הכיכר האדומה במוסקבה עדיין רחוקה מתחריר

על אף הדימיון לאביב הערבי, רוסיה לא קרובה למהפכה. הציבור פסיבי מדי, מפלגות האופוזיציה לא חזקות מספיק, ולפוטין יש עוד הרבה שפנים פוליטיים בכיס

דייוויד הרסט, גרדיאן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דייוויד הרסט, גרדיאן

אלפי אנשים פרקו את זעמם ברחובות מוסקבה ביום שני, קוראים "רוסיה ללא פוטין!", "מהפכה!", ו"בושה!". תוצאות הבחירות לפרלמנט הרוסי קבעו אמנם את נצחון מפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת", אולם הם היוו מכה אלקטורלית קשה עבור הנשיא ולדימיר פוטין.

זו היתה הפגנת האופוזיציה הליברלית הגדולה במדינה זה שנים רבות, והמשטרה נתנה לה להתנהל, על אף שבסופו של דבר נעצרו מאות מפגינים. על פני השטח, נדמה שרוסיה חולקת את המאפיינים של תוניסיה ומצרים: צעירים בעלי השכלה, אבל נטולי זכות בחירה; אופוזיציה שעושה שימוש באינטרנט וברשתות חברתיות; מדינה מושחתת שמנוהלת על ידי קבוצת אליטה מצומצמת וחוסר האפשרות לשינוי פוליטי אמיתי. האם הבחירות לדומה היו נקודת שינוי מכרעת, מהרגעים בהם אופוזיציה פוליטית מדוכאת יוצאת לרחובות – ונשארת בהם?

התשובה הקצרה היא לא. אם לשפוט לפי הכוח האלקטורלי הממשי של מפלגות אופוזיציה שלא הורשו להשתתף בבחירות, כמו מפלגתו הליברלית של בוריס נמצוב, הרי שלא נראה שיש להן עוצמה מספיקה להוביל מהפכה. ראשית, המפלגות הליברליות נוטות להתפצל. ושנית, הן פשוט לא מספיק פופולאריות. החזקה מביניהן, מפלגת הימין הליברלי "יאבלוקו", קיבלה רק 3.3% מקולות הבוחרים. מפלגת המרכז-ימין "העניין הצודק", סיימה אחרונה, עם רק 0.6%. המפלגות הללו הן לא "האחים המוסלמים" הבאים, בלשון המעטה.

מעבר לכך, לפוטין יש גם מגוון אופציות פוליטיות. הוא יכול להתחיל ולהפריד עצמו מ"רוסיה המאוחדת", המפלגה שהוא עצמו הקים. הוא יכול לחזור בו מההחלטה למנות את דמיטרי מדוודב לראשות הממשלה, ולתלות בו את האשמה לחוסר הפופולאריות של המפלגה. הוא יכול להפריד בין הפופולאריות האישית שלו למערכת שהוא עצמו יצר: על אף שסקרים מראים ששתי הספינות שוקעות, פוטין מהנה עדיין מתמיכה של 60% מאזרחי המדינה – נתונים שכל פוליטיקאי מערבי היה הורג בשבילם. הוא גם יכול, לחילופין, להבין שתוצאות הבחירות היו תמרור אזהרה, ולאפשר יותר פלורליזם פוליטי בפרלמנט ובממשלה. העם לא זועם על היושב בקרמלין, אלא על האנשים שהוא ממנה.

יש גם כיוונים אחרים לתעל את הרוח האופוזיציונית. אחד מהם הוא סרגיי מירונוב, יושב הראש לשעבר של מועצת הפדרציה, הבית העליון בפרלמנט הרוסי, שפוטר מתפקידו באפריל לאחר לחץ מטעם "רוסיה המאוחדת". מפלגתו של מירונוב, "רוסיה הצודקת", כמעט הכפילה את ייצוגה בדומא, כשעלתה מ-38 ל-64 מושבים. אם יש מפלגה שהרוויחה בבחירות מקולותיהם של אלו שיוצאים עכשיו לרחובות, מלבד המפלגה הקומוניסטית, זו המפלגה שלו. היא צברה תמיכה על בסיס עמדות שזוכות לתמיכה ציבורית נרחבת: פירוק מונופול "רוסיה המאוחדת", וביטול חסינות מפני העמדה לדין של חברי הדומה. במלים אחרות, הפיכת הדומה לפרלמנט אמיתי.

אבל יש סיבה חשובה יותר שלשינוי הדמוקרטי ברוסיה יקח זמן לפרוץ. ולדימיר רזיקוב, פרופסור לכלכלה וחבר פרלמנט ליברל לשעבר, שנאסר עליו להרשם ולרוץ לבחירות הרשימה עצמאית, נותר פסימי לגבי האפשרות לשינוי אמיתי. לדבריו, 85% מתושבי רוסיה לא חברים בהתאגדות מסוג שהוא – פוליטית, חברתית, או כל אחת אחרת. הפסיביות, הוא אומר, כמעט מוחלטת. לדבריו, התחומים שבהם העם מעורב לרוב לא נמצאים באג'נדה הפוליטית המרכזית. למשל, קמפיין להפסיק את המנהג המפוקפק של האליטה לשים תאורה מהבהבת על מכוניות, על מנת להמנע מלעמוד בפקקים. גם הנושאים הסביבתיים שיח ציבורי, למשל קמפיין שהתנגד לבניית כביש ממוסקווה לסנט פטרסבורג דרך יער.

מה המקור לפסיביות הזו? לדבריו, זו אחת מתוצאות הקומוניזם, ששיבש את האמונה של אדם בחברו. ברוסיה, הוא אומר, יש אווירה לפיה "אם היה כוח דמוקרטי שיכול לשנות משהו, כבר היינו מבחינים בו".

גורם נוסף אפילו יותר מדכדך מהראשון: האליטה הרוסית חושבת על פרישתה, וכבר מכינה את יורשיה לתפוס את מקומה. בכל אופן, עלול לקחת זמן רב לפני שפוטין יצטרך להתמודד מול יריב פוליטי שיש לקחת ברצינות.

11 מתוך 11 |
כוחות הבטחון במוסקבה
1 מתוך 11 |
מפגין נעצר על ידי שוטר
2 מתוך 11 |

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ