בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נקמת היורם הצרפתי

פרנסואה הולנד, מועמד השמאל בבחירות לנשיאות צרפת, ספג שנים רבות קיתונות של לעג ובוז בקרב בכירים במפלגתו. עתה הוא עשוי להיות האדם שיוביל את הסוציאליסטים לארמון האליזה

4תגובות

פרנסואה הולנד, שזכה בשבוע שעבר במרוץ על ראשות המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, ספג לאורך השנים חצי ביקורת מכל עבר. לעגו לו על מבנה גופו העגלגל, הבעתו הנינוחה מדי והיעדר הלהט בנאומיו. צחקו על ארשת "החשיבות העצמית" שעטה, עליה לגלגה אם ילדיו סגולן רויאל, שהתמודדה נגד סרקוזי בבחירות 2007, והפסידה עתה להולנד בקרב על ראשות מפלגת השמאל. הולנד נחשב תמיד לאיש המנגנון המפלגתי, נאמנם של בכירי המפלגה לשעבר, ז'אק דלור וליונל ז'וספן; אדם ללא סגולות יוצאות דופן שמעולם לא כיהן כשר ולא עמד בראש תנועה כלשהי. מה עשה בדיוק ב-30 שנותיו בפוליטיקה? "שום דבר", כך פסקה רויאל.

לאורך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו נאלץ פרנסואה הולנד לספוג מיריביו במפלגה הסוציאליסטית יחס של בוז וקנאה. ידידים כביכול טענו שהוא פוליטיקאי "פיקח מאוד ומצחיק מאוד", רק כדי להדגיש את היעדר הכריזמה שלו. יריבתו המרכזית במפלגה, מרטין אוברי, טענה שהוא נציג של "שמאל רכרוכי" הקרוב יותר לימין מאשר לכור מחצבתו. בקרב כמה מתומכיו של יו"ר קרן המטבע לשעבר, דומיניק שטראוס-קאהן, שהיה חביב הסקרים עד שהסתבך בשערוריית המין בניו יורק, עוררה מועמדותו של הולנד פרצי צחוק. ראש הממשלה לשעבר, לורן פביוס, יריב ותיק של הולנד, לא ברר את מילותיו בבואו להגדיר את ההתמודדות של הולנד נגדו ב-2004. "לא מחביאים פיל מאחורי תות יער", אמר.

ואולם, "תות היער" הולנד השאיר את כולם מאחור. הוא הפחית במשקלו, אימץ ארשת ממלכתית וגינונים נשיאותיים, ודבק בהשקפת עולמו הסוציאל-דמוקרטית. עתה, הוא עשוי להיות האיש שיוביל את השמאל לניצחון ויעמוד בראש המדינה.

הולנד התקדם בצעדי צב ולא מיהר לשום מקום. הוא פשוט חיכה לרגע הנכון וידע להתאושש גם כשכוחו הפוליטי היה בשפל. ניצחונותיו הרצופים ב-2004 בבחירות האזוריות, המחוזיות והאירופיות, עוררו בו תיאבון בפעם הראשונה. ב-2007 הוא נשא עיניו גבוה יותר, לעבר הנשיאות הנכספת. ואולם, התקדמותו נעצרה ב-2005 לאחר ההתנגדות במשאל העם לחוקה האירופית, שבה תמך, וניצחונה של רויאל בבחירות לראשות המפלגה ב-2006. נראה שסיכוייו להוביל את השמאל הלכו ופחתו לאחר שבוועידת המפלגה ב-2008 תפסה אוברי את מקומו. בשלב זה החליט פרנסואה הולנד לפרוש מהבימה הארצית לטובת פעילותו הפוליטית במחוז הבחירה שלו בקורז.

רויטרס

לדברי הולנד, "המגרעות שמייחסים לי הן למעשה מעלות. היעדר סמכותיות? עד כה היינו נתונים לסמכותיות בלתי נסבלת; זהירות יתר? הצרפתים שבעי הבטחות שהרעיפו עליהם סרקוזי ואחרים; פרגמטיות? בנסיבות סוערות וחמורות כאלה, אנו זקוקים לגמישות ולתבונה". לדבריו, "המותג שלי הוא התמדה; מה שהצרפתים מבקשים היום, הוא מישהו שאפשר לסמוך עליו ולתת בו אמון". "פרנסואה רואה את המכלול", אומר אחד מחבריו הוותיקים, ז'אן פייר ז'וייה.

הולנד נוהג לשחק טניס עם ילדיו או חבריו, אולם הוא מעדיף לשחק כדורגל: ספורט עממי, אוכל משובח, שירים צרפתיים מלווים באקורדיון וחוג חברים קרובים, שעמם הוא נפגש עוד מימי בית הספר התיכון והאקדמיה, חברים שהפכו ברובם ליועציו. ואולם, מיהו פרנסואה הולנד? נהנתן או פוליטיקאי ממולח? נציג השמאל ה"רכרוכי", או סוציאליסט בעל דעות פוליטיות וחברתיות מגובשות? ציניקן או אידיאליסט? אדם פשרן ללא עמוד שדרה או בעל סמכות?

אין ספק שנקודת התורפה האמיתית של הולנד, בן לאב מהימין הרדיקלי שקיבל חינוך קתולי מחמיר לא פחות, היא הססנותו. כאשר הוא נשאל איזה מהלך סמכותי הוא יכול לזקוף לעצמו במהלך הקריירה שלו, הוא עונה: "החלטתי לקרוא להצביע 'כן' במשאל העם בשאלת החוקה האירופית". הוא לא העלה אז על דעתו שבמישור הארצי ה"לא" הוא שיגבר, ושהחלטתו תהפוך בסופו של דבר לסיוט שלו ותעכב את התקדמותו. הוא בנה על "כן" של הצרפתים, שיחסל את יריבו הוותיק פביוס, חסיד ה"לא". אבל ההפך הוא שקרה; הולנד נדחק לפינה ולא נותר לו אלא ללכת ולהתבודד במחוז הבחירה שלו.

"חשוב להיות לבד במשך פרק זמן מסוים", הוא אומר. כמו "דה גול, פומפידו, ז'יסקאר, מיטראן ושיראק; כל הנשיאים חוו תקופות של בדידות, זהו שלב חובה". הוא שב לזירה הארצית, לאחר שעוזרו הנאמן, סטפאן לה פול, דחק בו וייעץ לו להתמודד על תפקיד מועמד המפלגה לנשיאות. ב-2002 המקום היה תפוס; ב-2007, לאחר הכישלון הצורב במשאל העם והקרע עם סגולן רויאל, מועמדותו כלל לא היתה על הפרק.

תורו הגיע בהתמודדות לבחירות 2012. ב-31 במארס 2011, הוא הגיח חזרה מהמדבר הפוליטי והכריז על מועמדותו בבחירות המקדימות לקביעת מועמד המפלגה הסוציאליסטית בבחירות לנשיאות. הולנד נראה שונה: הוא רזה, צבע את שערו, החליף משקפיים ושינה את דימויו. עתה, יש לו "לוק" של נשיא. בשבוע שעבר, עם ניצחונו בבחירות, דומה שניחוחות ארמון האליזה החלו לעלות באפו. אם אמנם פרנסואה הולנד יהיה דיירו הבא, הרי שיהיה חייב לקודמו ההיפראקטיבי דבר אחד לפחות: את הכמיהה שהתעוררה בציבור לאדם רגוע ונינוח.

תרגום: סביונה מאנה. עריכה: עדי ערמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו