בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וול סטריט פינת רוטשילד

כבר לא קוריוז: המחאה החברתית בארה"ב צוברת תאוצה

רוב הציבור האמריקאי מזדהה עם מטרות מחאת האוהלים, וזה צריך להדאיג מאוד את הרפובליקאים לקראת תחילת מערכת הבחירות לנשיאות

59תגובות

הפועלים המקסיקנים מהמטבח התלחששו ביניהם בהתרגשות מאחורי גבו של בעל בית הקפה היוקרתי בגריניץ' וילג' בעוד הוא מביט בתהלוכת המפגינים שצעדה לפניו ומפטיר, בהפתעה יותר מבעוינות: "לא ידעתי שהם רבים כל כך".

ואכן, יציאתה של תנועת "כיבוש וול סטריט" מאזור הפיננסים בדרום לכיוון מרכז מנהטן, יחד עם ההפגנות שהתקיימו אתמול במקומות שונים בניו יורק, ברחבי ארצות הברית ובעולם כולו, והצטרפות האיגודים המקצועיים למאבק, כל אלה מסמנים שלב חדש במחאה החברתית-כלכלית האמריקאית שהחלה לפני חודש בדיוק. כבר לא מדובר בקוריוז, זה ברור, אלא בתופעה שהולכת וצוברת תנופה, אף שזו עדיין רחוקה מלהשתוות, מבחינת היקפה היחסי והשלכותיה האפשריות, להפגנות הקיץ בשדרות רוטשילד בתל אביב.

כמובן שההשוואה הזו מחייבת הסתייגות רבתי בנוסח "להבדיל אלף מיליוני הבדלות", אבל קווי הדמיון למחאה הישראלית בכל זאת כל כך מובהקים שאי אפשר להתעלם מהם, עד כדי משמרת מחאה של רופאים ואחיות בחלוקים לבנים נגד מערכת הבריאות שהתקיימה אתמול בכיכר וושינגטון במנהטן, בשולי ההפגנה הגדולה נגד הבנקאים, יועצי הפיננסים והקונגלומרטים, (שאצלנו כונסו לתואר האחיד "טייקונים").

זה נכון בדברים הגדולים - התחושה הרווחת של קפיטליזם מתפרע, של יד רוחצת יד בצמרות השלטון והכלכלה, של חלוקת הכנסות בלתי מתקבלת על הדעת ושל טחינת המעמד הבינוני עד דק - אבל גם בפרטים הקטנים והפיקנטיים, החל מהניסיון הראשוני, למשל, לפטור את מארגני המחאה כחשישניקים אנרכיסטים לא היגייניים המקיימים יחסי מין בפרהסיה (אבחנה שאיננה לגמרי משוללת יסוד, אגב, אם לשפוט על פי מראה עיניים).

 

כך, את מקומם של אלדד יניב והקרן החדשה לישראל, שלכאורה יזמו את הפגנות רוטשילד, ממלא פה המיליארדר ג'ורג' סורוס, השטן המועדף על הימין האמריקני, בעוד שבתפקיד המתנחלים הנבוכים מלוהקת תנועת "מסיבת התה", שאיננה יודעת כיצד להתמודד עם תפיסת מרכז הבמה על ידי פעלתנים פוליטיים מן העבר השני; ויש את החוגים היהודיים הארכי-שמרנים שמאשימים את צמרת "כיבוש וול סטריט" באנטישמיות על סמך ציטוט וחצי של מפגין ורבע, שמזכירה כמובן את ההיאחזות בכל דגל אש"ף מזדמן בכיכר רבין כראיה לנטיות האנטי-ציוניות של דפני ליף וחבריה; ואין לשכוח, כמובן, שבשני המקרים התקשורת השמאלנית מנפחת את התופעה בלי הכרה.

אבל אולי נקודת הדמיון המשמעותית ביותר היא זו שנחשפה בסקר שפרסם מגזין טיים השבוע, על פיו מתברר, בניגוד לטענה שמדובר בקבוצת מיעוט קיצונית, שרוב גדול בציבור האמריקאי רואה את תנועת "כיבוש וול סטריט" באופן חיובי ובעיקר, מזדהה עם מטרותיה. ומה שצריך להדאיג מאוד את הרפובליקאים לקראת פתיחת מערכת הבחירות לנשיאות היא האפשרות, שאי שביעות הרצון מהסטטוס קוו תתועל לפתע מההתרחקות הנוכחית מאובמה אל עבר הסתייגות גוברת מהמפלגה שממשיכה להתייצב כחומה בצורה לצד החברות הגדולות ונגד העלאות מסים על העשירים - הרפובליקאים בכבודם ובעצמם. ומה שצריך להטריד אותם באמת זה שבניגוד מוחלט למצב אצלנו, ושלא כמו יקירם הישראלי, בנימין נתניהו - לרפובליקאים אין איזה פרופסור טרכטנברג זמין שיוכל לבוא ולשלוף להם את הערמונים מן האש, בדיוק ברגע המתאים.

אי–פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו