בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איטליה: ההודים טובים רק לייצור גבינה

בצפון החקלאי של איטליה עובדים אלפי פועלים הודים כדי שלאירופים לא תיגמר הגבינה המגוררת על הפסטה. ואולם, כשביקשו לבנות מקדש סיקי, יצאו נגדם הפוליטיקאים הלאומנים

6תגובות

לצד שמות משפחה איטלקיים שגורים כפרארי או גאלי, התווספו בשנים האחרונות לספר הטלפונים של נפת קרמונה תושבים רבים בעלי שם המשפחה החריג סינג. ב-20 השנים האחרונות גדל בהתמדה מספרם של ההודים ממדינת המחוז ההודית פונג'אב המגיעים לצפון החקלאי של איטליה כדי לעבוד בחוות, לרוב כ"ברגמיני", פועלי גבינה בניב המקומי. אם הפועלים ההודים יכריזו פתאום על שביתה, אומרים עכשיו באיטליה, יופסק באחת ייצור גבינת ה"גראנה פדאנו", גבינה קשה ידועה מחבל זה שבעמק הפו.

"אני לא יודע אם הייצור יופסק לחלוטין, אבל בטוח שיתעוררו בעיות", אומר סימנה סולפנלי, יו"ר הסניף המקומי של קולדירטי, האיגוד החקלאי הגדול במדינה. "מה שבטוח הוא שהם חיוניים לחקלאות ולענף החלב במחוז", המפיק לדבריו כמיליון טונות בשנה, עשירית מייצור החלב באיטליה.

המהגרים ההודים, שרבים מהם סיקים, הגיעו לחבל הצפוני בתקופה שבה בני דור שלם פרשו מהענף בלי שיהיו להם מחליפים. "הם הצילו כלכלה שהיתה מגיעה לקריסה, כי הדור הצעיר שלנו לא רצה לעבוד ברפתות", אומר ראש העיר פסינה קרמונזה, דלידו מלאגי. אף שמכונות עושות את רוב העבודה בתעשיית החלב כיום, הרי שהיא עדיין תלויה בעבודת כפיים שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, הוא מציין. העבודה מחולקת לשתי משמרות של ארבע שעות כל אחת, בהפרש של 12 שעות ביניהן. "איטלקים צעירים לא מוכנים לעבוד על פי לוח זמנים כזה", מציין מלאגי. "הם מעדיפים לעבוד בבתי חרושת ולהיות חופשיים בערבים ובסופי שבוע". לדבריו, השידוך הצליח בעיקר משום שרוב המהגרים שהשתלבו בתעשיית החלב, כבר ידעו במה כרוכה העבודה.

אי-אף-פי

"זהי ארץ החלב ולרבים מאתנו יש פרות בפונג'אב", אומר ג'סווינדר דהורה, החי באיטליה כבר 25 שנה. תחילה עבד כ"ברגמינו" ולאחר מכן השתלב בעבודה באחת מהחברות הגדולות לייצור גבינות. "כבר הכרנו את העבודה שאנחנו עושים פה". אין נתונים סטטיסטיים על מספר ההודים העובדים בתעשייה, אבל להערכת סולפנלי, שליש מכלל 3,000 העובדים בענף הם הודים. אחת העדויות למקום שהם תופסים במחוז באה לידי ביטוי בחודש שעבר, כאשר נחנך מקדש סיקי המסוגל להכיל כ-600 בני אדם, והנחשב למקדש הסיקי הגדול ביותר ביבשת אירופה.

המקדש, שהוקם באזור תעשייתי, נבנה על פי דגם המקדשים הסיקים בהודו ומשמש גם מרכז קהילתי, אומר מתכננו ג'ורג'ו מנטובני. ואולם הדרך עד להקמתו של המבנה הלבן, המתנשא בלב שדות של סויה ותירס, היתה רצופה מכשולים. תחילה נתנה עירייה סמוכה רישיונות בנייה, אבל אחרי שהמקדש הפך לסוגיה פוליטית בעייתית היא ביטלה אותם, והסיקים נאלצו לחפש אתר חלופי. במשך עשור נאבקו הסיקים בסבך ביורוקרטי ופעלו לגיוס תרומות למימון המקדש, שעלותו נאמדת בשני מיליון אירו. "זה לקח שנים, אבל עשינו כמיטב יכולתנו", אומר דהורה.

במקדש חסרים עדיין המזרקה והכיפות המוזהבות המאפיינות את הארכיטקטורה הסיקית. השימוש בזהב בעייתי מעט, לדברי מלאגי, בגלל החורפים הלחים והערפיליים של קרמונה, והמתכננים שוקלים בשלב זה חומרים אחרים. אף שראש העיר צידד בפועל בהקמת המקדש ושבשלט הכניסה לעיר מתנוססת הכתובת "פסינה קרמונזה חופשייה מאפליה גזעית", היוזמה נתקלה בהתנגדות של פוליטיקאים מקומיים מהליגה הצפונית, מפלגה בדלנית המטיפה נגד ההגירה לאיטליה. קבוצה קטנה של מתנגדים מפורצה נואבה, ארגון ימני קיצוני, הפגינה נגד המקדש ביום הפתיחה.

מנואל ג'למיני, חבר פרלמנט מטעם הליגה הצפונית, ניסה למנוע את הקמת המקדש, ללא הצלחה. החשש העיקרי לדבריו הוא מפני הקירפאן, הפגיון שהסיקים מצווים לשאת. "מבחינתנו זה נשק, ואין לאפשר לאזרחים להסתובב חמושים", הוא מציין. ג'למיני גם מתנגד שבמקדש ייעשה שימוש בשפה הפונג'אבית. "איך נצליח להגיע לאינטגרציה אם נאפשר להם לדבר בשפתם במקום ציבורי?". אף על פי כן, הליגה הצפונית נמנעה מלפתוח במערכה גלויה נגד הפועלים. "כל עוד הם מכבדים את חוקינו, עובדים כחוק ולומדים איטלקית, הם יתקבלו בברכה בארצנו", מבהיר ג'למיני.

דילבג סינג בא לאיטליה לפני 12 שנה, בגיל 14, היום הוא מדבר איטלקית בניב אופייני לעיר שאימצה אותו, נוגארה שליד מנטובה. הוא הקים אתר אינטרנט על הסיקים באיטליה, "כדי שהאיטלקים יוכלו להבין אותנו". לדבריו, "בני ארצי באים לכאן כדי לעבוד ורוצים לחיות בשקט. אנחנו רוצים שהאנשים יידעו מי אנחנו".

קרוב ל-16 אלף מהגרים מהודו מועסקים בענפי החקלאות באיטליה. "מספיק להתרחק 100 ק"מ מרומא כדי לגלות עולם שאינו מוכר לרוב התושבים", אומרת פטריציה סנט'אנג'לו, במאית שסרטה התיעודי על הקהילה ההודית בלאטינה, "בקרו בהודו", יעלה בחודש הבא למסכים. "לרוב הם גרים במחנות ומשתכרים לפעמים שכר נמוך של שניים עד ארבעה דולרים לשעה, בעבור עבודה הנמשכת 12 שעות", הוא אומרת.

למראית עין, חיי המהגרים ההודים נראים קשים פחות בצפון איטליה. רבים מהם כבר הפכו לאזרחים איטלקים וחלקם אף רכשו לעצמם בית. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שכ-40% מההודים המהגרים לאיטליה הם נשים. אבל משום שרק חלקן מועסקות, הן לא באות לרוב במגע שוטף עם הסביבה. בפסינה קרמונזה מנסים לעתים לפתור את הבעיה הזאת באמצעות שיעורי איטלקית ותוכניות העשרה. לרבים מהמהגרים ההודים באיטליה נולדו ילדים, שכבר יכולים לקוות לעתיד טוב יותר. "הם עובדים קשה בבית ספר, הם לא מפונקים כמו הילדים שלנו", אומר ג'אנלואיג'י פיאמנגי, המעסיק שבעה עובדים הודים בחווה שלו.

תרגמה: סביונה מאנה, ערכה: מאיה לקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו