בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסודות של קונדי: טבעת מקדאפי וצעקות בבית הלבן

החיזורים של שליט לוב לשעבר, המפגש עם נשיא סודאן ש"כאילו היה על סמים" והעימותים עם דיק צ'ייני - שרת החוץ לשעבר חושפת פרטים בספר חדש

17תגובות

חלקה הראשון של הביוגרפיה של קונדוליזה רייס, "אנשים רגילים יוצאי דופן" התמקד בעיקר בילדותה, הוריה ובשנים שקדמו למינויה לתפקיד שרת החוץ, כך שמטבע הדברים ציפו בוושינגטון בסקרנות בעיקר לחלק השני, "אין כבוד גדול יותר", שייצא לאור ב-1 בנובמבר.

בספר נזכרת רייס בביקורה בלוב ב-2008, ובפגישתה שם עם מועמר קדאפי, שלאחרונה התברר שאסף את תמונותיה. מתברר גם שרייס היתה מודעת לחיבתו התמוהה של קדאפי כלפיה. היא כותבת בספרה כי השליט לשעבר רצה "נואשות" שהיא תגיע לביקור. לדבריה, "היו לכך שתי סיבות –הסיבה המסורתית, וסיבה נוספת, קצת יותר מטרידה".

הביקור של רייס בלוב, הראשון של שר חוץ אמריקאי מאז 1953, היה לדבריה "אבן דרך משמעותית במסלול המדינה לקבלתה על ידי הקהילה הבינלאומית". אולם, כותבת רייס, "קדאפי גם הוקסם ממני אישית, ושאל מבקרים מדוע 'הנסיכה האפריקאית' שלו לא באה לבקר אותו. החלטתי להתעלם מהחלק השני ולהתמקד בחלק הראשון ובהכנות למסע. ההכנות לא היו קלות, עם כל הדרישות של הלובים, כולל הדרישה לפגוש את המנהיג באוהלו. מיותר לומר שדחיתי את ההזמנה, ופגשתי אותו במקום במעונו הרשמי".

רייס מתארת את הפגישה עם קדאפי, במהלכה הוא בחר להקרין לה את אוסף תמונותיה עם מנהיגי העולם, על רקע צלילי השיר "פרח שחור בבית הלבן". "זה היה תמוה", מסכמת רייס, "אך לפחות זה לא היה וולגרי". קדאפי גם העניק לרייס טבעת יהלום, שהונחה בקופסא לצד תמונתו שלו.

אי-אף-פי

רייס כותבת בספרה גם על עימותים שהיו לה עם סגן הנשיא דיק צ'ייני, איתו היא ניהלה מאבקים מסוג אחר - בעיקר על הדרך הראויה להתמודד עם החשודים בטרור. לדבריה, צ'ייני הפגין "תפיסה אולטרה-ניצית". היא התעמתה אתו בנושא וטענה שחשודים בטרור לא יכולים "להעלם, כמו במדינות אוטוריטריות".

בנובמבר 2001, כששמעה בדיעבד על אישור הנשיא ג'ורג' בוש להקמת ועדות צבאיות מיוחדות למשפט של החשודים בטרור, הלכה רייס לבוש ואיימה להתפטר אם הדבר יחזור על עצמו. לדבריה, הוא התנצל בפניה. "האשמה לא היתה של בוש, אלא של כמה אנשי סגל שלו, שלא שירותו אותו היטב", אמרה רייס.

העימות החריף ביותר בינה לבין צ'ייני בא בעקבות התעקשותה של רייס שהממשל יודה בכך שחשודים בטרור, כולל מתכנן פיגוע ה-11 בספטמבר חליד שייח מוחמד, מוחזקים בבתי כלא סודיים מחוץ לארה"ב. היא כותבת כי ניהלה עם צ'ייני ויכוח קולני בנושא הזה במשך מספר דקות. לבסוף גברה עמדתה של רייס על זו של צ'ייני, והחשודים הועברו למתקן המעצר בגואנטנמו שבקובה.

רויטרס

שר ההגנה דונלד רמספלד לעומת זאת העדיף להימנע מעימותים בנושא, ואף עזב את אחת הפגישות והצהיר "אני לא עוסק בעצורים". עוד לפני שרייס החליפה את קולין פאוול בתפקיד שרת החוץ, פאוול אמר על ראמספלד: "אחד מאתנו צריך ללכת". גם יחסיה שלה עם ראמספלד לא היו לבביים. כשניסתה ליישר את הדורים אתו, הוא אמר שאינו מבין מה השתבש. "את בבירור מבריקה ומסורה, אבל זה פשוט לא עובד". רייס מצדה נעלבה מההתנשאות החבויה בהערכה "מבריקה", כאילו הוא זה שרשאי לחלק לה ציונים.

הספר עב הכרס מספק את אחד התיעודים היותר מפורטים על תהליך קבלת ההחלטות בבית הלבן, הן של הנשיא בוש, והן של שחקני מפתח בוושינגטון. ספרו האוטוביוגרפי של בוש, "נקודות החלטה", מתמקד לא מעט בתהליך הפנימי שלו בעת קבלת ההחלטות. רייס מתמקדת בעיקר במערכת היחסים הסבוכה בצמרת האמריקאית באותה עת.

למרות שבאירוע הפרידה מרייס אמר בוש ש"קונדי היא כמו אחותי", והיא היתה ידועה כאחד האנשים הקרובים לנשיא, היו בין השניים חילוקי דעות, בין השאר כשבוש רצה להגביר את הנוכחות הצבאית של ארה"ב בעיראק, ואילו רייס תמכה בהסגת החיילים. "אז מה התוכנית שלך?" שאל אותה בוש ב-2006. "פשוט לתת להם להרוג אחד את השני, ולעמוד בצד?".

אי–פי

רייס התעקשה שהיא מחויבת לניצחון בעיראק, ובוש הרגיע אותה: "אני יודע, אני יודע", עם הבעה של כאב בשל מהלך המלחמה הבעייתית. רייס גם כותבת שאביב העמים הערבי הוכיח שבוש צדק בהחלטתו להתמקד בהפצת הדמוקרטיה במזרח התיכון.

לאחר שנטשה את תפקיד הדיפלומטית מספר 1, השאירה רייס מאחור גם חלק מהגינונים. היא כותבת שלאחר לחיצת יד עם נשיא לבנון לשעבר אמיל לחוד, היא הרגישה כי היא "זקוקה למקלחת". נשיא סודאן, עומאר חסאן אל-בשיר, נראה במהלך פגישתם "כאילו היה על סמים". ואילו נשיא מצרים המודח, חוסני מובארק, הסביר לה שהמצרים לא זקוקים לרפורמה, אלא ל"יד חזקה".

לעומת זאת, קונדוליסה בחרה לשבח את ניקולא סרקוזי, שבכל הזדמנות אמר כי הוא "אוהב את האשה הזאת". הוא לא התכוון לזה באופן מילולי, כמובן", היא ממהרת לציין, "אבל עמדותינו היו זהות כמעט בהכל. לא יכולתי שלא לדמיין כמה יכול היה להיות שונה להתמודד עם סדאם חוסיין כשסרקוזי בארמון האליזה ולא שיראק, ואנגלה מרקל במקום גרהרד שרדר".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו