בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיפוף ידיים בין הצבא למחאה

תגובות

קשה לדעת מה הדאיג אתמול יותר את הגנרל מוחמד חוסיין טנטאווי: צניחת הלירה המצרית אל רמתה הנמוכה ביותר זה שמונה שנים, או קריאתם של מפגינים בכיכר תחריר לסילוקו מן התפקיד. השאלה הראשונה נוגעת לעתידה של מצרים, שמאז חודש ינואר נסגרו בה יותר מ-1,000 מפעלים ואלפי בני אדם נוספו אל מיליוני המובטלים. השאלה השנייה נוגעת למעמדו של הצבא כולו ולא רק למעמדו של יושב ראש המועצה הצבאית העליונה.

הגנרל טנטאווי, שקולו כמעט נאלם בעשרת חודשי המהפכה, נשמע אתמול כנשיא מדינה שמטרתו המיידית היא להרגיע את הרחוב, לרוקן את כיכר תחריר ממפגיניה ולסלק מן השיח את הסיסמאות הצורבות שקראו לסילוקו, זאת אחרי שבחודשים הראשונים להתקוממות נתפש הצבא כמגן המהפכה. אם בחודש פברואר קראו המפגינים בסיסמה "הצבא והעם יד אחת", הסיסמה שהחליפה אותה עתה היא "הצבא והמשטרה יד אחת מלוכלכת".

אי-פי

בשבועות האחרונים הטלטל טנטאווי בין הכרעות פוליטיות קשות. מצד אחד שאף לשמר את שמו ואת שמה של המועצה שבראשה הוא עומד כגוף היחיד שמסוגל להעביר את מצרים בשלום עד סיומה של תקופת המעבר, שאותה ביקש להאריך ככל שיוכל. מן הצד האחר הוא כנראה מתחיל להכיר בכך שהכוחות הפוליטיים בעלי האג'נדות השונות החלו להכתיב לו צעדים שעלולים לפגוע במעמדו ובמעמד הצבא, וגרוע מכך, להביא לשלטון כוחות שאינם מסוגלים לנהל את המדינה.

טנטאווי החל את דרכו הפוליטית כמו קודמיו, הנשיאים מובארק וסאדאת בתחילת דרכם, בכך שהושיט יד לשלום לאחים המוסלמים. הוא פטר אותם מעונשה של התקנה שמנעה את פעילותם הפוליטית, התיר להם להקים שתי מפלגות ועוזריו במועצה הצבאית העליונה החלו להיפגש עם מנהיגי האחים באופן סדיר ותכוף. הנחתו היתה שאם יגייס את האחים לצדו, הטיפול בשאר המפלגות ותנועות המחאה יהיה קל יותר לפחות עד הבחירות. אלא שאז התברר לו שתנועת האחים המוסלמים והתנועות האיסלאמיות הרדיקליות עלולות לא רק לזכות ברוב בפרלמנט, הן גם מרחיקות ומנכרות את התנועות החילוניות, ובעיקר את האגף הליברלי בהן.

ואולם, במקום לנסות ולאחד את השורות בקרב המפלגות החילוניות, משימה כמעט בלתי אפשרית לכשעצמה, מיהר טנאטווי לדאוג תחילה לצבא. הוא הורה לסגן ראש הממשלה, עלי אל-סילמי, לנסח מסמך עקרונות שיחייבו את מנסחי החוקה החדשה של מצרים. המסמך הזה, שהעניק פטור לצבא מביקורת אזרחית, מסר לידי הצבא ולא לפרלמנט את הסמכות להגדיר את האיומים הלאומיים על מצרים, וקבע את הרכבה של ועדת ניסוח החוקה, חשף מיד את טנטאווי לביקורת עצומה. זהו מסמך מיותר, שכן ממילא, גם אחרי כינון פרלמנט וממשלה חדשה, היה הצבא ממשיך ליהנות מחופש פעולה מלא ללא ביקורת אזרחית. הצבא הוא פרה קדושה, כמעט אלוהית, שלא עמדה לביקורת מאז מהפכת הקצינים בשנת 1952 וספק אם תנועה פוליטית כלשהי היתה תובעת ברצינות להכפיף את הצבא לביקורת.

ואולם, המסמך הזה יצא לאור ויצר סופת חול פוליטית שבה שוב מצאו עצמם האחים המוסלמים חבוקים עם שאר תנועות המחאה. ניסיונותיו של טנטאווי, באמצעות ראש הממשלה עיסאם שרף וסגנו אל-סילמי, להפריד בין התנועות כדי להקטין את היקף המחאה לא צלחו. האחים המוסלמים הצליחו אמנם לסחוט תיקונים מהותיים במסמך, להרחיב את מידת הפיקוח התקציבי על הצבא ואף לשנות את אופן בחירת ועדת ניסוח החוקה. ואולם, הם לא הסתפקו בכך, שעה שהחליטו להשיב לעצמם את בכורת המחאה ולארגן הפגנת מיליון ביום שישי שעבר. טנטאווי ושרף לא הבינו על מה ההפגנה. הרי כמה ימים קודם לכן הם נועדו עם נציגי האחים והגיעו לסיכומים שנראו כמקובלים על כולם. גם לאחים לא היה ממש נגד מה להפגין, אולם תשעה ימים לפני הבחירות הם העריכו שהפגנה ענקית בכיכר תחריר שבה יניפו את סיסמאות הבחירות שלהם ויפגינו כוח מאוחד תועיל להעצמת ניצחונם בפרלמנט.

אי-פי

אז עשה טנטאווי טעות קשה נוספת. הוא שיגר כוחות משטרה אזרחית וצבאית כדי לפזר את ההפגנות. בתוך יומיים הגיע מספר ההרוגים ל-20, ויום אחר כך טיפס מספר ההרוגים ליותר מ-35 בני אדם. התוצאה הקטלנית יצרה תגובת שרשרת שבסופה חשף טנטאווי פעם נוספת את חולשתו הפוליטית. הוא קיבל את התפטרותה של ממשלת שרף, אולם הורה לה להמשיך לתפקד כממשלת מעבר עד שתיבחר ממשלה חדשה. הוא גם התחייב לקיים בחירות לנשיאות עד סוף חודש יוני. בכך טמן טנטאווי לעצמו שני מוקשים לא נצורים.

את כיכר תחריר כבשו מחדש התנועות הלא דתיות שדוחות את הוויתורים של טנטאווי. הן דורשות ממשלת הצלה לאומית שלא ברור מה ייעודה, והעיקר ששרף וממשלתו שאחראית לקטל בכיכר לא ימשיכו לנהל את ענייני המדינה. התוצאה מכך עלולה להיות שהפטנט השגור, לפיו הממשלה נושאת בעונש על טעויות שעשתה המועצה הצבאית העליונה, לא יעבוד עוד. חמור מכך, טנטאווי נטל לעצמו עוד חצי שנה של שלטון ישיר, עד סיום הבחירות לנשיאות בחודש יולי, תקופה שבה תלך ותכורסם עוד יותר יכולת תמרונו הפוליטי. כיצד למשל יוכל טנטאווי לקיים בחירות ולפקח עליהן ביום שני הבא אם קהיר ואלכסנדריה ימשיכו לגעוש. וגם אם יעמוד על קיום הבחירות במועדן, עד כמה יהיה מוכן להפעיל את הצבא ולא רק את המשטרה כדי לשמור על הסדר. וגם אם יתקיימו הבחירות כסדרן, כיצד יוכל לנהל את הליך ניסוח החוקה, כאשר כבר עכשיו הוא והצבא נתפשים ככוח לא ניטרלי.

הזעם נגד טנטאווי והצבא הולך וגובר וכל התכתשות בין הצבא לבין אזרחים היא כנפץ שעלול להפעיל זירת מטענים פוליטית. טנטאווי העמיד עכשיו את עצמו ואת הצבא בקו החזית מול תנועות המחאה ובכך העביר לידיהן את ההכרעה על עתידו. זהו מצב חדש ומסוכן שעלול אף לחסל את מה שהושג עד כה במהפכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו