בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

געגועיי לבניטו מוסוליני

ב-1945 ניסו לשמור בסוד את מקום קבורתו של בניטו מוסוליני, כפי שעשו המורדים בלוב עם גופת קדאפי. אך מאז הועברו עצמותיו לפרדאפיו, מושך המקום עשרות אלפי מבקרים בשנה

8תגובות

באי הטקס בחודש שעבר נדרשו להקפיד על קוד הלבוש השחור. השירים היו נוסטלגיים, ערבובייה של סיסמאות פשיסטיות וקריאות "דוצ'ה, דוצ'ה", שהוסו לפתע כשהצועדים הגיעו לבית הקברות של פרדאפיו במרכז איטליה, בדרכם למכה שלהם: קברו של הרודן הפשיסטי בניטו מוסוליני.

"למה אתם באים לכאן, מיהו האיש הזה, מוסוליני?", שאל ג'וליו טאם, כומר המשתייך לאגודת פיוס העשירי הקדוש, זרם שמרני שפרש מהוותיקאן. "באנו להודות לאיש על רעיונותיו, הרעיונות הכי אירופיים, הכי ים-תיכוניים והכי מקוריים", ענה לעצמו האב טאם, דמות מוכרת בחוגי הימין, בטרם פנה לשנן את מחזור התפילות.

התמונה הזו חוזרת על עצמה בפרדאפיו שלוש פעמים בשנה: ב-29 ביולי, יום הולדתו של מוסוליני, ב-28 באפריל, יום הוצאתו להורג ב-1945 בידי פרטיזנים, וביום "המצעד על רומא" באוקטובר 1922, שבעקבותיו תפס מוסוליני את השלטון באיטליה. "מאז אוגוסט 1957, היום שבו הביאו לכאן את עצמותיו של הדוצ'ה, אני מגיע לפחות פעם בשנה", אומר מרצ'לו, לוחם ותיק בן 85 שביקש לא להזדהות בשם משפחתו. "אמונתי בו נותרה בעינה".

הם הגיעו לפרדאפיו באוטובוסים מכל רחבי איטליה במסגרת מסע עלייה לרגל. "כמו צליינים העולים לכנסיית סנט פייטרו, רק שכאן אנחנו חובשים כומתות", אומר ג'אני מטורינו על כובע הלבד הפשיסטי שהיה חלק בלתי נפרד ממדי אנשי החולצות השחורות של מוסוליני. "אבל אנחנו לא אנכרוניסטים, אנחנו מחזיקים בכרטיסי אשראי. אנחנו לא מבקשים לשחזר את העידן, אבל גם לא רוצים להתכחש אליו".

אי–פי

אבל יש גם מי שבאים לכאן כדי להעלות על נס תקופה שבה, בניגוד להיום, היה לדעתם לאיטליה משקל של ממש בזירה העולמית. "איטליה זקוקה לשינוי אמיתי, אנחנו בידיהם של פוליטיקאים שאינם ראוים לקולות שנתנו להם", אומר אנריקו קוצאני, בעל חברת אבטחה בעיר לוקה שבטוסקנה. "הפכנו לבדיחה מהלכת של אירופה". אנג'לו אקואילני, מתאם פעולות מפירנצה של תנועת הימין נואבה דסטרה סוצ'אלה, היה בוטה יותר. "אנחנו אוהבים את הדוצ'ה, מאמינים בו", אמר.

ב-1945 התחבטו מנהיגי איטליה החדשים כיצד להתמודד עם הערצה זו. לאחר הוצאתו להורג של מוסוליני, הם קיבלו החלטה לשמור בסוד את מקום קבורתו, ממש כפי שעשו בחודש שעבר ראשי המועצה הלאומית הזמנית של לוב ביחס לקברו של הרודן מועמר קדאפי, או כשם שעשו אנשי הקומנדו האמריקאים כשהשליכו לים את גופתו של מנהיג אל-קאעדה אוסמה בן לאדן במאי השנה, בניסיון למנוע שהקבר יהפוך למקום עלייה לרגל של אוהדיהם.

ב-29 באפריל 1945, לאחר שגופתו של מוסוליני נתלתה ברגליה על אנקול של בשר בפיאצלה לורטו במילאנו, שהאזרחים פרקו עליה את זעמם נגד המנהיג לשעבר, נטמן מוסוליני בקבר לא מסומן בבית קברות סמוך. כעבור שנה איתרו מעריצים ניאו-פשיסטים את המקום והוציאו ממנו את עצמות הדוצ'ה. הם החביאו אותן בשטחו של מנזר במחוז לומברדיה עד 1957, אז נמסרו לידי אלמנתו, שטמנה אותן באחוזת קבר של המשפחה בפרדאפיו.

למעשה ניסיון הרשויות לשמור בסוד את מקום קברו של הרודן פעל כחרב פיפיות, מאחר שמשך אליו התעניינות רבה. "עוצמתו של מוסוליני המת היתה גדולה כל עוד לא הוקמה לו מצבה. גופה שאיננה בשום מקום נמצאת בכל מקום", אומר סרג'ו לוצאטו, היסטוריון מהאוניברסיטה של טורינו ומחבר הספר "גופתו של הדוצ'ה" - "IL CORPO DEL DUCE". סרט המבוסס על הספר יוקרן החודש בפסטיבל הסרטים של טורינו.

"האיטלקים חוו את היעדר גופו של מוסוליני כנוכחות, על כן נמשך סיפור האהבה ביניהם לבין מנהיגם שהיה במובנים רבים גשמי ביותר", מוסיף לוצאטו. סיפור זה הסתיים לאחר שהעצמות הועברו לידי המשפחה ונטמנו במקום קבוע, שבו הוצבו ספרי אורחים שבהם הוזמנו המבקרים לחתום ולרשום את הערותיהם.

ספרי אורחים אלה שמורים היום בקומה העליונה של "בית הזיכרונות", מוזיאון לזכרו של הדוצ'ה שהוקם ב-2001 בבית קיט לשעבר של מוסוליני על ידי איש עסקים מצליח מלומברדיה, דומניקו מורוזיני. הכרכים מסודרים במדף שעליו מתנוססת אמירה שמייחס מורוזיני לדוצ'ה: "אין זה בלתי אפשרי למשול באיטלקים, זה פשוט חסר תועלת". את המוזיאון פוקדים מדי שנה כמעט 3,000 מבקרים, אבל מוריזיני משוכנע שהיה עשוי למשוך אליו קהל רב יותר לולא הקשיים לפרסמו בציבור והתנכלות השמאל לשלטים המכוונים את הבאים למוזיאון.

ברחובה הראשי של פרדאפיו מציעות כמה חנויות למכירה פרטים הקשורים לעידן הפשיסטי, דוגמת החנות פרדאפיו טריקולורה, שבה ניתן למצוא כמעט הכל, החל באלות ועד ללוחות שנה בכיכובו של מוסוליני, המחולקים גם בדוכני העיתונים. "הם נחטפים יותר מלוחות שנה עם תצלומים של נשים סקסיות", אומר אחד המוכרים, פיירלואג'י פומפיניולי, המצדיע במועל יד לעבר קבוצת תיירים גרמנים, המשיבים לו "זיג הייל".

מספר המבקרים בקברו של מוסוליני גבוה בהרבה ונע בין 80 אלף למאה אלף בשנה, שרובם מגיעים בשלושת הטקסים המרכזיים לזכר הרודן. האב טאם, שניצח בשנים האחרונות על כולם, נשא בשבוע שעבר תפילה משולבת באזהרה מפני פלישה איסלאמית לאירופה ובהתקפה על תהליך "אמריקניזציה של הנוער, המטמיע רעיונות כפירה כגון נישואים הומוסקסואליים". "מוסוליני צדק. הוא היה מתהפך בקברו לו ראה שאיטליה הידרדרה לידי כך", אמר טאם (אף שנישואים הומוסקסואליים אינם חוקיים באיטליה). "אנחנו גאים בצלבנים", הוסיף לקול תשואות הנוכחים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו