בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתה של המלחמה המלוכלכת

לוויקטוריה מונטנגרו נדרש זמן רב להפנים שהקולונל טטצלאף אינו אביה, אלא מי שאחראי לרצח הוריה הביולוגיים. המקרה שלה שופך אור על גניבת התינוקות השיטתית בדיקטטורה בארגנטינה

44תגובות

ויקטוריה מונטנגרו זוכרת שיחות מצמררות בשעת ארוחת הערב שמילאו את ילדותה. הקולונל ארנן טטצלאף, ראש המשפחה, היה מספר על המבצעים הצבאיים שבהם עונו או נהרגו "מתנגדי משטר". לדבריה, שיחות אלו הסתיימו לא אחת כשהוא "מטיח בעוצמה את האקדח שלו על השולחן".

מונטנגרו חיה זמן רב בהכחשה. נדרשו בדיקת ד-נ-א ויותר מעשור של התמודדות עם האמת, עד שמונטנגרו, בת 35, תוכל להפנים שהקולונל טטצלאף אינו אביה ואינו דמות הגיבור שהציג בסיפוריו. האמת היא שטטצלאף היה למעשה אחראי לרצח הוריה הביולוגיים ואף לקח אותה תחת חסותו כבתו באופן לא חוקי.

הוא התוודה בפניה על מעשיו כבר בשנת 2000, אולם רק בעקבות עדותה בבית המשפט באביב האחרון היא סוף סוף השלימה עם עברה ושינתה את השם שהקולונל ואשתו העניקו לה - מריה סול - לאחר שזייפו את מסמכי הלידה שלה.

המשפט, שהגיע עתה לשלב האחרון של מתן העדויות, עשוי להוכיח לראשונה שצמרת השלטון הצבאי היתה מעורבת בתוכנית שיטתית שמטרתה לגנוב תינוקות מבני אדם שנחשבו בעיניהם לאויבי המשטר. חורחה רפאל וידלה, שעמד בראש החונטה הצבאית ששלטה במדינה, מואשם שהוביל את המבצע של גניבת התינוקות, שהיו כלואים במתקני המעצר הסודיים, ומסר אותם לאנשי צבא וכוחות הביטחון ואפילו לסתם מקורבים, בתנאי שההורים החדשים יסתירו את זהותם האמיתית של הילדים. וידלה הוא אחד מ-11 הקצינים העומדים למשפט בגין 35 מעשי "ניכוס" בלתי חוקי של קטינים. המשפט גם חושף את שיתוף הפעולה של אזרחים במזימה, שבה היו מעורבים שופטים ואנשי הכנסייה הקתולית בארגנטינה.

הגניבה של כ-500 תינוקות היא אחת הפעולות החמורות של הדיקטטורה הצבאית, ששלטה בארגנטינה בין השנים 1976 ל-1983. המאמץ הסיזיפי של האמהות והסבתות למצוא את ילדיהן הנעלמים לא פסק לרגע. היתה זו הסוגיה היחידה שהנשיאים השונים, שנבחרו לאחר 1983, לא היו מוכנים למחול לקציני הצבא גם כשניתנה להם חנינה על פשעים אחרים שביצעו ב"מלחמה המלוכלכת".

תצלום: ניו יורק טיימס

"רבים בארגנטינה, שראו בחנינה זו רע הכרחי, לא היו מוכנים לסלוח לצבא על המעשה הזה", אמר חוסה מיגל ביבנקו, מנהל ארגון Human Rights Watch ביבשת אמריקה. לדברי ביבנקו, גניבת תינוקות היתה פעולה אופיינית לדיקטטורה הארגנטינית. בצ'ילה לא נערך מבצע מאורגן שכזה ב-17 שנות הרודנות במדינה. אחד ההבדלים הבולטים הוא תפקידה של הכנסייה הקתולית.

כמרים ואנשי דת בארגנטינה הצדיקו את תמיכתם במשטר בנימוק כי הם דואגים לביטחון המדינה. גניבת הילדים היתה דרכם להבטיח שהם לא "יזוהמו" בידי אויבי הצבא מהשמאל, כך העיד במשפט אדולפו פרס אסקיבל, חתן פרס נובל לשלום ופעיל למען זכויות אדם שחקר עשרות היעלמויות. מונטנגרו אמרה בעדותה כי "הם חשבו שהם עושים מעשה נוצרי כשהטבילו אותנו ונתנו לנו הזדמנות להיות אנשים טובים יותר מהורינו. הם הרגישו שהם מצילים את חיינו".

שנים רבות לא נשא פרי החיפוש אחר הילדים שנעלמו. ואולם, המצב השתנה בעשור שעבר בזכות תמיכה נרחבת של הממשלה, טכנולוגיית הזיהוי המתקדמת וגידול המאגר הגנטי בעקבות הדגימות שנועדו לאחד משפחות. לאורה ריינהולד סילבר היתה האדם האחרון שהוחזרה לו זהותו האמיתית, ובאוגוסט הגיע מספרם ל-105.

עם זאת, תהליך הפנמת האמת וקבלתה עלול להיות ארוך ומורכב. במשך שנים נאבקה מונטנגרו נגד המאמצים לגלות את זהותה האמיתית. מגיל צעיר קיבלה "חינוך אידיאולוגי איתן" מהקולונל טטצלאף, שפעל במתקן מעצרים סודי. אם קיבלה עלון של ארגוני השמאל ברחוב, "הוא היה מתיישב לידי ומספר לי במשך שעות מה החתרנים עוללו לארגנטינה", סיפרה.

לדבריה, "אביה" מנע ממנה לראות סרטים שעסקו ב"מלחמה המלוכלכת", כולל "הסיפור האמיתי", סרט מ-1985 שזכה באוסקר לסרט הזר, המספר על זוג מהמעמד הבינוני המגדל ילדה, בת לזוג שנעלם. ב-1992, כשהיתה בת 15, נעצר טטצלאף לפרק זמן קצר בחשד לגניבת תינוקות. כעבור חמש שנים הודיע לה בית המשפט כי היא אינה בתם הביולוגית של בני הזוג טטצלאף. "למרות זאת, הייתי משוכנעת שהכל שקרים".

ב-2000 עדיין סברה מונטנגרו כי מתפקידה לדאוג שטטצלאף לא ייכנס לכלא, אולם בכל זאת הסכימה לתת דגימת ד-נ-א. הבדיקה אישרה כי היא בתם הביולוגית של אילדה ורוקה מונטנגרו, פעילים בתנועות ההתנגדות. נודע לה שהיא והוריה נחטפו כשהיתה בת 13 ימים.

לדבריה, הקולונל גילה לה את סודו בארוחה במסעדה בנוכחות בעלה: הוא עצמו פיקד על הפעולה שבה הזוג מונטנגרו עונה והוצא להורג, ובמאי 1976 לקח אותה לעצמו כשהיתה בת ארבעה חודשים. ב-2001 הורשע הקולונל טטצלאף בגניבתה. הוא ישב בכלא והיא, שעדיין סברה כי פעילותו בימי הדיקטטורה היתה מוצדקת, ביקרה אותו בכל שבוע והביאה לו מזון. כך עד מותו ב-2003.

לאט לאט החלה להתוודע למשפחת הוריה הביולוגיים. "זה היה תהליך. זה לא שביום אחד מוחקים הכל ומתחילים מחדש", אמרה. מונטנגרו סיפרה לשלושת בניה ש"סבם" לא היה האיש שהם חשבו. "הוא סיפר להם שהיה גיבור ואני נאלצתי לספר להם שהוא היה רוצח".

היא הותירה מאחור את זהותה המזויפת ב-25 באפריל, כשהעידה במשפט בגין גניבת התינוקות. אז השתמשה לראשונה בשמה המקורי - ויקטוריה. "הרגשתי שאני משתחררת", אמרה. כיום היא אינה שונאת את הזוג טטצלאף. "אבל לא חוטפים, מסתירים ופוגעים מתוך אהבה. מי שאוהב אותך לא משקר לך כל חייך", אמרה, "האהבה היא משהו אחר".

אלכסיי בריונואבו, ניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו