בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הלוביסט המושחת בהיסטוריה" יוצא נגד השיטה

לאחר 4 שנים בכלא, ג'ק אברמוף "חוזר בתשובה". הלוביסט היהודי ששיחד את חברי הקונגרס וזעזע את וושינגטון, מספר מדוע החליט לחצות את הקווים

10תגובות

לאחר 43 חודשים בכלא, יוצא הלוביסט לשעבר ג'ק אברמוף למלחמה מטעם עצמו למיגור השחיתות בוושינגטון. אברמוף פירסם השבוע ספר חדש בשם "עונש קפיטול: האמת הקשה אודות השחיתות של וושינגטון מהלוביסט הכי ידוע לשמצה של אמריקה", כותרת שמשלבת בין "גבעת הקפיטול" לשם באנגלית ל"עונש מוות" (Capital punishment). במקביל, הוא מעניק בימים אלה סדרת ראיונות, בהם מתאר באריכות דרכים יצירתיות לקניית השפעה בקונגרס: הצעת עבודה עתידית לסגל של אנשי הקונגרס, השקעת למעלה ממיליון דולר בכרטיסים לאירועי ספורט עבור הלשכות השונות בוושינגטון, משחקי גולף, ארוחות גורמה ותרומות שמנות לקמפיינים.

גם העמיתים וגם היריבים מתייחסים בחשדנות רבה כלפי אברמוף בגרסתו החדשה. הלוביסטים האחרים טוענים שהוא מסתכן בעצמו ומסכן אחרים, שבניגוד אליו "כן משחקים לפי הכללים". ואילו היריבים לשעבר, שראו בו ובדומיו את שורש כל הרע, מעריכים ש"הלוביסט הכי מרושע בהיסטוריה" בדימוס לא מנסה לקדם רפורמה, אלא בעיקר מעוניין לקדם את עצמו, והם לא ממהרים לעזור לו בכך.

"זה פשוט משהו שהרגשתי שחשוב לעשות", מספר אברמוף בראיון מיוחד ל"הארץ" על החלטתו לחשוף בפני התקשורת את חייו הקודמים. "יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים, ורציתי לחלוק דברים שאני יודע. בזמנו, כשעשיתי את אותם דברים, לא חשבתי שיש איתם בעיה, חשבתי שזה מה שכל השאר עושים. חשבתי שאולי אני טוב יותר, אגרסיבי יותר, עושה יותר כסף", אמר אברמוף, שנהג לגבות מלקוחותיו סכומים בשווי של פי עשרה ויותר מלוביסטים אחרים. "אבל כשהיתה לי ההזדמנות לשבת, להתבונן בחיים שלי ובמה שהם הפכו להיות, וגם להביט על השיטה, כולל דברים שהיו חוקיים לגמרי - הגעתי למסקנה שהמצב חייב להשתנות. זה לא צריך להיות ככה, זה רע לאמריקה, ואם זה רע לאמריקה, זה רע גם לעולם. הבנתי שאני חייב לעשות משהו לגבי זה, כי אני יודע שאנשים אחרים שיודעים מה מתרחש לא ידברו על כך, משום שהם מרוויחים מכך כסף. ובאמת, אותם אנשים מאוד כועסים עלי על זה שאני מדבר".

אי–פי

בשנת 2006 נכנס אברמוף לארבע שנים בכלא, לאחר שהואשם והודה כי במעורבות במעשי שוחד ושחיתות, במסגרתם העניקו פוליטיקאים בוושינגטון יחס מועדף ללקוחותיו. בין השאר הורשע אברמוף כי העניק נסיעות, משחקי גולף, ארוחות במסעדות יוקרתיות, כרטיסים למשחקים ומתנות אחרות לחברים בקונגרס, בתמורה לפעולות שהיו אמורות לסייע ללקוחותיו. חקירתו והרשעתו של אברמוף, שאף הסכים להעיד נגד חברי הקונגרס ששיחד, הרעידה את כיסאותיהם של בכירי וושינגטון, וגרמה לחשיפת המנגנון המפוקפק שמניע את וושינגטון. בעקבות הפרשה נחשפה שרשרת של מעשי שחיתות בגבעת הקפיטול, שהובילה להרשעתם של מספר חברי קונגרס, וזכתה לסיקור נרחב בתקשורת וגם בטלוויזיה ובקולנוע. בין השאר הורשע טום דיליי, מקורבו של הנשיא ג'ורג' בוש ומנהיג הרוב הרפובליקאי בקונגרס, שלשכתו פעלה בקשר הדוק עם משרדו של אברמוף.

כעת, עם שחרורו, ולאחר שעבד מספר חודשים בתור רואה חשבון בפיצריה כשרה בבולטימור, מתכנן אברמוף לעשות הסבה מקצועית למרצה ("אני מקבל הרבה הצעות מאוניברסיטאות ותאגידים שמבקשים שאדבר על הדרכים לשים קץ לשיטה הקיימת"), עובד על פיתוח משחק חברתי בפייסבוק ("זה סוג של משחק שאמור לשתף אנשים בעולם הזה, באופן בו יוכלו להבין איך דברים מנהלים"), וגם מגלה את המדיה החדשה ("כשהלכתי לכלא, לא היו דברים כמו טוויטר. עכשיו אני עובד בכל מדיה שאני יכול, מנסה לנצל כל פלטפורמה אפשרית לקידום של רעיונות שונים").

ובאמת, באינטרנט, כמו גם בעולם האמיתי, המצב היום שונה מאוד ממה שהיה בימים בהם יכול היה אברמוף להתגאות כי יש לו השפעה חזקה ב"מעל מאה לשכות של חברי קונגרס". דוגמא אחת היא מלחמתו נגד האתר jackabramoff.com, ששם לו למטרה למנוע מאברמוף להשתקם בתור אישיות ציבורית.

"לוביסט-העל הרפובליקאי ג'ק אברמוף היה שחקן מפתח בתרבות השחיתות של המנהיג הרפובליקאי לשעבר טום דיליי. עכשיו, כשהוא יצא מהכלא הפדרלי, הוא מנסה לשכתב את ההיסטוריה עם הספר החדש שלו ומסע יחסי ציבור. אל תתנו לו!", נכתב באתר. כשאברמוף התקשר לוועד הקמפיין הדמוקרטי של הקונגרס שרכש את הדומיין, וביקש מהם לוותר עליו, הוא נדהם לגלות כי גם ההודעה שהשאיר במענה הקולי של הוועד הועלתה לאתר.

"יש לי אתר ששייך לי, abramoff.com. היה לי הרבה זמן, קניתי את הדומיין מתוך מחשבה שהוא יוקדש למשפחתי. כשנכנסתי לכלא, מן הסתם התעניינתי, מי קנה את jackabramoff.com. שאלתי את עורכי הדין שלי אם מותר לוועד הקמפיין הדמוקרטי להחזיק בכתובת האתר הזו, והם אמרו שלא, ואף הציעו לתבוע. אמרתי, במקום לתבוע אותם תנו לי להיות מענטש ולדבר איתם, להגיד שזה אתר על שמי. בהודעה שהשארתי אמרתי: 'בטח לא הייתם רוצים שיעשו לכם דבר כזה, אולי תוותרו?'. אולם במקום להחזיר לי טלפון, הם בחרו לרוץ לתקשורת".

אי–פי

"לא אחזור עוד לגבעת הקפיטול"

התרומות של אברמוף לארגונים יהודיים, וגם למסעדה ומעדניה כשרות - צעד נדיר בוושינגטון - לא גרמו לקהילה היהודית להתלכד ולהגן עליו כשהתחילו הצרות. "היו חברים שכתבו מכתבים למענו, אך חלק מארגוני הצדקה שהוא תרם להם לא בדיוק נמצאים בזרם המרכזי", התוודה אחד השחקנים הפוליטיים היהודים בוושינגטון, ברמיזה לתרומותיו של אברמוף למתנחלים ותמיכתו בהם. "הוא היה יהודי בעל פרופיל גבוה, ומה שקרה גרם למבוכה בקהילה. חלק מהדברים שהוא אומר היום חסרי אחריות, במיוחד ניסיונו להציג את תעשיית השדלנות בתור קריקטורה. הוא מאשים את כולם בשחיתות, וזה הימור שלא בהכרח יעזור לו".

אברמוף מודה שלא מעט אנשים מעדיפים היום לשמור ממנו מרחק. "אין לי בעיה עם זה, אני לא מנסה לפנות לאף אחד. אני נגיש, הצטרפתי לפייסבוק, שמרתי על כתובת הדואר האלקטרוני ומספר הטלפון הנייד הישן שלי. כל מי שרצה להיות בקשר, יכול היה לעשות את זה, ומאות על גבי מאות מהחברים שלי עשו את זה. כל סוף שבוע בכלא זכיתי לביקור ממישהו, מעל 150 חברים הגיעו לבקר אותי שם. רבים מהם היו הרוסים מהמתקפה עלי, כי הם הכירו אותי וראו מה קורה. אבל אנשים אחרים שלא הכירו אותי מספיק טוב, ניתקו מגע. תמיד יש את האנשים שלא רוצים להתקרב לעבריין מורשע. רוב הקהילה היהודית לא הגיבה ככה בכלל, הם מאוד עזרו והיו מאוד אדיבים, ועשו כל מה שרק ניתן היה לצפות מהקהילה כשקורה דבר כזה".

האם אתה שוקל לחזור לקונגרס?

"אני לא חוזר לשדלנות. הגעתי לשיא של העסק הזה, ולמעשה חיסלו אותי. אני כבר לא אגיע גבוה מזה. ובכל מקרה, אני לא מסכים עכשיו עם העולם הזה שהייתי בו. עדיין יש לי חברים בקרב אנשי הקונגרס, חלק גם באו לבקר אותי בכלא. אבל הם היו צריכים להיות זהירים ולעשות את זה בשקט. לא, אני לא חושב שעוד אחזור לגבעת הקפיטול".

יצא לך להיות בקשר עם טום דיליי מאז מאסרך?

אי–פי

"כן. דיברתי אתו פעמיים בטלפון. לא יכולנו לדבר על יותר מדי דברים, כי לצערי, הוא גם הורשע, אבל לא בפרשה שלי. זו היתה הבעת ידידות ותמיכה. ובמקרה שלי, גם תודה גדולה על השנים הארוכות שהוא הגן על ישראל בקונגרס. תמיד הערצתי אותו על זה, כי למרות מתקפות חוזרות ונשנות, הוא תמיד הגן על ישראל, ואני חושב שזה חיוני שהקהילה היהודית תודה לו על כך, מה שהם, כמובן, לא עשו. מאוד קשה לו מאז שהוא נבעט - סליחה, עזב את הקונגרס. אני פשוט מרגיש שהעדר הוקרת הטוב שהקהילה שלנו מגלה כלפי מישהו כמוהו, זה מקומם. אני תמיד יצאתי מגדרי בניסיון לבטא את זה".

חברי הקונגרס - כמו אלכוהוליסטים שנאחזים בבקבוק

האהדה כלפי הקונגרס צנחה לאחרונה לשפל חדש, של 12%. האם לאנשי הקונגרס מגיע היחס הזה?

"זה לא שהם פועלים בכוונה באופן שגוי, כפי שגם אני לא פעלתי מתוך כוונה רעה. הבעיה היא שהאווירה מושחתת מאוד. אני לא חושב שהחבר'ה האלה מבינים עד כמה השחיתות מעצבנת את העם. אני לא הבנתי את זה, וגם לא היה לי אכפת. אבל העם האמריקאי ממש מקיא מזה. לראות חברי הקונגרס מעיזים להטיף מוסר על איך צריך להתנהג, ואז עושים הון מהעובדה שהם בקונגרס, סרים למרותם של לוביסטים וקבוצות אינטרסים. האמריקאים גם מקיאים מסכומי הכסף שהחבר'ה האלה מבזבזים, והם אפילו לא מוכנים לקצץ בתקציב, או להודות שיש להם בעיה. הם כמו כמו אלכוהוליסטים, שלא מסוגלים להודות שיש להם בעיית שתיה, ולמרות שזה ברור לכל מי שסובב אותם – הם ממשיכים לאחוז בבקבוק".

היו חברי קונגרס שסירבו להצעות הנדיבות שלך?

"בטח, בטח. היו אנשי קונגרס - מעטים מאוד, האמת - כמו איש הקונגרס דיינה רורבכר מקליפורניה. הוא לא שיחק גולף, גם לא התעניין בזה, ובכל פעם שאכלנו ארוחת צהריים, הוא התעקש לשלם. הוא מעולם לא דאג לגייס כספים, ובגלל זה הוא מעולם לא ממש התקדם בדרגה, כי כל המינויים מתבססים על הכסף שאתה מגייס. אבל הוא דוגמה, אחת המעטות, של אנשים שבאמת נמצאים שם מהסיבה הנכונה, ומשרתים את הציבור האמריקאי בצורה שצריך לשרת אותו. לצערי, הדוגמאות האלה מאוד נדירות".

מה הופך לוביסט לטוב?

"המשימה הראשונה של לוביסט היא לסדר לעצמו גישה למקבלי ההחלטות. לוביסטים לוקחים את חברי הקונגרס ואנשי הסגל שלהם לארוחות ומשחקי ספורט, לקונצרטים והופעות ומה לא. הם מפתחים אתם יחסים חברתיים, כדי שכשיבוא הזמן והלוביסט יצטרך משהו - הוא יוכל לפנות לאותו איש קונגרס. זה כולל תרומות לקמפיינים, וכך גם אני פעלתי. הלוביסט צריך גם טיעונים טובים, ולהבין את דרך המחשבה של חבר הקונגרס שאליו הוא פונה. אתה לא יכול לבוא לאיש קונגרס ליברלי ולהציג לו טיעון שמתבסס על 'השוק החופשי', או לבוא לאיש קונגרס שמרן ולדבר איתו על רווחה. ואתה צריך גם לדעת לארגן דברים טוב, להבין בדיוק איזה קולות יעזרו לך, ואז לוודא שאתה משיג אותם. לוביסטים רבים היו עצלנים, והפסידו את הקרבות שלהם ואת הלקוחות שלהם. אותי האשימו בהרבה דברים, אבל אף אחד לא היה יכול היה להגיד שאני עצלן. אנשים שעבדו בשבילי ידעו שהמאמץ שלנו הוא לנצח במאה אחוז. והגישה היתה שאם אנחנו לא ננצח - אף אחד לא יחזור מהקרב הזה חי. דאגנו לעשות סימולציות, לחשב קדימה כל מהלך אפשרי של היריבים שלנו, כדי להכין תגובה. אבל לרוב הם אפילו לא דאגו לבצע את המהלכים האלה".

אי–פי

אובמה? הלוביזם היא מחלה שפוגעת בכולם

הנשיא אובמה הבטיח במרוץ הבחירות הקודם להתעלם מהלוביסטים. האם זה בכלל אפשרי בוושינגטון של היום?

"זה אפשרי. אבל הוא לא עשה את זה. אובמה הוא לא שונה מאוד מכל השאר. אני לא מחבב במיוחד את ממשל בוש, מסיבה די ברורה - הם אלה ששמו אותי בכלא. אבל אם לדבר בכנות, אני חושב שללוביסטים בתקופת בוש היה קשה יותר מאשר עכשיו. ייתכן שאובמה פשוט בוחר את הקרבות שלו, ולא יכול להתעקש על להדוף את הלוביסטים עכשיו. אבל כשרואים פרשה כמו "סולינדרה", מבינים שזו לא מחלה דמוקרטית או רפובליקאית, זו מחלה של כולם. אם פעילות הלוביסטים היתה מוצאת מהחוק, מעט אנשים היו עושים את זה. הבעיה היא שיותר מידי שחיתויות נחשבות לחוקיות".

למה התכוונת כשדיברת על "השפעה חזקה" בלשכות הקונגרס?

"בכל פעם שהיתה לנו משימה, היינו מתקשרים ללשכה בה היו לנו קשרים, והם פשוט היו עושים את מה שביקשנו. כמובן, לעולם לא היינו פונים למישהו לגבי משהו שהוא לגמרי לא מסכים אתו. אבל אם הם הסכימו עם זה, לא היתה שום בעיה".

אתה נשמע בספר אשם, אבל גם כועס ומתוסכל, ואפילו אמביוולנטי לגבי הרבה דברים. למשל, אתה מתאר ברגשנות צדקנית את היחסים שלך עם השבטים האינדיאנים, שהואשמת בכך שרימית ועשקת אותם. אתה כותב על המאמצים שהשקעת בקידום האינטרסים שלהם. אז מאיפה באו כל הכינויים המשפילים האלה שהקדשת להם במיילים ששלחת, כמו "אנשי המערות" ו"קופים"?

"אני אשם בכתיבת מיילים מטופשים. לאורך כמעט עשור של עבודה בתור לוביסט, כתבתי מעל 850 אלף מיילים. רובם בסדר גמור, יפים, נהדרים. אבל חלק מהם מטופשים. אני הייתי פייטר, ולפעמים לקוחות שאהבתי עשו דברים שהכעיסו אותי, בדיוק כמו שהילדים שלי מכעיסים אותי לפעמים, ואז אני כותב לאשתי מכתבים מטופשים עליהם, והיא עונה לי: 'אל תכתוב דברים כאלה'. רק שבמקרה של האינדיאנים, אנשים שהתכתבתי אתם לא הגיבו כמו אשתי. כתבתי דברים שאני מצטער עליהם ואצטער עליהם כל חיי. אני בהחלט לא התכוונתי להשמיץ את האינדיאנים, אני עדיין אוהב אותם ויש לי עדיין הרבה תומכים בקרבם. יש גם כאלה שתוקפים אותי, אבל הלקוחות שייצגתי באמת, שעבדתי בשבילם - הם אסירי תודה, כי חסכתי להם מיליארדי דולרים. והם יודעים את זה. אבל כן, כמה מכתבים מטופשים יצאו מתחת לאצבעותיי, ואני מצר על כך".

מה לא כתבת בספר שלך?

"לא כתבתי דברים שלא היה לי גיבוי משפטי עבורם, גם אם ידעתי בוודאות שהם נכונים, כי לא רציתי לחזור לבתי המשפט. גם לא רציתי לפגוע באנשים בלי סיבה. כל כך הרבה אנשים פגעו בי קשה ללא סיבה, שלא רציתי להרוס חיים של אנשים אחרים רק בשביל להיות מסוגל להכות על החזה בגאווה. אני חושב שמה שעשו לי לא מוסרי, ואני לא רוצה לעשות את זה לאחרים, גם לא למי שאני לא אוהב".

לחצו לייק לקבלת כל החדשות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם
 

מאחד האנשים החזקים בוושינגטון, לאסיר מהשורה

התקופה בכלא היתה קשה בשביל המשפחה של אברמוף. רעייתו פאם וחמשת ילדיו, גילו שהוא בצרות רק כשה"וושינגטון פוסט" החל בסדרת החשיפות אודותיו. גם היום, הוא משתדל שלא לחשוב על סכומי העתק שהוא מחויב להחזיר ללקוחותיו לשעבר - 44 מיליון דולר.

"המצב הזה מחק אותי לגמרי. הסכום שאני חייב ענק, ויש לי גם חובות נוספים. אלה נסיבות מאוד קשות, ואני לא מצפה מהמצב להשתנות בעתיד הנראה לעין. אני פשוט חייב לעשות כמיטב יכולתי ולשמור על האופטימיות, בתקווה שאיכשהו אתגבר על הכל, שיום אחד זה ייגמר".

אברמוף אומר שיצא לו להיתקל במהלך עבודתו באנטישמיות, במיוחד כשהפך ל"נער הפוסטר" של תעשיית הלוביזם בוושינגטון. אולם כפי שעשה כל חייו, הוא בחר פשוט להתעלם מכך. כיהודי אורתודוקסי, כשהיה לוביסט הוא שמר שבת ("והצוות שלי מאוד שמח על כך, כי הם ידעו שלא אפציץ אותם במיילים"), אך לא חבש כיפה. במהלך השימוע שלו בקונגרס ובמהלך המשפט, הרגיש אברמוף צורך לכסות את ראשו, ובמקום לשים כיפה, הוא בחר בכובע שחור. "אמרו שאני נראה כמו מאפיונר, אז למשפט הבא כבר הגעתי עם כובע בייסבול"

"גיליתי שרוב האנשים באמריקה אוהבים ומעריכים יהודים. קיבלתי הרבה תמיכה", אומר אברמוף. בבית הכלא הוא הסתבך לא מעט עם ההנהלה, שגם מנעה ממנו מספר פעמים לקבל ספר תנ"ך, אולם לדבריו זה לא היה על רקע אנטישמי.

"מנעו ממני דברים שאחרים רואים כמובנים מאליהם, כמו לצאת להלוויה של אמא שלי כשהיא נפטרה. אמרו להם שאני האדם הכי מניפולטיבי שהם יפגשו, והם היו חייבים להיות זהירים. מעולם לא הרגשתי שהייתי מניפולטיבי. אבל ככה התקשורת הציגה אותי - בתור מפלצת ששלטה בבני אדם. כשנאסרתי הם חשבו שהנה, הביאו ציפור גדולה שתנסה להשתלט על הכלא. אז ההנהלה פתחה נגדי בקמפיין שנמשך בערך שנה וחצי. לא משנה מה ביקשתי, מנעו את זה ממני. כל עבירה, אפילו קלה ביותר, שאחרים עשו ולא נענשו - אני נענשתי. בסופו של דבר השלמתי אתם, וכשהם התגברו על החשדות שלהם והבינו שאני לא מנסה להשתלט על בית הסוהר שלהם אלא פשוט לחזור כמה שיותר מהר למשפחה שלי, הם היו די בסדר אתי".

ואף מילה על בחירות 2012

אברמוף לא רוצה לערוך השוואות בין מידת השחיתות בארה"ב ובישראל, וגם מנסה להיות זהיר בפירושים והערכות של המצב הפוליטי במזרח התיכון.

"כואב לי לראות את ישראל עושה ויתורים לאנשים שאני לא מאמין בלבי שהם חפצי שלום. אבל תמיד הרגשתי שאני לא ישראלי, וזה לא העסק שלי להגיד לישראלים מה לעשות או לא. אני רק מקווה שהם יעשו את הדבר החכם והנכון. אני לא מאמין שניתן לעשות שלום עם אנשים שלא מכירים בישראל בתור המדינה היהודית, ולא נראה לי שזו אמירה שנויה במחלוקת. אני חושב שזה תמים מאוד לחשוב שאנשים שמצהירים כי הם מחויבים לרצח של כל גבר, אישה או ילד בישראל, איכשהו יהפכו באורך פלא לפרטנרים לשלום, מבלי שיבקשו מהם לפחות להכיר בזכותה של המדינה להתקיים. קיוויתי שישראל זהירה לגבי איך שהיא מתמודדת עם החבר'ה האלה. אני לא חושב שיש בישראל יותר מדי אנשים מטומטמים, איך הייתי יכול לחשוב דבר כזה? אני באמת מקווה שכולם שם אצלכם מבינים את המצב".

מה דעתך על פתרון שתי המדינות?

"אני חושב שצריך להיות פתרון של שתי מדינות, אבל אני חושב שכבר יש מדינה פלסטינית, שנקראת ירדן. אבל זו התפישה שלי, ולצערי, הדעות שלי בדיון הזה הן לא במרכז".

היו לך יחסים עם השדולה הפרו-ישראלית, איפא"ק, בזמן שעבדת מול הקונגרס?

הכרתי את החבר'ה האלה כשהייתי לוביסט, וניסיתי לעזור כמה שיכולתי, אבל הם לא ממש היו זקוקים לעזרה שלי. הם מאוד משפיעים, והם היו נחמדים ובסדר כלפי מאז שהכל התחיל. כמובן שתמיד אהיה אסיר תודה להם על מה שהם עושים".

בתור שמרן מוצהר, מכור לפוליטיקה, אברמוף עוקב באדיקות אחר המרוץ לנשיאות בארה"ב. אבל במקרה הזה, שפתיו נצורות.

"אם היה מועמד רפובליקאי שהייתי מתרשם ממנו, לא הייתי אומר לך את זה, פשוט כי תמיכה שלי היתה פוגעת בו. בימים אלה אני בערך האדם האחרון שפוליטיקאים מבקשים תמיכה שלו", הוא מגחך. "אז אשמור את דעותי בעניין הזה לעצמי".

כמי שנהנה פעם מתשומת הלב התקשורתית ושבר את הכללים של התעשייה שמעדיפה להשאר באזור הדמדומים, אברמוף מודה שלא היה קל לו להתמודד עם התהילה המפוקפקת, למשל עם הסרט "קזינו ג'ק", שמתבסס על מעלליו בוושינגטון.

"קשה לראות את עצמך בסרט. קווין ספייסי הוא שחקן מבריק, ואדם מאוד נחמד. הוא ביקר אותי בכלא, ואני מאוד מודה לו על המאמצים שלו להציג אותי בצורה כנה עד כמה שהוא היה יכול. הבעיה הגדולה היא שהתסריט היה מאוד חלש. הוא עשה עם זה את מה שהוא יכול. אבל את יודעת, כשמישהו רואה סרט על עצמו, הוא רואה בעיקר את המגרעות", הוא צוחק.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו