בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משבר הלגיטימיות העולמי הגיע לבירת הקפיטליזם

גל המחאות הנוכחי שכבש את העולם הוא קריאת התיגר המובהקת ביותר על האמונה שהשילוב בין כלכלה ליברלית למוסדות דמוקרטיים היא הדרך היחידה

44תגובות

מאות אלפי הודים שתקוותיהם התנפצו מריעים לפעיל חברתי בשביתת רעב, ישראל גועשת על רקע הפגנות הרחוב הגדולות בתולדותיה. צעירים זועמים משתלטים על כיכרות העיר בספרד וביוון.

הם מוחים נגד מגוון תופעות, משחיתות ואבטלה ועד מחסור בדיור בר השגה. סוגיות אלה מעסיקות את תנועות המחאה בעולם. אך יש עוד מאפיין משותף לכלל המפגינים, מדרום אסיה דרך מרכז אירופה ועתה גם בוול סטריט: יחס של חשדנות ובוז כלפי הפוליטיקאים מהזן המסורתי והמנגנונים הדמוקרטיים שהם עומדים בראשם. סיבה עיקרית ליציאה לרחובות היא שאזרחים איבדו את האמון בקלפי.

"הורינו אסירי תודה על כך שהם יכולים להצביע", אמרה מרתה סולאנאס, בת 27, בהתייחסה לעשרות השנים שהספרדים בני הדור הקודם חיו בזמן משטרו הרודני של פרנקו, "אנחנו הדור הראשון שטוען כי להצבעה אין ערך".

מצב הכלכלה הוא אחד המניעים העיקריים להתקוממויות: פערי הכנסה גדלים והולכים, שיעורי אבטלה גבוהים וקיצוצים על רקע המיתון - כל אלה גרמו לתחושות תסכול עמוקות. אבל גם בישראל ובהודו, שבהן הצמיחה נמשכת, המפגינים אומרים כי הם אינם סומכים על הפוליטיקאים.

בהודו, הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, הפעיל החברתי אנה הזארה הרעיב עצמו במשך 12 יום, עד שהפרלמנט נעתר לדרישותיו המרכזיות, לחוקק חוקים נגד שחיתות. "אנחנו בוחרים בנציגי העם, כדי שיפתרו את הבעיות שלנו", אמרה סריטה סינג, בת 25, "אבל זה לא קורה בפועל. השחיתות שולטת במדינה שלנו".

במובנים רבים, תנועות המחאה במדינות הדמוקרטיות אינן שונות בהרבה מהתנועות שהביאו להדחת רודני תוניסיה, מצרים ולוב. המפגינים כוננו ברשת מרחב פוליטי משלהם, המתאפיין ביחס צונן ולעתים אף עוין, כלפי המוסדות הקיימים של האליטות.

המאסה הקריטית של אתרי ויקי פתוחים, אמצעי המיפוי באינטרנט, אתרי הרשתות החברתיות, אתרי סרטוני הווידאו, אמצעי שיתוף הידיעות המיידי - הטוויטר - והקלות שבה ניתן לגייס תרומות באמצעות אתרים דוגמת paypal, מאפשרים לקבוצות של בעלי אינטרס משותף להתאגד באופן מיידי.

"מדובר בדור שלם של בני 20-30, שרגילים להתארגן", אמר יוחאי בנקלר, מנהל מרכז ברקמן לאינטרנט וחברה באוניברסיטת הרווארד. "הם מאמינים ביותר שיתוף, בפחות ריכוז סמכויות, בפחות תלות במבנים המסורתיים, בין אם מדובר במדינות או בחברות גדולות. זו הייתה דרכה של הכלכלה התעשייתית, והיא כבר לא תקפה".

בעקבות קריסת ברית המועצות ב-1991 רווחה התפישה, כי כלכלה ליברלית המיושמת על ידי מוסדות שלטון דמוקרטיים היא הדרך היחידה התקפה. קונסנזוס זה, בו דגלו חוקרים דוגמת פרנסיס פוקויאמה בספרו "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", התערער ואולי אף ספג מכת מוות כתוצאה מרצף אינסופי של משברים כלכליים: הקריסה הפיננסית באסיה ב-1997, בועת האינטרנט שהתפוצצה בשנת 2000, משבר המשכנתאות בארה"ב ב-2007-2008 ומשבר החוב באירופה וארה"ב. וכמובן, אוזלת ידן של הממשלות בהתמודדות עם המשברים ואי יכולתן לרכך את המהלומות שספג הציבור.

המפגינים המתוסכלים אינם מבקשים שיגיע רודן וייקח את העניינים לידיים. עם זאת, הם אומרים כי אין הם יודעים לאן לפנות בתקופה שבה לתשובות של עידן המלחמה הקרה כבר אין תוקף. "גם כשהקפיטליזם נקלע למשבר הגדול בתולדותיו מאז שנות ה-20 לא היה חזון אלטרנטיבי מעשי", אמר הסופר הבריטי אוון ג'ונס.

בבריטניה התחוללו בחודש שעבר מחאות שהידרדרו להתפרעויות. צעירים ניפצו חלונות ראווה, הציתו בניינים ובעזרת מערכות תקשורת הצליחו להתחמק מהשוטרים. בספרד, שנפגעה קשות מהמשבר הכלכלי העולמי, שיעור האבטלה הרשמי הגבוה ביותר בעולם המפותח - 21%. דרישות המפגינים מעורפלות, אך קריאתם לעזרה נחושה. הם מכנים עצמם "הנעלבים" ופעמים רבות הם חוסמים כבישים ומשתלטים על כיכרות.

בניגוד לספרדים ולישראלים, שהפגנותיהם אינן אלימות, גובר החשש שמא במקומות אחרים יביאו הלחצים לעקיפת המוסדות הייצוגיים. מאות אלפי בני אדם יצאו בחודש שעבר לרחובות ניו דלהי כדי להביע את זעמם על מצב הפוליטיקה בהודו. באחד השלטים נאמר "אם דמכם לא רותח כעת, הוא איננו דם!".

משטרים דמוקרטיים אמורים לתת מענה לשינויים בצרכי הבוחרים. יש סכנה שתנועות חדשות אלה, בדומה לתנועות שקדמו להן, ייבלעו על ידי המפלגות הפוליטיות, בדיוק כפי שהרפובליקאים בארה"ב שואפים לעשות הון פוליטי מהרוח האנטי ממסדית של "מסיבת התה".

השמאל הפוליטי, שהיה יכול להיחשב ליעד הטבעי של תנועות המחאה החדשות ברחבי העולם, נדחה על ידי פעיליהן של תנועות אלה בשל הניאו ליברליזם הריכוזי של קלינטון ובלייר. השמאל הישן ממשיך להיות קשור בטבורו לאיגודי העובדים, על אף שהם מייצגים רק חלק קטן מכוח העבודה.

הפוליטיקאים מהתקופה שלאחר המלחמה הקרה נאבקים על מעמדם. ביפאן התפטרו שישה ראשי ממשלה בחמש שנים. שתי המפלגות הגדולות בגרמניה ספגו מפלות בעוד שהירוקים זכו בהישגים נאים. ברבות ממדינות אירופה האכזבה כפולה: הממשלות מקטינות את ההוצאות החברתיות והאיחוד האירופי נראה מרוחק ולא דמוקרטי. מנהיגי אירופה מכתיבים צעדי צנע קשים בשם השמירה על יציבות האירו, ואילו המפגינים טוענים שהם משמשים חותמת גומי בידי פוליטיקאים מושחתים. "המשבר הגדול ביותר הוא משבר הלגיטימיות", אמרה סולאנאס. "אנחנו לא מרגישים שהם עושים בשבילנו משהו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו