בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלחמות המים

הודו, פקיסטאן וסין נאבקות ביניהן על המים בדרום אסיה. החשש הוא שעם הגידול באוכלוסייה ובביקוש למשאב יקר הערך, עלולים הסכסוכים בין המדינות להפר את השקט המתוח ביבשת

6תגובות

זה יותר מחמישים שנים מתפרנס סונאולה פאפו מדיג באגם וולאר שבצפון קשמיר. כיום הוא רואה את עצמו בר מזל אם הוא מצליח לשלות דג או שניים מתוך הביצה העכורה. בשעה שהוא מנסה לדחוף את סירתו לאגם עולה צחנת ביוב מהמים הרדודים. לפני כמאה שנים השתרעו אגם וולאר והביצות הסובבות אותו על פני שטח של יותר מ-217 קמ"ר ונחשבו לאחד מאגמי המים המתוקים הגדולים באסיה. כיום גודלו של האגם הוא 87 קמ"ר בלבד וממדיו ממשיכים להצטמצם, בעיקר בגלל שאיבה מוגברת ושתילת עצים על גדותיו.

יחסית לאזורים אחרים בדרום אסיה, קשמיר משופעת בנהרות ודלה באוכלוסייה. ואולם, גם כאן הולכים ואוזלים המים. כדי להתרשם מהעימותים הקשים שגורם המצב, די לנסוע יום וחצי דרומה במכונית, לכיוון סכר בגליהאר. חומה עצומה חוצה את העמק ומכסה אותו בנתז לבן, שמקורו בשלושה סילוני מים עצומים.

הקמתו של הסכר עדיין לא הושלמה וכבר הוא נחשב לפלא המעורר השתאות בקרב האוכלוסייה המקומית ותיירים. הוא מספק 450 מגה ואט חשמל למדינת ג'אמו וקשמיר שבהודו, המשוועת למקורות אנרגיה. לאחר שיושלם הפרויקט יופקו במקום עוד 450 מגה ואט חשמל על ידי הזרמת מים דרך מנהרה שתיחצב בהר.

הנהר ממשיך לזרום לעבר הגבול הפקיסטאני. ואולם, מעברו השני של הגבול מעורר פרויקט בגליהאר תרעומת רבה. הפקיסטאנים רואים בסכר ביטוי נוסף לאיום הגובר מצד הודו על עצם קיומם, חלק ממזימה שנועדה לגזול מהם מים יקרים, שזכותם עליהם בלתי מעורערת. גורמים בממשל הפקיסטאני מתלוננים על כך לעתים קרובות, ובעיני האיש החזק בפקיסטאן, ראש כוחות הביטחון הגנרל אשפק כיאני, סוגיית המים מצדיקה את התמקדות הצבא באיום ההודי.

אי-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

באחרונה נשמעים קולות קיצוניים יותר. "סוגיית המים מככבת בקריאות הקרב של הג'יהאדיסטים", אומר הסופר ההודי ב.ג. ורגהיס. "הם צועקים שהמים מוכרחים לזרום. אם לא, יזרום שם דם". לשקר-א-טייבה, ארגון טרור פקיסטאני, מאיים לפוצץ את הסכרים בהודו. בשנה שעברה הכריז עבד רחמן מאקי, קיצוני פקיסטאני, ש"אם הודו תסגור לפקיסטאן את הברז, נזרים לעברה נהר של דם". מאמר בעיתון פקיסטאני גרס ש"על פקיסטאן להזהיר את הודו שמלחמה עלולה לפרוץ בגלל בעיית המים, והפעם - מלחמה גרעינית".

ההודים טוענים מנגד שפקיסטאן מחפשת סיבות לעימות וכי סוגיית המים היא רק תירוץ. לדברי ורגהיס, הודו לא מנצלת את מלוא אספקת המים המגיעה לה מנהרות הזורמים משטחה לפקיסטאן. בנוסף, טוענים ההודים שפקיסטאן מוגנת על ידי אמנת המים אינדוס שנחתמה ב-1960, ובה הוסדר נושא חלוקת המים בין שתי המדינות. באמנה מפורטת צריכת המים המותרת לכל מדינה. מדובר בעיקר בנחלים הזורמים מאזור קשמיר ומתאחדים לנהר האינדוס העצום, צינור החמצן של פקיסטאן.

כשמחתה פקיסטאן נגד התוכניות לבניית סכר בגליהאר, הסכימה הודו לבוררות בינלאומית שחייבה אותה לערוך שינויים בסכר. בשנה שעברה יושב הסכסוך בין הממשלות באופן רשמי. ואולם הפקיסטאנים שבמורד הנהר אינם שבעי רצון. "ההחלטה שהתקבלה בסוגיית גליהאר, שמשמעותה התרת הקמת מאגר מים בנהר הזורם לפקיסטאן, היא תקדים", מקונן ג'ון בריסקו, מומחה למים שעבד בעבר בבנק העולמי וכעת משמש יועץ לממשלת פקיסטאן. הפקיסטאנים חוששים שהודו תשתלט על נהר האינדוס. ההודים מצדם מלבים חששות אלה ושומרים על סודיות אובססיבית בכל הנוגע לנתונים הקשורים למים. גם באשיר אחמד, גיאולוג בסרינגאר, בירת קשמיר, חושד בכוונותיהם של ההודים. לדבריו, "הם יעצרו את זרם האינדוס ובכך יהפכו את פקיסטאן לתלויה בהודו. זו תהיה פצצת מים". הסכסוכים בין הודו לפקיסטאן אינם צפויים להסתיים בקרוב. ואולם, סוגיית המים פותחת משבר נוסף, הפעם עם סין. כבר עתה שורר מתח בין המדינות בנוגע למעמדה של מדינת ארונצ'אל פראדש, שבה מסרבת סין להכיר. סכסוך הנוגע לנהרות באזור עשוי לשמש עילה לסכסוך טריטוריאלי רחב יותר. ההידרדרות ביחסים בין המדינות התבטאה לאחרונה שעה שהצליחה סין להביא לביטול מיזם לבניית סכר בארונצ'אל פראדש, למורת רוחם של ההודים.

פוליטיקאים, פעילים חברתיים ועיתונאים הודים זועמים טוענים שסין, המשוועת למים (יש בה 20% מאוכלוסיית העולם ורק 8% מכמות המים העולמית), מתכננת להטות את זרם נהר הברהאמאפוטרה כדי שיגיע למרכז המדינה ולמזרחה. הרוחות התלהטו עד שראש ממשלת הודו, מנמוהן סינג, הצהיר שמנהיגי סין הבטיחו לו שאין להם כל כוונה להטות את זרם הנהר.

הממשלות באזור יכולות להתמודד עם בעיית המחסור במים בשני אופנים: הפתרון הראשון הוא ניצול מיטבי של המים שברשותן, בדרך של ניהול נכון של משאבים ושיתוף פעולה עם מדינות אחרות. הפתרון השני הוא לנסות להשתלט על כמה שיותר מקורות מים מידי השכנות. לדברי מומחים, נוכח היחסים המתוחים בין המדינות בדרום אסיה, בעיית המים צפויה לגרום לסכסוכים יותר מאשר כר לשיתוף פעולה. מדו"ח שנערך בשביל הסי-איי-אי נכתב כי "הסבירות שסוגיית ניצול מי הנהרות תוביל לעימות בין פקיסטאן להודו תלך ותגבר". עם זאת, ציין הדו"ח, במדינות אחרות באזור "הסבירות לסכסוך צבאי נמוכה".

כך, בעיית המים בדרום אסיה צפויה להחריף ככל שהדרישה תגבר. אוכלוסיית האזור, המונה כעת 1.5 מיליארד בני אדם, גדלה ב-1.7% בשנה. כלומר, עוד 25 מיליון נפשות להאכיל ולהשקות מדי שנה. "אם יהיה אי פעם עימות בדרום אסיה, הוא יהיה סביב סוגיית המים", מסכם מונירוזאמן, מומחה לביטחון באזור.

תרגום: יעל אלין-קוטנר. עריכה: עדי ערמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו