בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"דה גול אגו מניאק, גנדי מרירה, רוזוולט שרלטן". הגברת הראשונה המפורסמת בהיסטוריה נחשפת

47 שנים לאחר שנערכו מתפרסם אחד משלושת הראיונות היחידים שהעניקה ג'קי קנדי, אחת הדמויות האניגמאטיות ביותר של המאה העשרים

12תגובות

בימים הראשונים של משבר הטילים בקובה, עוד לפני שהעולם ידע כי המלחמה הקרה עלולה לגלוש לעימות גרעיני, טלפן הנשיא האמריקאי, ג'ון פיצג'רלד קנדי לרעייתו ג'קלין, ששהתה בבית הקיט שלהם בווירג'יניה. על פי הקול שלו, סיפרה מאוחר יותר, ניחשה שמשהו אינו כשורה. "אולי תבואי חזרה לוושינגטון?" אמר לה, ולא הוסיף. "מאותה שיחה ואילך נראה שלא היו עוד רגעי התעוררות או שינה משותפת", נזכרת ג'קלין קנדי, בתיעוד היסטורי מוקלט המתפרסם היום (שלישי), 47 שנים אחרי קיום הראיונות. כאשר נודע לה שהסובייטים מציבים בקובה טילים המכוונים לערים אמריקאיות, התחננה לפני בעלה שלא ירחיק אותה למקום מבטחים. "אם משהו יקרה, כולנו נישאר כאן יחד איתך", אמרה לו לדבריה באוקטובר 1962. "אני רוצה להיות לצדך ולמות לצדך, וכך גם הילדים, רק לא לחיות בלעדיך.

הריאיון המחולק לשבעה חלקים, התקיים ב‑1964 והוא אחד משלושת הראיונות היחידים שג'קלין קנדי העניקה אחרי רצח בעלה. במסגרת הראיון, המתפרסם בספר ובקלטות שמע, משוחחת בין היתר האלמנה עם ארתור שלזינגר, היסטוריון ששימש כעוזרו של הנשיא קנדי, על ימי כהונתו של בעלה, על חתונתם ועל מקומה בחייו הפוליטיים. ואולם בשום שלב היא אינה מתייחסת למותו. שמונה וחצי שעות של הקלטה נשמרו עד כה הרחק מהעין הציבורית לבקשתה של קנדי, שלא שבה לדבר בפומבי על שנים אלה עד מותה ב‑1994.

תמלילי השיחות שהגיעו לידי הניו יורק טיימס, הנתפשים כמעין אוצר בלום בעיני ההיסטוריונים, מזמנים הצצה נדירה אל מחשבותיה ורגשותיה של אחת הדמויות האניגמאטיות ביותר של המחצית השנייה של המאה העשרים, אשר סייעה בלי ספק בגיבוש הנרטיב ההרואי של הנשיא קנדי.

אי–פי

בגיל 34, בחותם קולה הייחודי, בנימה אינטימית והתבטאות מהוקצעת, מפגינה קנדי שליטה עצמית וחדות עין, בלתי סלחנית לעתים; היא מדברת על נשיאים לשעבר, על ראשי מדינה, עוזרים של בעלה, נשים רבות השפעה, ואפילו על חמותה.

נשיא צרפת שארל דה גול הוא בעיניה "האגו-מניאק ההוא"; ד"ר מרטין לותר קינג הוא "מתחזה" שציתותים לשיחותיו חשפו את מפגשיו עם נשים; אינדירה גנדי, שהפכה לראש ממשלת הודו, היא "מרירה, בעלת מרפקים, אישה איומה". בנוגע לסגן הנשיא לינדון ג'ונסון, שהושבע לנשיאות לאחר רצח בעלה, היא מצטטת דברים שאמר לטענתה ג'ון קנדי: "אלוהים אדירים, קשה לתאר מה יקרה למדינה הזאת לו לינדון יהיה נשיא"; היא מביאה דברים מפיו של קנדי גם ביחס לפרנקלין ד' רוזוולט, לפיהם אמר עליו  כי "שרלטן היא מילה לא הוגנת, אבל הוא (רוזוולט)  עשה הרבה בשביל הרושם".

אי–פי

למעידותיו האפשריות של בעלה, היא כלל אינה מתייחסת. היא מדברת על נאמנותו, על רגישותו ועל אומץ לבו; היא מעידה על עצמה שהיא "מעריצה אותו ושהוא מרגש אותה עמוקות". לפרשיותיו מחוץ לחיי הנישואים, או למאבקו החשאי במחלת אדיסון, אין כל איזכור בראיונות. עם זאת היא נכנסת לפרטים בכל הנוגע לכאבי הגב שלו ולניתוח שעבר ב‑1954, אשר כמעט הרג אותו.

ג'ון קנדי היה לדבריה ג'נטלמן נעים הליכות, פייסן וסלחן, בעל טעם טוב באנשים, רהיטים וספרים. היא זוכרת שהיה חובב קריאה מושבע ושקרא אפילו תוך כדי הליכה, בשעת ארוחה או במקלחת, ומחייכת כשהיא מספרת שטרח ללבוש פיג'מה גם כאשר תפס תנומה קצרה בבית הלבן, בהפסקת צהריים.

בריאיון גם מגלה ג'קלין קנדי שבעלה בכה בפניה יותר מפעם אחת ויורדת לפרטים כשהיא מספרת על התייפחותו בעקבות ניסיון הפלישה הכושל במפרץ החזירים בקובה ב‑1961.

אי–פי

כשהיא מדברת על חיי נישואיה עם קנדי, היא מציגה עצמה כרעיה רגילה שביקשה להביא לביתה אווירה של רוך ונינוחות, וטוענת שלמעשה הם לא רבו מעולם.

בספר "ג'קלין קנדי: שיחות היסטוריות על החיים עם ג'ון פ' קנדי", היא מותחת ביקורת וחולקת מחמאות. חתנה, אבי הנשיא ג'וזף קנדי, היה לדבריה הדמות הדומיננטית בהחדרת חוש משמעת בילדיו. היא אינה מסתירה את הערצתה כלפי אחי הנשיא, רוברט קנדי, לשר ההגנה רוברט מקנמרה וליועץ לביטחון לאומי, מקג'ורג' בונדי. את הסופר הצרפתי אנדרה מאלרו היא מכנה "האיש המרתק ביותר שעמו שוחחתי מעודי", ואת נשיא קולומביה דאז אלברטו קמרגו, היא מגדירה כאדם שעשה עליה רושם עז יותר מכול, ושנראה לה כאדם עגום כמו "האנשים הנורדים".

אי–פי

בסיפורים על חיי נישואיה אין דמיון רב בין האלמנה המתאבלת הצעירה, שהיתה בשנות השלושים לחייה, לבין האישה שהתחתנה כעבור ארבע שנים עם איל הספנות היווני, אריסטוטל אונאסיס, ושפתחה לאחר מותו בקריירה של מו"ל בניו יורק.

אין ספק שביטחונה העצמי התגבש בכותלי הבית הלבן, שבו הפכה לאחד הנכסים הבולטים של בעלה הנשיא, כפי שבא לביטוי בסיור המודרך שערכה לעיני מצלמות הטלוויזיה לרגל שיפוץ של הבית הלבן, שבו צפו יותר מ‑56 מיליון.

"כולם חשבו שאני סנובית ושונאת פוליטיקה", היא אומרת לשלזינגר בריאיון, "אבל כל הדברים שהיו בעוכריי - התספורת, העובדה שדיברתי צרפתית, שלא התלהבתי להשתתף במערכות בחירות ושלא אפיתי עוגיות עם ידיים מקומחות, כל זה השתנה פתאום; הייתי כל כך מאושרת בשביל ג'ק", היא מעידה. "אלה היו השנים מאושרות ביותר שלנו".

בתשובה לשאלה אם קנדי היה דתי, היא אומרת: "הו כן", ואז מוסיפה, "אני מתכוונת שהקפיד ללכת לכנסייה מדי יום ראשון... אבל לפעמים חשבתי, לא היה לי ברור אם זה גם מתוך אמונה טפלה או לא, כלומר אם הוא היה ממש משוכנע". את תפילותיו נהג לשאת על ברכיו לרגלי המיטה במשך כמה שניות, ולהצטלב. "זה כמו איזה מנהג ילדותי, אולי כמו לצחצח שיניים או משהו כזה; אבל זה היה ממש חמוד בעיניי".

בהקדמה לספר אומרת בתה קרולין קנדי שהחלטתה לפרסם את הראיונות נולדה על רקע ציון יובל ה‑50 לכהונתו של אביה; זו היתה עוולה לדבריה לא לשלב את נקודת המבט של אמה בשיח הציבורי והלימודי.

"לאנשים יש כל מיני התרשמויות מאמי", אומרת הבת בווידיאו המלווה את הגרסה האלקטרונית של הספר ,"אך למעשה הם כלל לא מכירים אותה". בהקדמה הכתובה היא אומרת "הם לא תמיד מעריכים את סקרנותה האינטלקטואלית, את חוש ההרפקנות שלה, או את החוש שלה להבין מה שנכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו