בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרך ללא מוצא

שני כבישים מחברים את מדינת המחוז הקטנה מאניפור שבצפון מזרח הודו לשאר חלקי תת היבשת. כל מחלוקת בין השבטים המקומיים עלולה להסתיים בחסימת כביש ובשיתוק המדינה

תגובות

כל הקיץ לא חדל הטלפון של דוקטור סינג ליסאם לצלצל. מאחר שהוא גם רופא וגם מנהל של אחד מבתי החולים במדינת המחוז הנידחת מאניפור, הוא מכיר היטב מצבי חירום. ואולם, הפעם הבעיה היתה שונה.

שבט הקוקי, השואף להקים בחלק מהמדינה מחוז אדמיניסטרטיבי נפרד, חסם באוגוסט את שתי הדרכים היחידות שמובילות לאזור, ובכך מנע מליסאם את האפשרות להשיג אספקה רפואית חיונית. כתוצאה מכך כל הניתוחים הלא דחופים נדחו עד להודעה חדשה.

"חולים רבים באים אלי ומתחננים שאנתח אותם", אמר ליסאם. "אבל אני אומר להם: בקע יכול לחכות". המקרה מצביע על כמה מהבעיות המיוחדות המאפיינות את הודו: מדינת מחוז שלמה במעצמה כלכלית שהיא גם הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם מוחזקת כבת ערובה בידי קבוצה אתנית קטנה, הדורשת מידה מסוימת של ממשל מקומי עצמאי.

אי-פי

החלק הצפון-מזרחי הנידח של הודו מחובר לשאר חלקי המדינה באזור צר הסמוך לגבול הצפוני של בנגלדש. הוא שוכן בצומת דרכים שבו נפגשות הודו, בורמה, סין ונפאל וחיה בו תערובת מגוונת של שבטים מקומיים. גם המרקם החברתי והדתי רחוק מלהיות אחיד כי בנוסף למוסלמים והינדים, רבים מבני שבטים אלה הם נוצרים או שייכים לכתות דתיות ומסורתיות קטנות יותר.

כתוצאה מכך הפוליטיקה המקומית ממזרח-מערב בנגל ועד ארונצ'אל פראדש סובלת מחוסר יציבות כרוני. בכמה מהאזורים אירעו התקוממויות ומרידות, ואילו באחרים זעם התושבים נשמר שנים רבות על אש קטנה. שיעור האלימות במאניפור ירד בצורה חדה אולם היציבות עדיין רחוקה. "מאניפור היא כמו מיני-הודו", אמר נונגתומבאן בירן, שר בממשלת המחוז. "במדינה קטנה כזו יש 36 שבטים. אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד, אחרת עלולים לפגוע בקלות ברגשותיהם של התושבים. זו בעיה גדולה".

רק שני כבישים ראשיים מקשרים את מדינת המחוז הזו לשאר חלקי הודו. כתוצאה מכך אם לארגון כלשהו יש טענות נגד הממשל המקומי, הוא יכול לחסום אותם וכך לנתק את המדינה מהעולם החיצון. פעולות מחאה מהסוג הזה הן חלק מהחיים באזור ב-40 השנים האחרונות. חסימת הכביש האחרונה נמשכה פחות משלושה חודשים ועלתה למדינה עשרות מיליוני דולרים. בדומה לחסימות כבישים בעבר, המחאה הזו הסתיימה באותה פתאומיות שבה החלה, לאחר שהממשל הודיע כי יוקם מחוז נבדל לבני קוקי. ואולם, זמן קצר לאחר מכן כבר היה ניסיון להקים מחסום בידי קבוצה אתנית אחרת המתנגדת לצעד זה.

כל הקיץ שרר מחסור בדלק ואפילו במזון. התושבים עמדו בתורים ארוכים שעות וחנו בשורות אינסופיות רק כדי להכניס כמה ליטרים של דלק למכוניותיהם. במאניפור הנידחת והמבודדת מחסומים יכולים לחנוק את חיי המסחר, שגם כך קיימים בקושי.

בדרך כלל, אלה שמנתקים את מאניפור מהעולם החיצון הם בני נאגא, השואפים לנתק ממנה שטחים ולהוסיף אותם לאזור שהם מכנים "נאגאלנד הגדולה", גרסה מורחבת של מדינת המחוז נאגאלנד שכבר קיימת. ואולם הפעם החוסמים היו בני קוקי, שבט הררי שמתלונן כי הוא חי תחת מרותם של בני הנאגא ובני השבט המאיטאי ההינדי מעמק אימפאל, השולטים בחיים הפוליטיים והכלכליים במדינת המחוז.

כדי שיהיו להם מידה מסוימת של שלטון עצמי ושליטה רבה יותר על פיתוח קהילתם, דורשים בני הקוקי שהממשלה המרכזית של מאניפור תקצה בשבילם מחוז אדמיניסטרטיבי נפרד בחלק הדרומי של המדינה. לכאורה, הדרישה הזו נראית צנועה, אולם בני הנאגא מתנגדים לה מחשש שהיא תפגע בשאיפות שלהם לעצמאות.

הממשלה לא הצליחה למנוע את חסימת הכביש, שהפך להיות זירה של מחאות מקומיות. הכפר גמגיפאי, השוכן בפאתי עמק אימפאל, היה אחד מקווי החזית הקדמיים של החסימה. האיכרים פשוט חפרו תעלה באמצע הכביש וכך מנעו את הנסיעה בו. קהל עצום של נשים כיתר רב סרן צעיר שניסה לשאת ולתת איתן. "אני מבקש מכולם להירגע", צעק הקצין הצעיר במגאפון. "אנחנו מתנצלים בפני כולם".

גרסאות שונות ניסו להסביר את זעם תושבי הכפר. לפי אחת מהן, אחד החיילים ניסה לפרוץ את המחסום באופנוע שלו. הנשים ניסו לעצור אותו אולם הוא איים עליהן ולדברי עדים אמר: "אני חייל, מה אתן יכולות לעשות לנו?".

הקצין הצעיר עשה מאמצים אדירים להרגיע את הרוחות אך ללא הצלחה. "בבקשה, תקשיבו לי. אני כאן כדי לעזור לכם. מה שקרה נבע מאי הבנה. אני עומד פה בידיים ריקות. אין לי נשק". הוא עצר לרגע ואמר: "אם יש לכן אמון בי, בבקשה, הרימו יד". הקהל בסופו של דבר נרגע, ומתנדבים יצרו שרשרת אנושית כדי להרחיק את המפגינים.

מורה בשם קימבוי עמדה בצד והסבירה מדוע היא תומכת בחסימת הכביש. "לא רק תושבי העמק סובלים. זוהי תקופת הקציר ורוב התושבים הם איכרים. אנחנו לא רוצים להרוס את מאניפור ולא מבקשים מדינה משלנו. אנחנו רק רוצים שליטה בגידולים שלנו".

בינתיים הובא למקום החייל המעליב כשהוא מוקף בחבריו. הוא ניסה להגיע למקום שבו עמד אחד הקצינים הבכירים. ואולם, לפני שפצה את פיו תפסה אחת הנשים את המגאפון ואמרה: "למה הוא בא לבוש מדים? כשהעליב אותנו הוא היה לבוש בבגדים אזרחיים". אשה אחרת קפצה עליו וסטרה לו והוא נלקח מיד מהמקום. "תפסיקו, בבקשה, תפסיקו", קרא הקצין הבכיר בייאוש.

לאחי קנטה, עורך דין ותושב אימפאל, טוען שהממשלה אחראית באופן כמעט בלעדי לחסימות האלה: "אף אחד לא מטפל ברצינות בבעיה הזו. יש לממשלה כל כך הרבה כוח והיא לא יכולה להבטיח שהמשאיות ייסעו ללא הפרעה? זו פשוט אדישות. אנחנו כאזרחים מן השורה במדינה הזו מתמודדים עם קשיים רבים".

תרגום: גילה דקל. עריכה: עדי ערמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו