בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לילה ראשון בלי אמריקה

בפאלוג'ה ההמונים חגגו את הסתלקות ארה"ב, אך עיראק עלולה להתעורר מחר בבוקר לאי-סדר פוליטי וביטחוני. דווקא איראן וטורקיה עשויות לסייע

3תגובות

העיר פאלוג'ה צהלה ושמחה. דגלי ארה"ב וישראל הועלו באש, מאות אזרחים הניפו כרזות שבהן נכתב ש"ההתקוממות ניצחה וסילקה את הכובש" ודוברים מבין מנהיגי העיר הבטיחו ש"מי שאחראי לרצח בני העיר עוד ישלם על כך ביוקר". פאלוג'ה הייתה לסמל של התנגדות וטרור כאשר בשנת 2004 התחוללה בה אחת מן המערכות הקשות בין הכוחות האמריקאיים והעיראקיים לבין טרוריסטים אנשי אל-קאעדה ומתנגדי הכיבוש מבני העיר. פאלוג'ה, שרוב תושביה סונים, מייצגת עכשיו את האיום החדש-ישן שעומד בפני הממשל העיראקי אחרי שהכוחות האמריקניים הורידו את הדגל האמריקאי וחזרו הביתה.

האם מסוגל צבא עיראק להחליף את הצבא האמריקאי ואת הכוחות הבינלאומיים שכבשו אותה לפני למעלה משמונה שנים? תלוי את מי שואלים. ראש הממשלה, נורי אל-מאליכי, מצהיר שצבא עיראק וכוחות הלחימה נגד הטרור מסוגלים לספק ביטחון למדינה. לא כך סבור דובר הצבא האמריקאי, הגנרל ג'פרי ביוקנאן. "אם הכוחות העיראקיים לא יפעילו לחץ על פעילי אל-קאעדה, הם עלולים לחזור בכוח מחודש". הוא מזהיר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הסיפורים, ישירות לפייסבוק

צבא עיראק מונה אמנם כ-700 אלף חיילים, אבל משימותיהם הוכפלו ויכולותיהם עדיין מוגבלות. כל עוד פעלו בעיראק כ-170 אלף חיילים אמריקאים, היתה ממשלת עיראק פטורה מדאגה להגנה על גבולות המדינה. אולם עכשיו החשש הוא שעם גבולותיה הארוכים עם איראן, טורקיה וסוריה, וללא הגנה אווירית, עלולה עיראק להיות פיתיון קל למי שירצה לחולל התכתשויות אלימות. עיראק הזמינה אמנם מטוסי אף-16 וציוד צבאי נוסף בעשרות מליארדי דולרים, אבל עד שמערכות הנשק הללו יגיעו למדינה ועד שיוטמעו בצבא יעברו להערכת העיראקים כעשר שנים.

אי-פי

במקביל מפסיקים מדריכי נאט"ו את משימת ההדרכה של החיילים העיראקים ואת מקומם יתפסו כ-750 מדריכים פרטיים לצד מדריכים ירדניים שמאמנים את הכוחות המיוחדים בירדן.

אבל גם ההדרכה הטובה ביותר והציוד המשוכלל ביותר יתקשו להתגבר הן על הפילוגים הפוליטיים שמאפיינים את הנהגת הצבא והן את השחיתות שנהוגה בו. דיווחים מעיראק מספרים על כך שמפקדים רוכשים את משרותיהם בכסף, חיילים יכולים לקנות את משימות השירות שלהם, ודלק צבאי נמכר כמעט ללא פיקוח בשוק השחור.

עיראק היום רגועה ובטוחה יותר מעיראק של השנים 2007-2004, אבל ספק אם השקט היחסי הזה מרגיע את האזרחים. על פי הערכות שונות במערב, מספר האזרחים ההרוגים בעיראק בשנה האחרונה דומה לזה שבאפגניסטאן. רופאים מדווחים על כך שהם נתונים לאיומים על חייהם על ידי בני משפחה של חולים שנפטרו במהלך הטיפול. אבל בעוד חלק מן הרופאים יכול לשלם עבור מאבטחים פרטיים לא כך המורים אשר מספרים על מעשי רצח ואונס.

אחרי שהנשק להשמדה המונית לא נמצא, אימץ הממשל האמריקאי בתקופתו של בוש את סיסמת יצוא הדמוקרטיה לעיראק כעילת מפתח לכיבוש. אולם הדמוקרטיה העיראקית, שאין מה להשוותה כמובן לימי סדאם חוסיין, עדיין רחוקה מן הדגם הראוי לחיקוי.

שלטונו של נורי אל-מאליכי רווי שחיתות. הוא ממנה בכירים כרצונו, עסקאות פוליטיות חשאיות בין פלגים ומפלגות מחליפות שקיפות ומנהל תקין, ועכשיו מאיימת על הממשלה המרכזית תביעתם של כמה מחוזות להפוך לאוטונומיות דוגמת החבל הכורדי. בממשל עצמו שולט רוב שיעי שאיננו עשוי מקשה אחת. חילוקי הדעות בינו לבין המיעוטים הכורדי והסוני עלולים לפרק את החבילה.

בקלחת המאבקים הפוליטיים מתמוססות להן ההזדמנויות לפתח את כלכלת המדינה שבשנה שעברה צמחה רק ב-0.8%. חברות ענק זרות אמנם החלו להשקיע בעיראק במיוחד בתחום קידוחי הנפט, אבל עיראק, שמחזיקה בעתודת הנפט הרביעית בגודלה בעולם, רחוקה מאוד מן ההבטחה להפיק 12 מליון חביות נפט ליום. ההערכה היא שרק בשנת 2017 תגיע עיראק לתפוקה של כ-7 מליון חביות ליום, לעומת כשלושה מיליון חביות שאותן היא מפיקה היום. עד אז היא תצטרך גם לפתור את בעיית האבטלה העמוקה - כ-28%-15% – תלוי במקור המידע – ובמקביל לפרוס רשת חשמל שתוכל לספק חשמל באופן סדיר; כיום מקבל האזרח העיראקי חשמל רק למשך שעות ספורות ביום.

סיומו של "העידן האמריקאי" בעיראק משאיר אחריו שלד מבטיח של מדינה. אבל זהו שלד בסכנת התפרקות. באופן פרדוקסלי, מי שיכול להבטיח את המשך קיומו הן דווקא איראן וטורקיה. האחת - אויבתה הגדולה של ארה"ב והשנייה חושדת בכוונותיהן של עיראק ואיראן. שכנותיה האחרות של עיראק, כמו סעודיה, כווית, ירדן וסוריה, יצטרכו להמתין ולראות האם עיראק הופכת לעוד חזית, למדינת כנופיות או לשכן רגוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו