בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא פה ולא שם

תושבים רבים בכפרים שבאזורי הגבול בין הודו לבנגלדש חיים במובלעות לא מוכרות, ללא תעודות זהות וללא שייכות. הסכם חדש בין שתי המדינות עשוי להסדיר סוף סוף את מעמדם

10תגובות

חלקות האורז המוצפות של מוחמד אידריס עלי מבריקות בשמש כמו אלה של שכניו. ערימות סיבי היוטה שלו, המונחות כאוהלים, וממתינות להשריה ועיבוד, גבוהות כמו אלה של שכנו המתגורר מעבר לשביל.

ואולם, הבית שמעבר לשביל נמצא בהודו, ולשכן צ'יטרה דאס יש תעודת זהות ויתרונות האזרחות הנלווים לה: תלושי מזון שבזכותם הוא יכול לקנות בהנחה אורז בחנות הממשלתית, ילדיו הולכים לבתי ספר, וכל המשפחה יכולה להתאשפז בבתי חולים בהודו.

לעומת זאת, עלי חי בשטח הפקר. חלקת האדמה שעליה הוא חי ואותה הוא מעבד נמצאת באחת ממובלעות הכפרים, ששייכים רשמית לבנגלדש, אולם למעשה הם בצד הלא נכון של הגבול כי הם מכותרים בשטחים הודיים. "ההודים אומרים שאנחנו לא הודים והבנגלדשים אומרים שאנחנו לא בנגלדשים", אמר עלי, "אנחנו לא פה ולא שם".

בהודו יש עוד 50 מובלעות כמו זו שבה חי עלי, ובבנגלדש יש 111 מובלעות הודיות. תושבי כל המובלעות לא שייכים לשום מדינה. עשרות שנים הם לא טופלו בידי ממשלות הודו ובנגלדש, שסירבו לקבל עליהם אחריות. בכפרים שלהם אין חשמל ואין כבישים, הורים נאלצים לזייף מסמכים כדי לשלוח את ילדיהם לבתי הספר המקומיים, והם לא יכולים להצביע. ללא תעודות זהות, הם בסכנה תמידית של מעצר כמהגרים לא חוקיים. "כאלה נולדנו", אמר עבדול מותאליב, מאזור מאדיה מאסאלדנגה. "גם הורינו נולדו כאלה. אף אחד מהצדדים לא רוצה בנו. אבל האדמה שלנו כאן, מה אנחנו יכולים לעשות? לאן נוכל ללכת?".

כעת ייתכן שהבעיה תיפתר סוף סוף. ראש ממשלת הודו מנמוהן סינג ביקר בספטמבר בבנגלדש ופגש את עמיתתו שייח חסינה. השניים חתמו על הסכם שיאפשר להסדיר את מעמדן של המובלעות ולהטמיע אותן במדינה שמכתרת אותן. לפי ההסכם, 37,334 ההודים החיים במובלעות בבנגלדש יהפכו רשמית לבנגלדשים, אם ירצו בכך, ו-14,215 הבנגלדשים החיים בצד ההודי של הגבול יהפכו להודים. כל מי שירצה לעבור למדינה השכנה יהיה רשאי לעשות זאת, אולם בכירים בשני הצדדים אומרים כי סביר להניח שלא תהיה תנועה גדולה משני צדי הגבול.

אי–פי

גבולות הודו הם מהשנויים ביותר במחלוקת בעולם, וסכסוכי גבולות בינה לבין סין ופקיסטאן גרמו למלחמות ביניהן. הגבול עם בנגלדש מסומן ברובו, אולם רק גדר תיל מפרידה בין שתי המדינות. חיילים חמושים מפטרלים לידה יומם ולילה כדי למנוע הסתננות לא חוקית. בשטחי הגבול קיימים מאות אזורי ספר לא מוכרים, וגבולות שבקושי מסומנים. המובלעות מסומנות בעזרת עמודי אבן, שנראים כאילו הובאו מעולם אחר לאזור הכפרי הזה.

בהתאם לאגדה המקומית, כפרי המובלעות הם מורשת תחרויות שחמט בין המהרג'ה של קוץ' ביהאר לבין מפקד צבא רנגפור, שהחליפו ביניהם חלקות אדמה כמו אסימוני פוקר. ואולם, האמת פרוזאית יותר. לפי מחקר שנערך ב-2002, המובלעות הן תוצאה של הסכמי שלום מהמאה ה-18 בין הקיסרים המונגולים המנצחים לבין המהרג'ה של קוץ' ביהאר.

כשהודו הבריטית חולקה לשניים, אזור רנגפור נמסר לפקיסטאן, ונסיכות קוץ' ביהאר, כמו נסיכויות אחרות, הצטרפה ב-1949 להודו העצמאית ונטמעה במדינת המחוז מערב בנגל. ואולם, כפרי המובלעות נותרו מבודדים. הניסיון הראשון לפתור את הבעיה נעשה ב-1954, שעה שבנגלדש היתה עדיין חלק מפקיסטאן. הוא נכשל ובשנים שלאחר מכן נעשו ניסיונות נוספים שגם הם לא צלחו. עם זאת, יש כעת סיבות לאופטימיות. בנגלדש יציבה ומשגשגת מתמיד, כלכלתה צומחת בשיעור של 6% בשנה, וממשלת הודו עושה מצדה מאמצים לשפר את היחסים עמה.

מוחמד נאזיר חוסיין, המתגורר במובלעת נלגראם, מקווה שבעיית אזרחותו תיפתר בקרוב. הוא חי על אדמה שמשפחתו מעבדת דורות רבים ומגדיר את עצמו כהודי. ואולם, הכפר שלו שייך, רשמית, לבנגלדש. בית דודנו, המתגורר במרחק כמה מאות מטרים ממנו, נמצא בהודו אף על פי שמחצית משדותיו מצויים באזור השייך לבנגלדש. אפילו האגם, הגובל בשדה האורז של חוסיין, מחולק בין המדינות, אף על פי שנראה כי החלוקה לא מפריעה לברווזים ששטים בו.

אחיו הצעיר של חוסיין, מניק מיא, מחזיק בתעודת זהות הודית משום שהצהיר כי הוא מתגורר בבית של קרוב משפחה בכפר הודי. כל משפחה מהמשפחות החיות במובלעות מחולקת בצורה כזו. "אם היינו בהודו, היינו כבר מחוברים לכביש, היו יכולים להיות לנו בתי ספר, מרפאות, חשמל", אמר מיא, "אבל אין לנו כלום. לפעמים אני תוהה אם אנחנו בני אדם או בעלי חיים".

אין ספק שיחס הרשויות אליהם שונה מהיחס שמקבלים שאר האזרחים. ב-2006 נעצרו ארבעה מתושבי מאדיה מאסאלדנגה והועמדו למשפט באשמת הגירה בלתי חוקית. הם ניסו לנסוע לצפון הודו כדי לעבוד בבנייה, אך נעצרו בידי המשטרה. מאחר שלא יכלו להציג תעודות זהות, הם נעצרו ונידונו לשתי שנות מאסר. אפילו לאחר שריצו את העונש הם לא שוחררו מיד, כי השוטרים הודיעו להם שהם ממתינים למסמכי זיהוי מתאימים מבנגלדש. רק לאחר שתושבי הכפר הפגינו במחאה על כך, הם שוחררו. אחד מהם, מוחמד אמיר חוסיין, אמר שנולד בכפר אך אין ביכולתו להוכיח זאת. כשנשאל מה לאומיותו, הוא לא היסס: "אני הודי", אמר.

דיפטימן סנגופטה, פעיל מקומי המנסה זמן רב להשיג תעודות זהות לתושבי המובלעות, אמר שמישהו חייב לקבל על עצמו את האחריות עליהם. לדבריו, "הודו טוענת שהיא הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם. גם בנגלדש היא דמוקרטיה. ועם זאת, האנשים האלה הם באמת חסרי מדינה".

תרגום: גילה דקל. עריכה: עדי ערמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו