בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות | פוטין מלך החיות

הנשיא לשעבר הצהיר רשמית על כוונתו לשוב בשנה הבאה לקרמלין. אם ישכיל לנווט נכונה בסוגיית הגז והנפט, הוא עשוי לשבת בארמון גם בשנת 2024

9תגובות

נשיא רוסיה דימיטרי מדוודב וראש ממשלתו ולדימיר פוטין התעמתו באחרונה על המערכה של נאט"ו בלוב, על ההתערבות במשפטו השני של האוליגרך הכלוא מיכאיל חודורקובסקי, על שאלת הרפורמות והמודרניזציה ועל המבנה האוטוריטרי וה"ריכוזי מדי" של השלטון ברוסיה. עימות? משחק שקוף של "שוטר טוב" ו"שוטר רע", לגלגו כולם.

השאלה היחידה שהעסיקה את רוב הפרשנים בשנים האחרונות הייתה האם מתכוון פוטין לשוב לכס הנשיא לאחר קדנציה אחת בראשות הממשלה, או שיעדיף לפרוש מהחיים הפוליטיים תוך שמירת האינטרסים האישיים שלו בצמרת השלטון. היום תם משחק הניחושים. המעטים שסברו כי "הושבת חתול על כס האריה, לא תוכל שלא להפוך אותו בעצמו לאריה" - קיבלו תשובה נחרצת. מלך החיות הוא ולדימיר פוטין, והוא עשוי לשמור על תוארו זה עד שנת 2024.

בחזרה לספטמבר 2008: שלוש וחצי שעות פוטין ועוד שלוש שעות מדוודב, זו היתה מנת חלקם של חברי "פורום ולדאי" בסוף שבוע אחד. הפורום, מועדון אקסקלוסיווי של יוצרי דעת קהל בעולם, פקידים בכירים, חוקרים, דיפלומטים ועיתונאים, הוקם ב-2004 כמסגרת שנתית, שבה נידונות הסוגיות המרכזיות שבהן עוסקים ראשי הקרמלין.

רויטרס

המפגש ב-2008 קיבל משמעויות חדשות, ואף דרמטיות, עקב חילופי השלטון במוסקווה שהותירו בצמרת יצור "דו-ראשי" ייחודי, ועקב המשבר הבינלאומי החריף שיצרה המלחמה בקווקז. לראשונה השתתפו בפורום גם שני אורחים מהמזרח התיכון: חבר הפרלמנט האיראני מהדי סנאעי ועורך חדשות החוץ של "הארץ".

המפגש הראשון התקיים בעיירת הקיט סוצ'י שעל גדות הים השחור, בחווילה של האוליגרך אולג דריפסקה, שנחשב אז לאיש העשיר ברוסיה. פוטין בחר במקום זה, לאחר שנאלץ להיפרד מהדאצ'ה הנשיאותית שלו בסוצ'י עם חילופי השלטון.

ביד רמה ניהל ראש ממשלת רוסיה את הדיון שנמשך יותר משלוש שעות ובמהלכו חשף בפני המשתתפים מנהיג כריזמטי ומורכב המשדר חום וקור, מאיים ומחזר, קורא תיגר ומתגונן. לרגעים הוא תקף את המערב ולעתים ביקש את הבנתו, לעתים האדים מכעס ולפעמים גרר פרצי צחוק. המסר הכללי שעלה מדבריו היה שתם עידן המלחמה הקרה: למוסקווה אין שום שאיפות אימפריאליות, ואם המערב יתייחס אליה כאל שוות ערך הוא ימצא מולו שותף נכון לפעולה בכל הסוגיות הבוערות שעל הפרק - החל מטרור ועד לתפוצת נשק גרעיני.

הוא הפתיע כשהשווה בין ישראל מוקפת האויבים, שחשה בידוד במזרח התיכון, לבין ארצו שעליה סוגר מערב עוין. הוא שיבח את עמיתו האמריקאי ג'ורג' בוש - "איש של כבוד ויושרה", התבדח על כך שההערכה שיש לו אליו גדולה יותר מזו של רבים מבני ארצו, אבל בנשימה אחת גם הביע אכזבה קשה ממנו: בסופו של דבר אמר פוטין, האמריקאים דרבנו את הגיאורגים לצאת למלחמה ולא הותירו לרוסיה כל ברירה אלא להכות באויב.

רויטרס

הוא הציג עולם הפוך: מערב תוקפן, מול רוסיה מתגוננת ומרוסנת; בואו לא ניתמם, ביקש, "מערכת הטילים שהאמריקאים מתכוונים להציב בפולין וצ'כיה מכוונת כלפי מוסקווה. הדיבורים על מערכת הגנה מפני מדינות מסוכנות כמו איראן הם קשקוש".

פוטין דיבר עוד על שאיפתו לקיים יחסים טובים עם האיחוד האירופי, אבל גם הזהיר כי הצבת מערכת ההגנה תגרור פריסה מיידית של טילים רוסיים שיכוונו לוורשה ופראג. "העולם השתנה", אמר. "לא עוד עולם חד-קוטבי, ייצור מלאכותי שאינו קיים בטבע, אלא רב-קוטבי". לאחר יותר משלוש שעות דיונים נראו חלק מהנוכחים מותשים בעליל. הדיו בכמה מעטי הכותבים אזל, הידיים שלא הפסיקו לכתוב כאבו. פוטין, מצידו, נראה כאילו יומו רק התחיל.

המפגש של הפורום עם הנשיא מדוודב התקיים יום למחרת באולם רחב ידיים בכלבו המוסקוואי המפואר "גום", מול הכיכר האדומה. הנשיא נכנס לאולם, פיזר חיוכים רחבים, לחץ את ידי האורחים וכשאחד מהם לא שם לב ליד המושטת לו, קרץ ליתר הנוכחים בשובבות. הוא נראה צעיר מגילו (43, אז) אך שפע ביטחון, וניכר בו שהגיע די רחוק במסע לאימוץ הגינונים של קודמו בתפקיד: המחוות, תנועות הידיים, מהירות התגובה, חיתוך הדיבור - עוד לא פוטין, אבל בהחלט בדרך הנכונה.

אי–פי

למרות שקולו נשמע לעיתים רך יותר ואסרטיווי פחות, התוכן היה במקרים רבים נוקשה יותר. כך למשל כשתיאר את נשיא גיאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, כ"אדם נרקוטי ולא מאוזן הסובל מבעיות פתולוגיות". כך גם כשהשווה בין 9/11 לבין ה 8/8/2008 (היום שבו נפתחה המתקפה הגיאורגית בדרום אוסטיה), וכשהצהיר שלו הציעה נאט"ו לצרף אליה את גיאורגיה, הוא לא היה מהסס ושולח את כוחותיו להילחם בה.

"קולגה", זה התואר שבו השתמש מדוודב בהתייחסו לראש ממשלתו. הוא התייחס כמה פעמים לדברים שאמר פוטין בסוצ'י, ונדמה היה ששינן אותם היטב. בהתייחסו להחלטה להכריז על הכרה בעצמאות המחוזות המורדים בגיאורגיה, דיבר מדוודב ברבים: "החלטנו", "עשינו", "קבענו". פוטין עצמו אמר כי אינו נוהג "להטריד את הנשיא בעצותיו" וכי היה זה מדוודב (שאותו תיאר בפטרנליסטיות כ"חכם", ו"ליברל אשר זכה לחינוך מצוין") שהחליט על הפלישה לגיאורגיה: "ללא החלטת הנשיא, אף חייל, אף טנק לא היה זז", אמר בעודו מגניב חיוך קטן. שר החוץ, סרגיי לוורוב, שנשאל מאוחר יותר מי שולט היום ברוסיה וממי הוא מקבל את הנחיותיו, השיב באופן חד-משמעי: "מהנשיא. כך קובעת החוקה". ואולם לאיש מהמומחים שנדרשו לשאלת השאלות לא היו ספקות: פוטין הוא האיש.

"אנחנו חוזרים לעידן ברז'נייב", קונן היום אנדריי פיונטקובסקי, פרשן פוליטי באקדמיה הרוסית למדעים. הוא דיבר על עתיד עגום, על התפכחות ועל תום עידן האשליות לגבי הליברליזציה והמודרניזציה של רוסיה.

אחד ממנהיגי האופוזיציה הרוסית, סגן רה"מ לשעבר בוריס נמצוב, ניסה להיתלות בתרחישים "אופטימיים" יותר. נמצוב, שנעצר לאחרונה בעקבות השתתפות בהפגנה אנטי-ממשלתית השווה בין האקלים ברוסיה לזה שבמצרים, בהצהירו לפני כמה חודשים כי "רבים עושים הקבלה ברורה בין חוסני מובארק לוולדימיר פוטין. שניהם עומדים בראש משטרים מושחתים שדאגו להעשרת קומץ שהתקבץ סביב המנהיג".

כשרוח הדמוקרטיה נושבת, היא לא תמיד מתחשבת בגבולות פוליטיים, מבקש נמצוב להאמין. מדוודב היה אחד הראשונים להכיר בכך כשאמר לאחר פרוץ ההתקוממות בתוניסיה, כי מדובר ב"שיעור חשוב לכל משטר. בעלי הסמכויות אינם יכולים לשבת בנוחות; עליהם להתפתח יחד עם החברה. כשהשלטונות אינם עושים כן ואינם ממלאים את שאיפות העם, התוצאות עגומות ביותר".

אלא שהתנאים ברוסיה שונים כמובן: סקרים מראים כי רוב הרוסים רואים ביציבות ערך עליון. התקופה שלאחר התמוטטות בריה"מ טרייה מדי בזיכרון. הרוסים מעדיפים ויתור מסוים על חירויותיהם בתמורה לרובל יציב ופרנסה בטוחה. הם חשים שאיכות חייהם השתפרה לא מעט בהשוואה לזו שהכירו לפני כעשור, והם צודקים: המשכורת הממוצעת קפצה מ 1500 רובל בשנת 2000 ל-15 אלף היום. התמ"ג הנומינלי קפץ מ 200 מיליארד דולר ב 1999 ל 1.5 טריליון ב 2008.

זה הרקע לעצימת העיניים אל מול ההגבלות הפוליטיות, הפגיעה במערכת המשפט, בחופש העיתונות ובזכויות האדם. כל עוד ישכיל פוטין לנווט את הכנסות הנפט והגז של ארצו, אחת מיצרניות האנרגיה הגדולות בעולם, הוא גם יידע לתמרן כל תסיסה חברתית. כנראה שגם עד 2024.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו