מקרה טימושנקו והרדיפה הפוליטית של האופוזיציה

אלי שווידלר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי שווידלר

ויקטור ינוקוביץ' נבחר לראשונה לנשיאות אוקראינה ב-2004, בבחירות בעייתיות שהוגדרו על ידי רבים כמושחתות והולידו את "המהפכה הכתומה", שהביאה בסופו של דבר לביטול התוצאות. בית המשפט קבע אז שהרשויות התערבו לטובת ינוקוביץ', והעניקו את הניצחון לויקטור יושצ'נקו, שהבטיח רפורמות ליברליות.

כאשר ינוקוביץ' חזר לשלטון ב-2010 זה היה נראה כניצחון של מוסקווה על המערב בקרב על ההשפעה על מדינות ברית המועצות לשעבר, אך ינוקוביץ' בחר בבריסל כיעד לביקור ראשון מחוץ למדינה והבהיר לכולם שפניו לאיחוד האירופי, ולא לרוסיה. עם זאת, מיד עם כניסתו המחודשת לתפקיד הוא החל גם במה שמתואר על ידי רבים כרדיפה שיטתית של האופוזיציה, שהפכה אותו ליעד לביקורת. הדמות הבכירה ביותר שסומנה על ידי ממשלתו היא ראש הממשלה לשעבר, יוליה טימושנקו, שסייעה להדיח אותו מכס הנשיאות ב-2004 כחלק מהתנועה למען הדמוקרטיה שהניעה את "המהפכה הכתומה".

היא נעצרה באוגוסט האחרון, מעצר שנתפש כרדיפה פוליטית מצד הנשיא, וכניסיון לפגוע בסיכוייה להתמודד נגדו בבחירות לנשיאות ב-2015 ובבחירות לפרלמנט בשנה הבאה. טימושנקו הואשמה בחריגה מסמכותה בחתימת הסכם עם חברת הגז הרוסית, שנטען כי הסב נזקים לחברת הגז האוקראינית. היא הורשעה בחודש שעבר ונגזרו עליה שבע שנות מאסר. באמצע נובמבר אף הוגש נגדה כתב אישום נוסף, הפעם על העלמת מס ומעילה בכספים לכאורה, לפני 15 שנה.

תגיות:

תגובות