בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בית המשפט התיר למפגינים בניו יורק לחזור לפארק אך ללא אוהלים

שופט בית המשפט העליון במנהטן מייקל סטולמן הפך את החלטתה של עמיתו, וגיבה את החלטת ראש העיר מייקל בלומברג לפנות את הפארק

תגובות

אחרי דרמת הפינוי הלילית (שלישי), כמה תהפוכות משפטיות עברו ביום על מפגיני תנועת "לכבוש את וול סטריט": תחילה שופטת בית המשפט העליון של ניו-יורק הוציאה צו המאפשר למפגינים לחזור לפארק - אך המשטרה לא אפשרה להם להכנס וסילקה כמה מפגינים שקפצו לתוך הפארק מעבר לגידור - מאוחר יותר, שופט בית המשפט העליון במנהטן מייקל סטולמן הפך את החלטתה של עמיתו, וגיבה את החלטת ראש העיר מייקל בלומברג לפנות את הפארק. על פי ההחלטה, לרשויות העיר יש הזכות למנוע מהמפגינים להשתלט על המרחב בטענה שהוא אמור להיות נגיש לציבור הרחב.

הפינוי החל בסביבות השעה אחת בלילה, כשהשוטרים הגישו לדרי האוהלים המנומנמים את צווי הפינוי מטעם בעלי הפארק, שדרשו מהם לפנות מיד את עצמם ואת כל הרכוש שלהם. בליווי צרחות והתנגדות, כ-70 מפגינים נעצרו, בהם גם חבר מועצת העיר ידאניס רודריגז שהצטרף למפגינים. מספר בני אדם נפצעו קלות. המטבח והספרייה פורקו ועשן סמיך מילא את המקום, שלפי גרסה אחת היה גז מדמיע ולפי גרסה אחרת נוצר מהניסיונות לכבות אש במטבח. הכתבים הורחקו מהמקום "מחשש לביטחונם", והרשויות החלו בפינוי האוהלים והאשפה שהצטברה במקום. כשהאזור כולו מגודר והמפגינים מנועים מלהיכנס אליו.

למפגינים נאמר שלאחר הפינוי והניקוי, הם יכולים לחזור לפארק, רק בלי האוהלים ושקי השינה. לאחר הפינוי, המפגינים החלו לארגן צעדות מחאה, מלוות בתלונות שונות על התנהלות המשטרה ודיווח של אחד מדיירי עיר האוהלים, מייקל גלייזר, שבמהלך פינוי הספרייה "המשטרה השמידה את ספר התורה שלו".

ראש העיר של ניו יורק, מייקל בלומברג, אמר על ההחלטה לפנות את הפארק כי "תנאי הבריאות והבטיחות במקום הפכו לבלתי נסבלים". הוא הוסיף כי "זו עיר שכל אחד יכול לבוא ולבטא את עצמו, אבל מה שקרה בפארק זוקוטי היה משהו אחר - המפגינים הפכו את הפארק לבלתי נגיש לכל התושבים האחרים". המפגינים טוענים שההאשמות באלימות וזוהמה זה רק תרוץ של הרשויות בשביל לפנות את הפארק. בשבועות האחרונים, ניסיונות דומים לפנות את מחנות האוהלים נערכו בעוד מספר ערים, כשבאוקלנד הם הביאו לפציעה קשה של אחד המפגינים.

בוושינגטון, שתי ערי האוהלים גדלו מאז הקמתן לפני כחודש וחצי. הרשויות, שהעניקו להן אישור לשהות בשני הפארקים שלושה חודשים, הודיעו שבינתיים אין להם כוונה לפנות את האוהלים. החיים בשני הפארקים נכנסו לשגרה, עם הכנת שלטי המחאה החדשים והאוכל, צעדות ברחבי העיר וגם בידור. ביום שבו נערך הפינוי בפארק זוקוטי, בעיר האוהלים בכיכר מקפרסון בוושינגטון הכל התנהל כרגיל: שני מפגינים שיחקו שח בשולחן המסודר שנתרם למחאה, כשאחד מהם מעשן ג'וינט. הומלסית אפרו-אמריקאית נמנמה על ספסל. מתנדבים הכינו אוכל במטבח, וג'פרי, עורך דין יהודי מובטל ממרילנד, ניגש ל"דוכן המידע" של עיר האוהלים כדי לשאול אם המפגינים זקוקים לייעוץ משפטי.

לא מעט מפגינים מספרים שהם נודדים בין ערי האוהלים השונות ברחבי המדינה. בארי נייט (43) אומר שהוא הפסיק לעבוד בשנת 2003, "כדי שכספי המסים שלי לא ילכו למימון המלחמה", ומאז הוא מסתובב בארה"ב, עובד בחוות אורגניות, ובחודשיים האחרונים נודד בין ההפגנות. "הייתי שבועיים ב'לכבוש את בוסטון', אחר כך ב'לכבוש את ניו יורק'. אז חשבתי שצריך לבוא להפגין פה, קרוב יותר לבית הלבן", הסביר. מזג האוויר הקר לא מרתיע אותו. "נישאר להפגין כמה שצריך, יש יותר מדי בעיות במדינה הזאת שצריך לתקן, לפני שיהיה מאוחר מדי", הוא אומר - מסדר במקביל שורה של שלטי מחאה על המדשאה בפארק. "הרבה אנשים מתחילים להתעורר עכשיו. כשלומדים להסתפק במועט, מגלים שזה לא כל כך קשה לגור באוהל, גם כשקר. יש אנשים שנותנים לנו להתקלח, יש כוס קפה על הבוקר, יש אנשים שתורמים אוכל. אני מתחיל את הבוקר עם שלט ליד הכביש שאומר: 'שיהיה לכם יום נפלא'. אנשים צריכים להבין שאנחנו אפילו לא ה- 99% שעושקים אותם, אלא ה-99.7%. אנחנו בזה יחד. אנשים צריכים לבוא ולדבר על הסוגיות האלה, במקום להיתקע מול הטלוויזיה בצפייה בחדשות של תאגידים שמקדמים את האינטרסים של עצמם".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו