בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיות בת הרודן

סווטלנה סטאלין, שניסתה כל חייה להימלט מצלו של אביה יוזף סטאלין, מתה בשבוע שעבר בוויסקונסין שבארה"ב. בשנים לאחר עריקתה מבריה"מ לארה"ב ב-1967, חיפשה אחר תחושת שייכות

12תגובות

בעיני מקטרגיו הרבים, יוזף סטאלין היה מפלצת ששלחה מיליוני "אויבים" למותם. בעיני קבוצה מצומצמת בהרבה של מסנגרים, המעריצים אותו עד היום, הוא האיש שהציל את העולם מגורל חמור בהרבה של עריצות נאצית. ובין אלה לאלה היתה סווטלנה - "ציפור הדרור הקטנה", שבעיניה סטאלין היה אב כל יכול שצלו רדף אותה כל ימי חייה וממנו ניסתה לשווא להימלט.

מבחינה מסוימת סיפורה של לנה פיטרס, שנולדה כסווטלנה סטאלין ב-28 בפברואר 1926, אינו חריג. במהלך חייה, שבאו לקצם בשבוע שעבר במדינת ויסקונסין בארה"ב, היא חוותה תקופות של מצוקה ושמחה קיצוניות, הצלחה ועוני, שהיו מנת חלקם של אירופים ואמריקאים רבים שחיו במאה ה-20 הברוטלית.

אבל מבחינה אחרת, סיפורה יחיד במינו ורב עוצמה בייחודו. לא רק בשל הסתירות באהבה שלה כלפי האדם שנחשב בעיני אחרים לרודן אכזרי וחסר רחמים, אלא גם משום שהפכה בעצמה למכשיר תעמולה אולטימטיבי בידי המלחמה הקרה; עריקה שהוצגה ב-1967 בידי ארה"ב כראיה להשחתתה המוסרית של בריה"מ, שאותה היללה מוסקווה ב-1984 לא פחות עם שובה המתוקשר והקצר הביתה.

ילדותה של סווטלנה סטאלין פיטרס, "הנסיכה הקטנה של הקרמלין", חושפת פן באביה שלרוב אינו בא לידי ביטוי בספרי ההיסטוריה, המעיד אולי על אמיתות הטענה שאפילו למפלצות פוליטיות יש נקודות תורפה.

אי-פי

בראיון נדיר שהעניקה בשנה שעברה לעיתון מקומי, ויסקונסין סטייט ג'ורנל, נשאלה פיטרס אם סטאלין אהב אותה. "הו, כן", השיבה, "הייתי דומה לאמא שלו, היה לי שיער אדמוני וגם המון נמשים כמוה". בסרט תיעודי על חייה, "סווטלנה על סווטלנה", סיפרה איך אביה הביט בה בגאווה בעת שנהגה במכונית, מיומנות שהוא עצמו לא רכש. אבל גם בסטאלין האב היה צד שלילי. "הוא ריסק את חיי פעמיים", סיפרה לעיתון. בפעם הראשונה, כששלח לסיביר את אהבת נעוריה אלכסיי קפלר, קולנוען יהודי מבוגר ממנה בהרבה, בגלל התנגדותו לקשר; בפעם השנייה, כשהכריח אותה ללמוד היסטוריה, כמרקסיסטית טובה, במקום לימודי ספרות ואמנות, תחומים שהשתוקקה ללמוד. "בוהמה!" הטיח בה סטאלין בבוז, "את רוצה להשתייך לאנשי הבוהמה?!".

ברבות הימים אמרה פיטרס שהתסכול על כך שנאלצה לוותר על דחפיה היצירתיים הוא שדחף אותה לערוק ב-1967. היא הצליחה לחמוק אז מעין הק-ג-ב בהודו, שאליה הגיעה כדי לפזר את אפרו של בן זוגה השני, קומוניסט הודי שפגשה במוסקווה. היא הסתננה לשגרירות ארה"ב, קיבלה בה מקלט מדיני ועברה להתגורר בארה"ב באותה שנה. "באתי לכאן כדי למצוא את הביטוי העצמי שנגזל ממני במשך זמן כה רב ברוסיה", הכריזה אז במסיבת עיתונאים באולם מלא מפה לפה.

עריקתה בגיל 41 הפכה להישג תעמולה חסר תקדים לארה"ב, שניצלה עד תום את המעמד שבו שרפה את דרכונה הסובייטי, את הכינוי "מפלצת מבחינה מוסרית" שבו תיארה את אביה ואת דבריה על אמריקה "החופשית, העליזה והשטופה בצבעים בהירים". ואולם, יחסה לאביה לא היה שחור-לבן כפי שניסו להציגו בארה"ב. כבר בפעם הראשונה שנחשפה לציבור האמריקאי הבהירה שאהבה וכיבדה אותו. "כשמת, איבדתי חלק חשוב מהאמונה", ציינה. . אבל לא רק בארה"ב, גם בבריה"מ לא היו מסוגלים להטמיע את הסתירות ביחסה לאביה; הם כינו אותה "בוגדת", "מכשיר של הסי-איי-אי", וב-1970 גם שללו ממנה את אזרחותה הסובייטית.

השנים אחרי עריקתה חלפו עליה בנדודים תמידיים כמעט ובחיפוש בלתי פוסק אחר מקום שיעניק לה תחושת שייכות. באותן שנים התחתנה בשלישית, לזמן קצר, עם האמריקאי ויליאם פיטרס. לאחר נישואיה שינתה רשמית את שמה ללנה פיטרס, ילדה את בתה השלישית אולגה ועברה לגור במדינת ויסקונסין.

לחצו לייק לקבלת כל החדשות ווהעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אט אט, עם התפוגגותה ההדרגתית של הסערה הציבורית סביב עריקתה, החלה להרהר בהשלכות הצעד שעשתה; מראיונות שנתנה במהלך השנים נראה שהגיעה לכדי הכרה שלעולם לא תוכל להימלט מצלו של אביה ושהבטחת החופש הגדולה של אמריקה אינה אלא אחיזת עיניים.

"כבר איני שוגה באשליה הנעימה שאוכל אי פעם להשתחרר מתווית 'הבת של סטאלין'", אמרה בראיון שהעניקה ב-1990; "אדם אינו יכול להצטער על גורלו, ואף על פי כן, אני מצטערת שאמי לא התחתנה עם נגר". בראיון שנתנה בשנה שעברה אמרה שהיא מודעת לכך שתהיה תמיד אסירה של שם משפחתו של אביה בכל אשר תלך: "בשווייץ, הודו, אוסטרליה או סתם על איזה אי".

במשך השנים גם החלה לעכל את מחירו של החלום האמריקאי שלה - ניתוק משני ילדיה מנישואיה הקודמים שהשאירה מאחור במוסקווה ב-1967 כשערקה למערב.

ב-1982 עברה להתגורר לתקופה בלונדון, שם הלינה על שהיא מרגישה "מנותקת ובודדה". וכך, כשאחד משני ילדיה שנותרו במוסקווה יצר איתה לפתע קשר באמצעות מכתב, היא שבה ב-1984 עם בתה אולגה לארץ מולדתה.

הפעם, התעמולה הסובייטית היא שחגגה; האם והבת קיבלו יחס של אח"מים ושוכנו במלון פאר במוסקווה; ואולם הסחרור לא נמשך זמן רב, ולאחר שנוכחה שהפיוס עם ילדיה נכשל שבה על עקבותיה בתחושת תבוסה. היא חזרה לביתה בוויסקונסין, שבו חיה מאז בבידוד כמעט מוחלט עד מותה ממחלת הסרטן ב-22 בנובמבר השנה. את חייה הסוערים תיעדה בשתי אוטוביוגרפיות רבות-מכר.

תרגום: סביונה מאנה. עריכה: מור לינק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו