בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרב על זכרון פרל הארבור

70 שנה אחרי הקרב שגרר את ארה"ב למלחמת העולם ה-2, בארגון ניצולי פרל הארבור משלימים עם כך שלא יהיו חברים חדשים. בקרוב ייסגר הארגון והקרב ייוותר פרק נוסף בספרי ההיסטוריה

4תגובות

יותר מחצי מאה, חברי ארגון ניצולי פרל הארבור מתכנסים בהונולולו שבהוואי ב-7 בדצמבר בכל שנה כדי לציין את יום השנה להתקפה היפאנית, שגררה את ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. אחרים נוהגים להשתתף בטקסים קטנים יותר קרוב לביתם, שבהם הם חולקים את זיכרונותיהם מהיום ההוא.

אך זה לא צפוי לקרות עוד. יום הזיכרון ה-70 להתקפה על פרל הארבור יהיה האחרון שתציין אגודת הניצולים. אין ברירה אלא להיכנע למציאות - הזמן, הגיל, הבריאות המידרדרת של הניצולים והמוות הביאו לכך שהאגודה תפורק ב-31 בדצמבר.

"לא היתה לנו ברירה", אמר ויליאם אקל, בן 89, מי שניהל את החטיבה הרביעית של ארגון הניצולים. "נשות הניצולים ובני משפחותיהם מנסים להמשיך בהפעלת הארגון אבל אינם מצליחים. החברים מגיעים בזה אחר זה לבתי האבות ובתי החולים".

הארי קר, מנהל הסניף הדרום מזרחי, אמר כי לא נותרו די ניצולים להמשיך בקיום הארגון. "נגמר לנו הדלק, זו השורה התחתונה", אמר מביתו באטלנטה, לאחר שהחליט לא להגיע השנה להוואי. "אנחנו מרגישים שעשינו דרך טובה 70 שנה, עמדנו יפה במשימה. אבל כבר אין את מי לגייס. האירוע שאנחנו מציינים קרה רק ביום אחד בהיסטוריה, 7 בדצמבר 1941".

העובדה שהרגע הזה היה צפוי אינה מקלה עם הניצולים. כמה מהם מודאגים שהאירוע, שהגדיר את חייהם, ייהפך בקרוב מאוד לעוד פרק בספר היסטוריה. שוב לא יהיה מי שילך לבתי ספר ולסעודות מועדון רוטרי וישמיע באוזני הנוכחים עדות ממקור ראשון למה שהתרחש ביום ההוא. גם כך הפגישות, שבהן ניצולים כקר מביאים את סיפוריהם, עלולות להיות מאכזבות.

"לפני שנתיים נשאתי דברים בבית ספר ואחד המורים הציג אותי לפני התלמידים ואמר: 'מר קר ישוחח על פרל הארבור', ואחת התלמידות שאלה: פרל הארבור? מי זאת?", סיפר קר. "אתה מסוגל לתאר לעצמך?".

רויטרס

ההודעה הרשמית על פירוק הארגון נמסרה אתמול בטקס הזיכרון, שהחל ב-7:40 זמן מקומי. ב-7:55 היתה דקת דומייה, בדיוק 70 שנה אחרי הדקה שבה החלה ההתקפה היפאנית. השנה השתתפו בטקס, במרכז המבקרים בפרל הארבור הצופה על אנדרטת האונייה אריזונה, כ-3,000 בני אדם.

ויליאם מוהליב, נשיא הארגון, הגיע להונולולו מביתו בווירג'יניה ביץ' לקראת הטקס והודעת הפירוק. הוא קיווה שניצולים רבים נוספים יבואו גם הם, אולם מי שהגיעו עשו זאת בכוחות עצמם. בלוח האירועים של איגוד ניצולי פרל הארבור לא מתוכננים מפגשים רשמיים.

הארגון נוסד ב-1958 ומנה 28 אלף חברים, כולם חיילים שנמצאו על האי אוהאו בבוקר ההתקפה. באוקטובר 1985 קיבל הקונגרס החלטה לתמוך בארגון. מוהליב הודיע כי מספר החברים ירד ל-2,700 ב-1 בספטמבר השנה. לדבריו המספר הזה מטעה, שכן מדובר בגברים בני 90 ויותר שמצבם הבריאותי מידרדר במהירות ורבים מהם אינם פעילים באמת.

דניאל מרטינז, ההיסטוריון הראשי של אנדרטת האונייה אריזונה, אמר כי ביום הזיכרון ה-50 השתתפו 7,000 ניצולים. לעומת זאת, השנה היו צפויים להיות רק 125 ניצולים בטקס, בו נמסרה ההודעה על פירוק הארגון. מרטינז סיפר כי יום פרל הארבור היה אמור להיות מצוין בכל מקום ובכל שנה ולא רק כאן. "היום הזה אמור להיות יום זיכרון לאומי שנערכים בו טקסים בכל רחבי המדינה, אבל זה לא קורה".

בסניפים המקומיים של הארגון השקיעה בולטת עוד יותר. ברנרד קומיטו, המתגורר בדלטון אוהיו, אמר כי ראה איך סניפים נסגרים או מתמזגים עם אחרים בניסיון לקבץ את מספר החברים המידלדל. כיום הוא אחראי על הארגון ב-15 מדינות ומייצג 175 חברים חיים, אף על פי שאין הוא בטוח גם במספר הזה.

"אין לנו ממש ברירה", אמר. "על פי החוק צריכים הנשיא, סגן הנשיא, הגזבר והמזכיר של הארגון להיות ניצולים של פרל הארבור. קשה לנו מאוד למצוא אנשים שמסוגלים למלא את התפקידים האלה, בעיקר את תפקיד הגזבר, שכן כסף רב שלנו מושקע במניות ובאג"חים. האדם שממלא את התפקיד הזה מבקש לפרוש ממנו בייאוש ממש".

אקל סיפר כי בסניף המקומי שלו במזרח טקסס היו 15 חברים לפני שלוש שנים. בפגישתם האחרונה בתחילת השנה במסעדה הגיעו בסך הכל שני חברים וארבע אלמנות. "וזה היה הסוף. החלטנו לא להיפגש עוד".

אין זו הפעם הראשונה שארה"ב רואה כיצד זכרו של קרב היסטורי נמוג עם היעלמו של הדור שלחם בו. ביום השנה ה-75 לקרב גטיסברג ב-1938, וטרן של הקרב ההוא, שהיה אז בן 99, ישב במחנה האוהלים שהוקם בשדה הקרב בפנסילבניה בחברת כ-1,600 חיילים מהצפון והדרום שהשתתפו במלחמת האזרחים.

למרות המספר המועט של ניצולי ההתקפה על פרל הארבור החיים עדיין, נוכחותם מורגשת כאן השבוע. שלושה מהם, שלבשו מדים חלקיים, ישבו ביום שני מתחת לשמים זרועי הכוכבים ליד עץ הקיאווה המפורסם במסעדת "בית ללא מפתח" במלון הלקולאני ונהנו ממופע של מוזיקה מקומית ורקדנית הולה.

ואולם, מצבם של מרבית הניצולים דומה יותר למצבו של אקל, שעבר שני ניתוחים להחלפת מפרקי הירך, נאסר עליו לנהוג והוא יושב בבית בלי יכולת לצאת ממנו, אף שטרם ויתר על התקווה שעוד ישוב לבקר בפרל הארבור. "המטרה שלי כעת היא לחיות מספיק זמן כדי לחזור להוואי ב-2016 ליום השנה ה-75", אמר השבוע. "אני בטוח שאצליח".

תרגום: פרידה פרס-דניאלי, עריכה: מאיה לקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו