בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ג'רי רולנד, על מה בעצם אתה מוחה?"

תגובות

המחאה החברתית האמריקאית החלה בוול סטריט והיא הגיעה לבירה וושינגטון. מחולליה מוחים, בין היתר, נגד הקפיטליזם החזירי והתנכרות הפוליטיקאים למצוקת העם. ג'רי רולנד, בן 32, הוא ממקימי מחנה האוהלים "לכבוש את די-סי".

למה באת לפה?

"אני מובטל כבר שנה ושלושה חודשים. למדתי פילוסופיה וספרות אנגלית. מכיוון שלא עושים מזה כסף, הלכתי לעבוד בקרן נדל"ן. הרווחתי לא רע, אבל עם תחילת המשבר הכלכלי הכל קרס - החברה התחילה להפסיד כסף, פוטרתי, עברתי לעבוד בשכר הרבה יותר נמוך, אחר כך לא יכולתי להמשיך לממן את הדירה היפה שלי בניו יורק, ובסוף גם נשארתי ברחוב".

השתלטתם על כיכר מקפירסון, מקום לינה מסורתי להומלסים המקומיים. איך אתם מסתדרים אתם?

"בדיוק עכשיו מתקיימת שם על הדשא ישיבת ועד שאמורה למצוא פתרונות לבעיות בטיחות ויצירת מרחב מוגן, כי לא מעט הומלסים הם אנשים עם בעיות סמים ובעיות נפשיות. יש גם אנשים שמנסים להשתלט על המחאה, יש כאלה שמתעקשים לדון ברשימה של דרישות, אבל לדעתי זו לא המטרה של המקום הזה".

אז מה כן המטרה של המקום הזה?

"מבחינתי, המטרה היא ליצור מרחב המאפשר שיח שבו שומעים את הקולות של כולם. אם ננסה להצמיח מנהיגים שינהלו מו"מ, זה יהפוך לעוד מפלגה פוליטית שיהיה מאוד קל להפוך אותה לחלק מהמערכת ולשמר את הסטטוס קוו. אם נצליח לשמור על ייחודיות המחאה הזאת מבלי לנסות למרכז אותה, אולי נצליח ליצור שינוי אמיתי ורפורמה דמוקרטית אמיתית שבה הההחלטות מגיעות מלמטה למעלה".

למה זה קורה דווקא עכשיו?

"כי אנחנו כבר הרבה זמן בנקודת הרתיחה במדינה הזאת. האנשים רואים את מקומות העבודה בורחים לחו"ל, הקהילות סביבם מתפרקות, הניכור גובר, הפוליטיקאים מנותקים. תנועת המחאה מסיבת התה צמחה בגלל אותה תחושת המועקה והזעם, אבל לצערי הם תקפו מהזווית השמרנית והפכו למעשה לחלק מהשיטה. גם בחירתו של הנשיא אובמה היתה ביטוי לנקודת הרתיחה הזאת, כי הוא נבחר בגלל התקווה שהוא שידר. אבל הנשיא אובמה בחר לקחת כסף מהתאגידים כי הוא רוצה להיבחר שוב".

בינתיים בהפגנות בוושינגטון משתתפים כמה מאות אנשים שעוברים ממקום למקום. בקרוב גם יהיה קר. מה הסיכוי שהמחאה תשרוד?

"אנחנו בהחלט מסוגלים לישון בחוץ גם בקור, זה לא שאלה של בעיית הישרדות, רק שאלה של נוחות. אם יש לך ציפיות נמוכות, אתה מסתפק במועט. במקרה הכי גרוע, אולי המחנה יתפרק בסוף, ויקום לתחייה בחודשי האביב. אבל הדבר הכי חשוב שהוא משיג, זה לתת לאנשים תקווה שאפשר לשנות דברים, שאפשר ליצור מרחב שמקשיבים להם, למחנות האלה לוקח זמן לקבל אופי, לצמוח, להתגבש. זה קורה לאט, אבל אין לחץ. התקשורת רודפת אחר סיסמאות ועימותים, אבל הדבר הכי חשוב פה קורה בשיחות האלה פה בפארק שמצמיחות רעיונות, תחושה של קהילה, של שותפות, של שיח אמיתי. אנשים אומרים: אתם לא ממוקדים. אבל כל מה שאנחנו אומרים - שהעניים נרמסים ומעמד הביניים איבד את הקול, שאנחנו לא רוצים להשלים עם זה שבשביל לקבל משהו אתה צריך לקחת את זה בכוח - זה הכל חלק מאותה המערכת הרקובה".

אבל גם אני לא חשה פה התלהבות ואופוריה מזה שהנה, סוף סוף עושים משהו.

"לצערי, מאז פיגועי 11 בספטמבר החברה שלנו חיה בפחד. אתה לא רוצה שיסמנו אותך בתור הבעייתי. הגיע הזמן שנתגבר על הפחד. אני בטוח שעוד אנשים יבואו".

תצלום: נטשה מוזגוביה


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו