טיגריסים ונחשים, הנורמליות חוזרת לבגדאד

ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו יורק טיימס

רחובות בגדאד כוסו בעלוני פרסומת לקרקס ובהם תמונות של טיגריסים מבצעים להטוטים, פודלים הניצבים זה על כתפי זה, ואשה רוקדת עם נחש אימתני. ואולם למופע הפתיחה של הקרקס, לפני כחודשיים, לא הגיעו הטיגריסים, היות שהם עוכבו במצרים. היו כלבים, אבל לא פודלים. ובאשר לנחש הענק, הוא חלה ופונה בלית ברירה מעיראק. בשבוע הבא יגיעו האריות והטיגריסים, כך הבטיח בספטמבר אחד המארגנים. חודש לאחר מכן, הם עדיין לא הגיעו.

לראשונה זה עשור, הגיע קרקס, קצת עלוב, לבגדאד. קרקס שמגיע העירה הוא עניין שבשגרה ברוב הערים, ואולם בבגדאד החבולה, גם מופע שרחוק מלהיות מדהים נחשב לעוד צעד קטן בדרך לחיים נורמליים, לחיים שאחרי המלחמה והאלימות, שבהם צחוק חסר דאגות אינו מובן מאליו. "דורות שלמים בעיראק לא יודעים מה זה קרקס", אמר אחד המארגנים.

ב"קרקס המטרייה" יש זירה אחת קטנה, ואין מנהל זירה רב רושם. לעומת זאת, יש רקדנים שקופצים על חבל, אשה שמתנדנדת על טרפז (בלי רשת אבל עם ריתמה), ומופע סיום מרשים של בולע חרבות עטוף בדגל עיראק. כרטיס לקרקס, שיופיע פעמיים ביום במשך שישה חודשים, עולה 12 דולר. צמר גפן מתוק עולה דולר אחד.

לוליינים וכלבים ב"קרקס המטרייה". "כבר עשר שנים שלא נראה כאן דבר שכזה", אמר אחד הצופיםצילום: ניו יורק טיימס

אף שהקרקס אינו מלהיב כמו בפרסומות, הילדים מרותקים למראה האוהל הגדול והטרפז התלוי. לפני תחילת המופע הם מוזמנים לזירה והאמיצים שבהם נקשרים ברתמה ומונפים לראש האוהל. היו חיוכים רבים בקהל, אבל נרשמה אכזבה מסוימת מהיעדרו של הטיגריס והנחש החולה. עם זאת, איש לא התרגש מחסרונם של פודלים.

"כבר עשר שנים שלא נראה כאן דבר שכזה", אמר פייסל פלאח (56), שלקח את משפחתו לבילוי. "אני אישית לא ראיתי דבר כזה מימיי", הוסיף. "ילדיי ביקשו שאקח אותם במשך שבוע שלם" אמר חאדי חאזים בן ה-34, "לא רציתי, אבל הם התעקשו ואני נכנעתי".

קשה היה לשמוע את דבריו של חאזים, ולא בגלל המולת הקרקס, אלא בגלל רעש המסוקים שהמריאו ונחתו ב"אזור הירוק" הסמוך, שבו מרוכזים הכוחות האמריקאיים. זו עדיין עיראק, ובה כ-39 אלף חיילים אמריקאים, שעתידים לעזוב לפני סוף השנה. יותר משהוא משמש מקום מפלט, ממחיש הקרקס עד כמה החיים הנורמליים אינם עניין שבשגרה עבור העיראקים.

בסיום המופע נשכב אדם עטוף בדגל עיראק על הקרקע במרכז הזירה. אדם אחר ניצב מעליו והפיל חרבות על בטנו. החרבות נפלו לצדדים מבלי להינעץ, ואז תחב האיש חרב באורך כ-60 ס"מ ועוד כמה חרבות קטנות לתוך גרונו. לאחר כ-20 שניות שלף את החרבות, נשף ופלט כדור אש עצום לחלל האוויר. הקהל הריע. האיש קם ורץ סביב הזירה ודגל עיראק מתנפנף מאחוריו. שאגות הקהל גברו, ואז הועמו האורות. המופע הסתיים.

מייקל שמיט וזאיד תאקר, ניו יורק טיימס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ