בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האוטובוס ההודי שמביא את החינוך עד למפתן האוהל של הילדים

3תגובות

היידראבאד, הודו. אוטובוס בצבע כתום בוהק מגיע בחום הלוהט של שעות אחר הצהריים לאחת משכונות העוני של העיר היידראבאד שבדרום הודו, וחונה בין סוכות שעשויות מעץ ומכוסות בברזנט. ילדים יחפים עם עיניים בורקות רצים ונכנסים לתוכו. זהו "בית ספר על גלגלים" שמעניק מדי יום השכלה בסיסית לסף ביתם של ילדים ממשפחות עניות, ושוהה כמה שעות בכל פעם בחלק אחר של העיר. רוב הילדים לא נכחו מעולם בבית ספר. רבים אחרים נשרו מיד לאחר תחילת הלימודים. הם נאלצים לעזור להוריהם, שמתקשים לפרנס את משפחותיהם, ולעבוד כמשרתים או פועלי בניין.

"לילדים האלה אין זמן ללכת לבית ספר, אלא אם כן בית הספר בא אליהם", אומר ט.ל. רדי, מייסד ארגון CLAP, ארגון שאחראי על הפעלת בית הספר הנייד. "בהתחלה, הקמנו אוהל זמני כדי להעניק השכלה בסיסית לילדים החיים בשכונות העוני. לאחר מכן, יזמנו את הרעיון להקים בית ספר באוטובוס, ובזכות כך הצלחנו למשוך אלינו ילדים רבים", הוסיף. רדי, מורה בעל 25 שנות ניסיון, יזם את הרעיון לחנך את ילדי העיר, שעה שביקר לראשונה בהיידראבאד לפני עשר שנים. הוא אסף תרומות והקים אוהל ארעי, ולפני שלוש שנים, התחיל להפעיל את האוטובוס.

האוטובוס נקי ומצוחצח ועל דפנותיו מודבקים לוחות שעליהם מצוירות אותיות האלף בית, מספרים ותמונות של פירות ובעלי חיים. הילדים יושבים על ספסלים בתוך האוטובוס, וכותבים על לוחות שהם מניחים על ברכיהם. יש ימים שבהם האוטובוס כל כך מלא, עד שהילדים יושבים על רצפתו ברגליים משולבות, כשמורה לבושת סארי מלמדת אותם. "הלימודים מהנים, ובאוטובוס הזה אף אחד לא מרביץ לנו", אומרת דווי, בת 10, תלמידה בבית ספר הנייד, שנרשמה לכיתה א' בבית ספר רגיל לפני שלוש שנים, ונשרה כעבור זמן קצר מהלימודים. כיום, דווי עוזרת לאביה לאסוף סמרטוטים מפחי אשפה, אולם חלומה הוא להיות מורה.

רויטרס

מנג'ולה, חברתה לכיתה, מתרגשת מאוד מהלימודים. היא רוצה להיות רופאה ולטפל בילדי שכונות עוני כמוה. "עכשיו אני יכולה לקרוא ולכתוב מ-1 עד 200", היא מתפארת. רדי אומר כי המטרה היא לתת לילדים בסיס שיאפשר להם ללמוד אחר כך בבתי ספר ציבוריים. עד כה, 40 ילדים עמדו במשימה זו, למרות הקשיים הרבים. "יש הרבה מכשולים, החל מלוח זמנים לא קבוע של הלימודים ועד שיתוף הפעולה של המשפחות", אומר רדי. ואולם, ייתכן שההישג הגדול ביותר של בית הספר הוא עצם קיומו. "זהו הסיכוי היחיד שיש להם להיות ילדים, אפילו אם זה לשעתיים בלבד", סיכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו