאלה שנותרה פתוחה, היא אם יכריז סולימאן (או מובארק) על בחירות חדשות לנשיאות ובקרוב. קיומן של בחירות שכאלה, עשוי אמנם להוביל לניצחון של מועמד חילוני, כמו אל-בראדעי בבחירות. אולם ריבוי המועמדים החילוניים (כמו איימן נור מנהיג מפלגת אל-ע'ד ומועמד שייבחר על ידי המפלגה "הלאומית דמוקרטית"), לעומת המנגנון המאורגן והממושמע של "האחים המוסלמים", עלולים להפוך את מצרים לשלטון השני בראשות "האחים" במזרח התיכון. ייתכן שיהיה בכך צדק היסטורי לנוכח העובדה ש"האחים" הוקמו במצרים וזהו בסיס התמיכה הגדול ביותר שלהם. ובכל זאת, יהיה זה סיוט לא רק לישראל אלא גם לחבריה של תנועת המחאה "שישה באפריל": הצעירים, הנשים, החילונים, האקדמאים שלא הקוראן איחד ביניהם אלא האינטרנט והפייסבוק. הארגון האיסלאמי מהווה היום את הקבוצה הפוליטית הגדולה ביותר במצרים וללא ספק המאורגנת ביותר. ניצחון שלהם בבחירות יבשר על מהפכה נוספת במצרים, הפעם מהפכה איסלאמית.

בניסיון לעצור את השיטפון, נשלחו אמש יחידות של הצבא כדי להשליט את החוק והסדר ברחובות קהיר. אולם ספק אם יעלה בידיהם לעשות זאת. החיילים שיתפו פעולה עם המפגינים מאז יום שישי. הנחיה מפורשת לצבא לירות לעבר המפגינים, לא הגיעה ולכן הרגישו מספיק בנוח לטפס על הטנקים והנגמ"שים ולחבק את לובשי המדים. ההכרזה על עוצר משעה ארבע אחר הצהרים, זכתה להתעלמות כללית, גם מצד כוחות הביטחון.

המשטרה והכוחות שניסו להתעמת עם המפגינים בימים הראשונים נעלמו כליל מהרחובות והפקירו אותם לידיהם. ייתכן שכאן הייתה השגיאה של כולם: המודיעין הישראלי, האמריקאי, אנחנו הפרשנים לענייני ערבים ורבים מתושבי מצרים. קהיר הצליחה ליצור קונספציה כי לכוחות הביטחון המצריים יש את היכולת להתמודד עם כל איום פנימי, בוודאי איסלאמי. אולם ייתכן שהייתה זו סוג של אשליה.


הצבא והמשטרה אולי לא היו מהססים להתעמת עם קבוצת פנאטים אסלאמיסטים אם היו מנסים ליזום הפיכה. אך כאן מדובר בציבור שלם, שהחיילים והשוטרים נמנים עמו. בנוסף, ייתכן שהערכת כוחם של מנגנוני הביטחון המצריים הייתה מוגזמת. לרגעים שכחנו כולנו כי מדובר במנגנונים רקובים, בעלי יכולות מוגבלות ואיכות כוח אדם לא מהגבוהות ביותר. אי ההצלחה של מצרים בהתמודדות עם איום המנהרות באזור הגבול עם עזה, התפרשה תמיד כהיעדר מוטיבציה. סביר לא פחות שהדבר נבע מהיעדר יכולת.

השפעת המהפכה במצרים על המזרח התיכון לא ברורה בשלב זה, אך ברור כי ההשלכות יהיו עצומות. לא פחות קריטית לאזור, היא ההתנהגות של הממשל האמריקאי כלפי מובארק. הנשיא (הפורש?) ספג סטירת לחי מצלצלת מצד וושינגטון שהתנערה ממנו בעוד האלפים מפגינים ברחובות. צריך לקוות שבבית הלבן יש מישהו שמבין את ההשלכות שעלולות להיות לביקורת הגלויה שהוטחה במובארק מצד הממשל האמריקאי. וושינגטון עשתה הימור גדול בהחלטה לצאת נגד מובארק דווקא בשעה קריטית כל כך למשטר ולא ניתן להעריך אם שלטון חלופי במצרים יביא עמו בשורה יותר דמוקרטית.

המסר שיצא אתמול מהבית הלבן, נושא עמו מסרים אמריקאיים מסורתיים לכאורה, אך פוגע בכל בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון. הפופולריות של הנשיא ברק אובמה אולי תגאה שוב ברחבי העולם הערבי, אולם הנשיא האמריקאי עלול להתעורר למזרח תיכון חדש שבו אפילו בקרב בעלות בריתה של ארה"ב, אמריקה תיתפס כשטן הגדול לא רק על ידי הציבור אלא גם על ידי השלטונות.

והשאלה שלא זכתה לתשובה גם בשעת כתיבת שורות אלה: יצטרף או לא יצטרף מובארק לעמיתו התוניסאי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו