בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחנה החופש

פליטים שנמלטים ממשטר העריצות בצפון קוריאה נאלצים לעבור מסע מפרך של אלפי קילומטרים כדי להגיע לשכנה מהדרום. מרכז מיוחד מכין אותם לחיות כבני חורין

8תגובות

מבחוץ, המתחם המגודר והמוריק, על מבני הלבנים והזכוכית המודרניים המוקפים במגרשי ספורט, דומה לקמפוס של אוניברסיטה. 750 הפליטים שמתגוררים בו מקדישים את זמנם ל"לימודים" מעט חריגים: הם מנסים להסתגל לסגנון חיים זר. הם מכירים אמנם את השפה במדינה וחולקים את תרבותה, אולם הם באו אליה כדי לבקש מקלט.

מרכז הנאוון (מרכז האחדות), השוכן במרחק של כמאה קילומטרים מדרום לסיאול, קולט פליטים מצפון קוריאה, שמספרם הכולל בדרום מתקרב היום ל-22 אלף בני אדם. חלוקתה של קוריאה לשתי מדינות סמוך לקו רוחב 38 בגבול מבוצר היטב, מאלצת את מבקשי המקלט לצאת למסע פתלתל, ארוך ומסוכן: כדי להגיע ליעד הנכסף מעבר לגבול, דרום קוריאה, עליהם לחצות תחילה את גבול ארצם עם סין, ובהמשך לעבור ממנה למדינה שלישית (תאילנד, לאוס), כלומר, מעקף של כ-5,000 קילומטרים.

אחרי שבועות במרכזי קליטה ובנציגויות דרום קוריאה במדינות המעבר, שבהן הם נחקרים כדי לוודא שאין ביניהם סוכנים סמויים של הצפון, נשלחים הפליטים לבירת דרום קוריאה, שגם בה הם עוברים חקירה של שירותי המודיעין. הנשים, הילדים והמבוגרים נשלחים למרכז הקליטה של הנאוון, ואילו הגברים נשלחים למתחם אחר ביאנגג'ו. "בגלל בעיות אפשריות בין זוגות בתום מסע כה קשה, עדיף להפריד זמנית את בני המשפחה", אומר לי דאק האנג, מנהל המחלקה לחינוך ותכנון במחנה. בני המשפחה נפגשים מדי יום ראשון.

אי-פי

בכיתה של כ-12 נערות מתבגרות במקום, מסבירה המורה את עקרונות מושג הזכות. "מה אומרת לכן המלה זכות?", היא שואלת ונתקלת בדממה. הפליטות הצעירות, שגדלו באווירה של ציות מוחלט לשלטון, לא נקטו מימיהן שום יוזמה, למעט הבריחה. לכן, הפנמת עקרונות חיי החופש הכרוכים גם בקבלת אחריות אישית, היא עדיין מלאכה קשה בשבילן.

אבל אין די בשלושה חודשים של שיעורים מעשיים בחיי היום-יום בדרום והכשרה מקצועית. "אחת המשימות החשובות שלנו היא להשיב להם את האיזון הרגשי", מציין לי. לדבריו, רבע מהשוהים במוסד סובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים בגלל החוויות שנלוו למסע הבריחה. נשים רבות נפלו קורבן לאלימות. חלק מהן נאנסו בידי מבריחי גבולות או שוטרים. רובן חיו חודשים בפחד מתמיד מחשש שייעצרו בידי משטרת סין ויוחזרו בניגוד לרצונן לארצן.

בייג'ין מתייחסת לפליטים מצפון קוריאה כאל מהגרים לא חוקיים. הגברים והנשים הנשלחים ממנה בכפייה לצפון קוריאה, מגיעים למחנות של "חינוך מחדש", ובהם מחנה ג'אונגסן שבמרכז-מערב המדינה, הידוע במיוחד לשמצה.

"לא פשוט ללמוד לחיות כאן", אומרת צעירה בת 33 מהעיר שונגג'ין שבצפון. אף על פי שחלק מהפליטים קיבלו כבר בסין מושג כלשהו על כלכלת שוק, הם מסוחררים משפע המוצרים שהם נחשפים להם בדרום והופכים לא פעם לטרף קל לנוכלים. "הם תמימים, מסדרים אותם", אומר פעיל בארגון סיוע העובד איתם.

נוסף על כך, הם מתקשים להשתלב ולהתקבל בחברה. בתום השהייה במרכזי הקליטה, הפליטים מקבלים מהממשלה סיוע כספי בשווי 3,900 אירו. ואולם, גם אחרי שהם זוכים באזרחות חדשה של דרום קוריאה, הם נבדלים משאר התושבים במבטאם ובאוצר המלים שבפיהם, ומופלים לרוב לרעה. האזרחים הוותיקים מקנאים בסיוע שהם מקבלים וטוענים שאין להם מוטיבציה לעבוד. תעודות לימודים שהונפקו בצפון אינן מוכרות בדרום, ועל כן הם צריכים ללמוד הכול מחדש. הסתגלנים שבהם מסתדרים, האחרים עוסקים בעבודות כפיים ושירותים שונים, וכ-15% מובטלים.

"יש פה אמנם עושר חומרי, אבל אין פה סולידריות", אומר נהג משאית בן 40 שהגיע כפליט מהצפון ב-2009. "בצפון סובלים, מתאמצים, אבל יש אצלנו עזרה הדדית; כאן אנחנו לבד". רוב הפליטים גם מתייסרים על הפרידה מיקיריהם בצפון וחוששים שהשלטון הרודני יפגע בהם כשייוודע שברחו.

הפליטים למדו על אורחות החיים בדרום "משמועות, סרטי וידיאו ושידורי רדיו אסורים, הנקלטים באזורי הגבול", כך מספרת פליטה צעירה שיצאה לא מכבר ממרכז הקליטה הנאוון. עד תחילת המאה ה-21 היה מספר הפליטים מהצפון קטן: 1,400 בלבד מסוף מלחמת קוריאה ב-1953 עד 2000. ואולם, מאז נרשם זינוק חד, שהתייצב בהדרגה על אלף פליטים בשנה.

כדי להגר לשכנתם האמידה מהדרום יוצרים אזרחי הצפון קשר עם מבריחי גבולות, שלהם הם משלמים סכום המקביל ל-1,300 עד 1,950 אירו; הפעילות מאורגנת בדרך כלל בסיאול בידי פליטים שכבר חיים במדינה, חלקם פועלים מטעמים הומניטריים, אחרים מטעמי רווח.

מבריחי הגבולות גם אמונים על העברתם של כספים מהפליטים החדשים בדרום למשפחותיהם בצפון; לפי הערכות שלטונות דרום קוריאה, כ-4,000 פליטים שולחים מדי שנה לצפון סכום מצטבר בשווי של עשרה מיליון אירו, שמהם מקזזים המתווכים 30%.

"קשה לדעת כמה פליטים בדיוק נמצאים היום בסין בדרך לדרום קוריאה", אומר טים פיטרס, ראש ארגון הומניטרי המסייע לפליטות המגיעות לאזורי הגבול ונמכרות לאיכרים סינים המבקשים לעצמם כלות, או לילדים הנולדים מקשרים אלה וננטשים אחרי שאמם נשלחת בכפייה חזרה לארצה. פליטות מהצפון המגיעות לסין ושוהות בה בניגוד לחוק אף נופלות לעתים קורבן לרשתות סחר בנשים. נשים בנות 20 עד 40 מהוות את חלק הארי של מבקשי המקלט בדרום. "לנשים בצפון אין לרוב עבודה קבועה, ולכן קשה יותר להתחקות אחרי עריקתן", אומרת פליטה בת 28. "אין לנו מה להפסיד, אבל אנחנו גם לא יודעות מה מחכה לנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו