שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ליטל לוין
ליטל לוין

אחרי חמישה ימים, שעה אחת וארבעים דקות של צום, פסק מהאטמה גנדי מתעניתו בשתיית כוס של מיץ פרי הדר. זה היה ב-18 בינואר 1948, 20 דקות לאחר שחברי הממשלה ההודית בראשותו של פנדיט נהרו, יחד עם ראשי כל המפלגות, העדות והארגונים, חתמו על ההסכם שלמענו גנדי צם: הסכם להשכנת שלום בין הודו לפקיסטן, שהיו נתונות במאבק אלים מאז שוחררה הודו מעול הכיבוש הבריטי חודשים קודם לכן.

בכך ניצלו חייו של גנדי, שנחלש מאוד בתענית, ונפתחה התקווה לשלום בין הינדואים למוסלמים בהודו העצמאית. אבל אף שנחתם ההסכם, לא כל הפלגים הסכימו לו. אנשי הארגון ההינדואי הלאומני רשטרייה סווימסוואק סאנג סברו שגנדי, שכונה בפי מיליונים "אבי האומה ההודית", הסכים לוויתורים מפליגים מדי למען המוסלמים על חשבונם של ההינדואים. ב-30 בינואר 1948 חבר הארגון, נתוראם גודסה, המתין לגנדי מחוץ לבית בירלה בניו דלהי, שם התגורר בחצי השנה האחרונה. בידו אחז גודסה באקדח ברטה.

כ-500 איש קידמו את פניו של גנדי בעת שיצא, כהרגלו, לתפילה הפומבית. כחוש מהרגיל אחרי צומו האחרון, גנדי נשען על כתפי שתי נכדותיו עת פסע בתוך הקהל הגדול, שכתמיד נחצה לשניים כדי לתת למהאטמה מעבר לבימת העץ הקטנה שמעליה הוא משמיע את דבריו. "אותה שעה ירה ארבע יריות צעיר אחד לבוש טוניקה מצבע חאקי", דיווח "הארץ" למחרת. "גנדי כרע תחתיו, הרים ושיכל את שתי ידיו לאות ברכה לנאספים, ומיד איבד את הכרתו. שתי נכדותיו של המהאטמה פרצו בבכי. כל זה אירע פתאום, עד שאיש לא הבין את הנעשה, אמר עד ראיה. בקהל קמה בהלה, אנשים ונשים התעלפו, אחרים איבדו את עשתונותיהם".

שותת דם נישא גנדי לבית בירלה, שם טיפלו בו רופאים. פחות משעה אחר כך יצא אחד המלווים והודיע שבאפו - אבא - מת. אבל כבד נפל על ניו דלהי. "כובו כל האורות, בתי הקולנוע והשעשועים נסגרו", דיווח "הארץ". "המונים התקהלו ברחובות והתייפחו בבכי. מחזות דומים חזרו בכל רחבי הודו. בכל רחבי המדינה הופסקה כל עבודה עם קבלת הידיעה. במדינה הוכרז על אבל לאומי ל-13 יום".

מוהנדס קרמצ'נד גאנדי, שנודע בכינוי מהאטמה - "הנפש הגדולה" בסנסקריט - נולד למשפחה הינדית במדינת בומביי בהודו ב-12 באוקטובר 1869. את הקריירה הפוליטית שלו החל כעורך דין בדרום אפריקה, שם ארגן את הקהילה ההודית המקומית למאבק למען זכויות האזרח שלה באמצעות סרבנות לא-אלימה. במשך עשרות שנים של פעילות פוליטית הנהיג גנדי עשרות מיליונים לשחרור מכבלי שלטון לא-צודק באמצעות עקרון ה"אהימסה" - היחס ההוגן, החומל והלא אלים לכל יצור באשר הוא.

"שוחחנו על אהימסה", כתב ב"הארץ" קינגסלי מארטין, שפגש את גנדי ימים לפני מותו, "והוא הסביר, שאת תורתו לא שינה, אלא שלצערו התברר לו, שהתנגדות פאסיבית לשם גירוש הבריטים מהודו היתה אך נשק החלשים, ולא אהימסה אמיתית, הנשענת על אמת, אהבה והקרבה". כיוון שממשלות אינן מאמינות באהימסה, אמר, "הוא מוכן ליתן עצה פוליטית. זו היתה שיטתו תמיד, הוא היה מכריז על עיקרון מוסרי, והיה מסרב לדון על פשרות אפשריות, שבהן העיקרון היה הולך לאיבוד. אבל אם אי אפשר היה להתגבר על המכשולים בדרך להגשמת אותו עיקרון מוסרי, היה פונה הצדה ומחדש את הדיון בתחום המעשה".

מאות אלפים השתתפו בהלווייתו - הינדים, מוסלמים, סיקים, נוצרים, בודהיסטים ולא מאמינים. גופתו הועברה בארון פתוח, עטויה בשמלת הפשתן שלו. על גדות נהר ג'ומה הקדוש הושמה גופתו של גנדי על ערימה של עצים ועליה פוזרו פרחים. לפני שהעלו את האש ניגש ראש הממשלה נהרו לגופתו של גנדי ונשק את רגליו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ