בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כן, אני כן רוצה לזמביה

המדינה בדרום-מרכז אפריקה חוגגת אירוע שכלל אינו אופייני ליבשת: העברת שלטון ללא אלימות. לאחר שהנשיא המכהן הודה בתבוסתו, מקווים עתה התושבים לעידן של יציבות

תגובות

גאי סקוט עמד במרכז אולם האסיפה הלאומית של זמביה, שעל רצפתו שרועים פוחלצים של אריה ושל נמר, והכריז: "המדינה הזאת היא מושא הקנאה של אפריקה". עמיתיו, חברי הפרלמנט, מחאו כפיים, הריעו לו ובירכו זה את זה על כך שהצליחו לעשות דבר נדיר ביותר ביבשת: העברת השלטון ללא אלימות. אמנם הנשיא המכהן הוציא מיליוני דולרים בניסיון להיבחר מחדש, אולם משהפסיד בבחירות, הודה בתבוסתו.

סקוט הוא סגן נשיא זמביה, והוא לבן. הוא מכנה את עצמו "הלבן בעל התפקיד הבכיר ביותר באפריקה שמדרום לסהרה", והוא ככל הנראה צודק. בשעה שהיחסים בין לבנים לשחורים במדינות אחרות באפריקה הם טעונים ביותר - בזימבבואה סולקו הלבנים מחוות, ובדרום אפריקה נאבקים מנהיגים שחורים על זכותם לשיר "תירו בבורים", כינוי למתיישבים הלבנים - הגיע סקוט לתפקיד השני בחשיבותו ועוצמתו בזמביה מבלי לעורר שמץ של התנגדות. "אנחנו לא מחבבים את גאי סקוט", אומר פול בונדה, סטודנט המתפרנס כנהג מונית, וחיוך רחב מעטר את פניו, "אנחנו אוהבים אותו".

בשונה ממדינות רבות באפריקה, לא סבלה זמביה מאסונות קשים כגון רעב, מלחמות אזרחים ופוליטיקה שהורעלה בגלל עדתיות וגזענות. גם אין זה צפוי שנשיא אפריקאי מכהן יפסיד לאחר מסע בחירות צמוד ולוהט, ואז פשוט יפרוש בשקט ויישב לו ליד הבריכה. ואולם, זה בדיוק מה שרופיה בנדה עשה. "יש אצלנו אמרה", אמר בנדה, שכיהן כנשיא מ-2008, בשעה שילדיו התיזו מים סביבו, "כשהמסיבה נגמרת, אתה מפסיק לרקוד".

אי-פי

זמביה היא מדינה יוצאת דופן גם מבחינה אחרת. הממשל החדש נרתע מהרעיון שהמדינה תהיה מחויבת לסין. הסינים חתומים על עסקאות של מיליארדים ברחבי היבשת ומבזבזים סכומי עתק כדי לשאת חן בעיני השליטים האפריקאים. בקניה, הסינים עובדים בשיתוף פעולה עם סוכנות הביון הלאומית. סין שלחה נשק לזימבבואה גם כששליטיה עינו את מתנגדי המשטר. בדרום אפריקה לסינים יש השפעה רבה כל כך, עד שהם לחצו על הממשלה למנוע אשרת כניסה מהדלאי לאמה, שפעל במשך שנים בשיתוף פעולה עם מתנגדי משטר האפרטהייד.

ואולם, בשעה שמנהיגים אפריקאים רבים אומרים כי הם מקבלים את סין בברכה, ומעדיפים את הגישה הסינית האומרת "עסקים לפני הכול" על פני "התנשאות המערב", ניהל נשיאה החדש של זמביה, מייקל סאטה, מסע תעמולה שבו הגן על הפועלים המקומיים מפני הניצול הסיני. עם זאת, הוא נזהר שלא לאיים בסילוק הסינים המפעילים את מכרות הנחושת והפחם, מנהלים משקים לגידול עופות ואת הבנקים במדינה.

אם כן, מהו המרשם ליציבות המרשימה של זמביה? כיצד השיגה מדינה זו בשקט את כל מה שחומק משאר מדינות אפריקה? אזרחי זמביה מצביעים קודם כל על ההיסטוריה שלהם. איגנשיוס בווליאה, היסטוריון באוניברסיטת זמביה, מתאר את המדינה כמעשה טלאים של קבוצות מהגרים, שנמלטו ממלחמות באזורים אחרים באפריקה, בהם קונגו, אנגולה ודרום אפריקה לפני מאות שנים, ותרמו לרתיעה הקולקטיבית מסכסוכים.

ובאשר ליחסים בין-גזעיים, רבים בזמביה סבורים כי סוגיה זאת כלל אינה קיימת. בתקופת האימפריה הבריטית זמביה היתה מדינת חסות ולא מושבה, ולא נהרו אליה רבבות לבנים שהתיישבו במקום זאת בקניה, רודזיה הדרומית (זימבבואה כיום) ודרום אפריקה. לפי הערכות, בזמביה, שאוכלוסייתה 14 מיליון בני אדם, מתגוררים כיום פחות מ-50 אלף לבנים. "המרירות פשוט לא קיימת", אומר גיוון לובינדה, חבר בית הנבחרים שהוא בעצמו ממוצא מעורב.

נשיאה הראשון של זמביה, קנת קאונדה, נטה לסוציאליזם והרס את מכרות הנחושת. עם זאת, נזקף לזכותו יישום של מדיניות שגיבשה את עשרות השבטים החיים בזמביה והניחה את היסודות ליציבותה של המדינה. ב-1991, הופעל לחץ על קאונדה לקיים בחירות רב מפלגתיות. הוא הציג את מועמדותו והפסיד. לאחר 27 שנים שכיהן כנשיא, הוא העביר את השלטון. בקניה, המפלגה השלטת לא ויתרה על השליטה, אלא רק כעבור 11 שנים, ועל הבחירות שנערכו לבסוף העיבו מעשי הרג רבים. בטנזניה ובוצואנה, שלעתים קרובות מציגים אותן כיציבות כמו זמביה, עדיין לא הייתה העברה מלאה של השלטון, ואותן קבוצות פוליטיות שולטות בהן מאז שהוכרזה עצמאותן.

יורשיו של קאונדה היו מושחתים עד היסוד. הם דחפו לכיסיהם את רווחי הנחושת ויצרו פערים נפיצים בין בעלי הרכוש לעניים. מורשת שלטונם גלויה לעין. לאורך השדרות בלוסאקה ניצבים בתי פאר, השדרות מוצלות בעצי סיגלון, עלי הכותרת שלהם נושרים על האספלט החלק כטיפות של צבע סגול.

ואולם, לא הרחק משם, בשכונות העוני, בפחונים, אין עצי סיגלון, אין שם עצים בכלל. במקום אלה, יש קילומטרים של אבק, אשפה ובתים מטים ליפול. חוסר השוויון דרבן את סאטה, פעיל באיגוד פועלים ושר לשעבר. הוא יצא להגנה על עניי הערים, והבטיח חלוקה שוויונית יותר של עושרה של זמביה. בנדה נאבק בו והוציא הון עתק כדי להיבחר מחדש. הוא חילק לאזרחים אריגים לבגדים, אופניים ועוד מיני מתנות ברחבי המדינה.

כשהחלו תוצאות הבחירות לזרום, היה חשש שזמביה מאבדת מהיציבות שהתגאתה בה. עיכוב בספירת הקולות גרם למהומות, שבהן הוצתו כמה בניינים. "היינו קרובים לפיצוץ", העיד סקוט. ואולם בחצות ליל 23 בספמטבר הודה בנדה בדמעות בתבוסתו. סקוט משייט ברחובות בשיירת מכוניות מהודרת, איש לבן בודד מאחורי שמשת המכונית הבוהקת. עתה, יותר מחודש לאחר הבחירות, מקווים האזרחים להמשכיות של שלווה וביטחון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו