בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נמשיך לחסום את שדרוג יחסי האיחוד עם ישראל כל עוד יימשך הקיפאון בתהליך השלום"

בראיון מקיף ל"הארץ", אומר נשיא הפרלמנט האירופי המיועד, מרטין שולץ, כי המשך כהונת ממשלת נתניהו-ליברמן מרפה את ידי התומכים בישראל באיחוד; הוא מבקר את תפקודה של הקנצלרית מרקל במשבר האירו; מגנה את התנהלות ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, ש"משחק לידי האירו-פובים במפלגתו", אך משוכנע: "האירו לא יתמוטט"

20תגובות

בריסל. יש שיראו בזה צדק פואטי. סיפורה של נקמה קטנה. באחד ממסדרונות הפרלמנט האירופי מתהלכת צעירה מרשימה, שחורת שיער, דקת גזרה, "אחת מהז'ורנלים". מרטין שולץ - לא הטווס הכי מפואר בסביבה - צועד מולה, מלווה בשניים מעוזריו. האשה מביטה בו בעיניים נוצצות ומחייכת חיוך רחב. שולץ כמעט משתנק. "החיוך הזה היה מכוון אלי?", הוא מבקש לוודא, "הוא לא הופנה אליך, נכון?". אני מאשר, ומקבל מיד הסבר מהעוזר שלו: "זו אחת מהיפהפיות שסילוויו ברלוסקוני הוריש לפרלמנט", הוא אומר. שולץ ממשיך לצעוד. ראשו מורם. המעגל נסגר: לפני כמה שנים זכה שולץ - מנהיג הסוציאליסטים בפרלמנט האירופי - בתודעת העולם בזכות תקרית עם סילוויו ברלוסקוני במליאת הפרלמנט. ראש ממשלת איטליה הציג אז את משנת הנשיאות התורנית של ארצו באיחוד. הוא לא רווה נחת מנאום התוכחה שנשא שולץ לעומתו. "מצלמים עכשיו באיטליה סרט על מחנות הריכוז הנאציים", אמר לו. "תוכל לגלם בו את תפקיד הקאפו באופן מושלם".

ברלוסקוני הודח לאחרונה מראשות ממשלת איטליה. שולץ, לעומת זאת, יתיישב בקרוב על כיסא נשיא הפרלמנט האירופי. הוא מתייחס לכך ביראת כבוד וכבר עוטה ארשת ממלכתית: "לגרמני שעומד בראש מוסד בינלאומי יש אחריות שחורגת מהרגיל", הוא אומר. "עליו להיות רגיש ולהתנהל בהתאם למחויבויות הייחודיות מאוד של גרמניה. לנוכח ההיסטוריה שלה, חייבת גרמניה להיות נטועה עמוק באיחוד האירופי. מטרתה העליונה חייבת להיות 'גרמניה אירופית' ולא 'אירופה גרמנית'. מטרה זו - לצד המחויבות הגרמנית לביטחון ישראל - היא ה-Raison d'Etat (האינטרס הלאומי) של גרמניה בעת המודרנית ואנו חייבים לשמור על כך".

רויטרס

"גרמניה היא 'הכוח הבלתי נמנע'"

האם סוציאליסט גרמני צריך להיות מודאג יותר מאחרים? לנוכח המשבר באירופה, האם אתה חושש משיבת הלאומנות וחזרה למלחמות העבר?

"זה מעסיק אותי רבות. גרמניה תמיד שגשגה כשהיתה נטועה במשפחה האזורית שלה. לעומת זאת, היא תמיד חשה מאוימת ובעצמה איימה על שכנותיה כאשר היא הציבה עצמה בדרכה הייחודית. את זאת הצלחנו למנוע כשהצטרפנו - באמצעות האינטגרציה האירופית - למשפחת הלאומים הדמוקרטיים. זה היה לקח ההיסטוריה של גרמניה: הקביעה שלפיה 'לא עוד לאומנות', 'לא עוד פשיזם', אלא שילוב בתוך אירופה מאוחדת. היא יישמה זאת בהצלחה מרובה. היתה זו נוסחה שיצרה זהות לאומית ייחודית והפכה את גרמניה למדינה מוכרת ומפויסת הן מבחינה פנים-גרמנית והן עם שותפותיה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהארץ והעולם אליכם לפייסבוק

"האינטגרציה האירופית היא הצלחה כלכלית אדירה עבורנו ועבור שותפינו ולכן ודאי שאני מוטרד, שכן בין אם אירופה תיכשל כלכלית מפני שתיכשל פוליטית ובין אם תיכשל פוליטית מפני שתיכשל כלכלית - מי שייפגע יותר מכל תהיה גרמניה".

העמדה הדומיננטית של גרמניה באירופה והאופן שבו מנהלת הקנצלרית מרקל את המשבר גוררים גל של גרמנופוביה חריפה ביבשת. יש המדברים על כינונו של "רייך רביעי".

"קל להסביר זאת. גרמניה היא הרי המדינה הגדולה באירופה, היא נמצאת במרכז היבשת והיא המעצמה הכלכלית הגדולה והמוצלחת ביותר שלה. היא הפכה ל'כוח הבלתי נמנע'. זה גורר הערצה אבל גם קנאה. מה שאינו הגיוני הוא שדורשים מגרמניה לפעול וברגע שהיא עושה זאת באים אליה בטענות. אני מכוון כאן לכמה מנהיגים אירופים פחדנים וחסרי הבנה, שמסתתרים מאחורי הגב של ברלין.

"הטעות של גרמניה טמונה בסגנון הקלוקל שלה: היא יוצרת את הרושם שהיא מטיפה לאחרים במקום לנסות לשכנע. מרקל היתה צריכה לומר לשותפותיה 'אנחנו משלמים עבורכן אבל זאת לא כדי להשפיל אתכן אלא כדי לחזק אתכן וכדי להגיע למצב עתידי שבו לא נצטרך לשלם יותר עבורכן'. זה היה מתקבל אחרת לגמרי. יש כאן חוסר רגישות מטריד".

רויטרס

יותר ויותר מומחים מדברים על התמוטטות גוש האירו ושיבה למטבעות הלאומיים. האם אתה מאמין בתרחיש כזה?

"האירו לא יתמוטט מפני שגרמניה לא יכולה להרשות זאת לעצמה ומפני שאיש אינו מעוניין בהתרסקות הכלכלה העולמית. גרמניה לא יכולה להימצא במצב של שווייץ היום - מצב של ייסוף מוגזם של המטבע שלה ביחס למטבעות אחרים ביבשת, וזה תוך פגיעה בעם שתלוי יותר מכל אחד אחר בניוד המטבע שלו. לכן גרמניה תעשה כל שניתן כדי להציל את האירו. לכן, ברור שהפתרונות שברלין לא מוכנה לדבר עליהם היום יעמדו בראש סדר העדיפויות שלה מחר - כך למשל ביחס לחיזוק הבנק המרכזי האירופי וכך לגבי הנפקת אגרות החוב האירופיות".

"אירופה משותקת פוליטית"

לפי ברנאר-אנרי לוי, השקיעה של אירופה אינה כלכלית אלא קשורה יותר בתרבות, בפוליטיקה, ברעיונות ובאידיאלים. איזה עתיד אתה צופה ליבשת בעשורים הקרובים?

"התרבות באירופה משגשגת. בברלין היא בשיאה. פאריס ולונדון הן בירות חיוניות ופורחות. אין שקיעה תרבותית אלא חולשה פוליטית וסטגנציה. לגבי עתיד היבשת, יש שתי אופציות. תקוותי היא שממשלה אירופית תהיה אחראית על יותר ויותר תחומים שיועברו אליה מהמדינות החברות - למשל בתחום הסחר הבינלאומי, היחסים המוניטריים, בנושאי האקלים ושאלות הגירה וביטחון בינלאומי. אלא שהמציאות עלולה להיות אחרת - אירופה מפוצלת שבה ייאבקו מדינות הלאום זו בזו בניסיון להשיג השפעה שאבדה להן ולזכות בכוח מחודש מול המעצמות העולמיות האחרות.

"אירופה צריכה לבחור בין העמקת האינטגרציה לבין האופציה השנייה, ההרסנית. אלא שהאירופים משותקים פוליטית וזה יוצר בכל יום בעיות חדשות. זה כמו סיפור החמור והאיכר בורידאן שנוהגים לספר במזרח אירופה: חמורו של האיכר מצא את עצמו בין שתי ערימות קש ולא יכול היה להחליט מאיזו מהן לאכול. בסופו של דבר הוא מת מרעב".

אירופה הכירה גם משברים בעבר. האם הנוכחי חריף מקודמיו?

"כן, מאחר שהוא כרוך בחוסר נכונות לפעול. בהססנות תמידית. מנהיגי היבשת חוששים מהתגובות בבית. מרקל אינה פועלת באירופה באומץ מחשש שפעולותיה יביאו לפיצוץ ממשלתה. פעילותה היא לכן רק על פני השטח. הקנצלרית והנשיא סרקוזי מהססים לקבל החלטות לגבי מנדט הבנק המרכזי האירופי והנפקת שטרות החוב האירופיים - שני האמצעים החשובים ביותר להשקטת הספקולציות נגד האירו - וזאת לא בשל חששות כלכליים אלא פוליטיים".

האיחוד שכונן את אמנות מאסטריכט וליסבון קיווה להיות "הדבר הבא" בזירה הבינלאומית. איפה טעיתם והאם ניתן עדיין להגשים את חזון האיחוד הפוליטי?

"אמנת מאסטריכט (שהחליטה על כינון המטבע האחיד, א"פ) היתה שגויה. יצרנו איחוד מוניטרי מבלי שיצרנו במקביל איחוד פוליטי. כנשיא הפרלמנט, אפעל לקידום החזון הזה שהוא חיוני ולדעתי גם בר-מימוש. כך למשל, באמצעות תיקון הליקויים הקשורים ביישומה של אמנת ליסבון (המסמך החוקתי של האיחוד).

אי-אף-פי

"עם כינון אמנה זו, האמנו שאנחנו יוצרים אירופה יעילה יותר - בזכות הצבעת הרוב ושיתוף הפעולה עם הפרלמנט האירופי בהליך החקיקה. אלא שראשי הממשלה של המדינות החברות פועלים להעברת תהליך קבלת ההחלטות למועצה האירופית, שבראשה עומד הרמן ון רומפיי, ושהכלל בה הוא הצבעת קונצנזוס. בכך הם הם פוגעים בנשמת האמנה ובהישגה הגדול ביותר: הצבעת הרוב; בכך אנו גולשים חזרה לרפלקסים לאומיים במקום אירופיים. ממתין לנו כאן מאבק חשוב".

איך אתה מסכם את הפסגה האירופית שקיבלה החלטה על כינון אמנה פיסקלית, והאם גם אתה סבור שהדרך לצאת מהמשבר טמונה ברעיון של "אירופה בכמה מהירויות"?

"נשארנו עם שאלות בלתי פתורות רבות, כולל שאלות חוקיות הנוגעות להליך אשרורה של האמנה הפיסקלית. אני סבור גם שגישת מדיניות הצנע הטהורה שהתקבלה בפסגה היא קצרת רואי ולא יכולה להתאים למדינות חלשות, כמו יוון, המשוועות לצמיחה ותעסוקה.

"לגבי 'אירופה בכמה מהירויות', הרי שהיא קיימת במידה רבה גם היום: יש מדינות שחברות בהסכם שנגן (הסכם המעברים בגבולות) ואחרות שנעדרות ממנו, ויש מדינות שאינן חברות כלל באיחוד וחברות בשנגן כמו שווייץ, נורווגיה ואיסלנד. כך גם לגבי המטבע האחיד. יש מדינות שמבקשות להצטרף אליו, מדינות שקיבלו היתר להישאר מחוצה לו - כמו בריטניה ודנמרק - ויש אחרות שחתמו על הצטרפות למטבע האחיד אבל החליטו להמתין, כמו שוודיה וצ'כיה.

"האם שיטת המהירויות היא הפתרון? לדעתי היא דווקא מקור לצרות. המטרה צריכה להיות שמירת הקוהרנטיות של כל 27 חברות האיחוד".

האם ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שסירב לחתום על האמנה הפיסקלית, מוביל את ארצו אל מחוץ לאיחוד?

"אני מגנה את ההתנהלות הבריטית בפסגה, את הבידוד העצמי שקמרון גוזר על ארצו ואת העובדה שהוא משחק לידי האירו-פובים במפלגתו. בסופו של דבר קמרון ירה לעצמו ברגל והוא ייאלץ לשוב לשולחן המשא ומתן כדי לתקן את הנזק שגרם. אירופה הרי תוכל להתקיים גם ללא בריטניה, בעוד כלל לא בטוח שבריטניה יכולה להתקיים מחוץ לאירופה. הבריטים צריכים להבין שהעובדה שארצם אינה חברה בגוש האירו היא טעות. שכן אם איחוד המטבע יתמוטט, הליש"ט תיקלע לקשיים גדולים בהרבה מאלה שעמם היא מתמודדת היום. ללא השוק האירופי האחיד, בריטניה תספוג נזקים כלכליים עצומים.

"מה שקורה היום הוא חסר תקדים עבור ראש ממשלה בריטי. 17 חברות גוש האירו מקבלות החלטות שמשפיעות על ארצו והוא לא רשאי להיות שותף. הוא נדרש אפילו לצאת מהאולם. קמרון צריך להבין שעתידה של בריטניה באירופה. בלעדיה אין לארצו עתיד".

"אובמה ירש את 'אסון בוש'"

אובמה קשר לאחרונה בין הבעיות הכלכליות של ארה"ב למשבר באירופה, בעוד שנשיא הנציבות האירופית, ז'וזה מנואל ברוזו, טען כמובן את ההיפך. מה דעתך?

"לחוב הלאומי האמריקאי אין שום קשר למשבר באירופה. למורשת הכלכלית, המוניטרית והפוליטית שהותיר הנשיא בוש אין שום קשר לאיחוד האירופי. אובמה נמצא במצב שבו ירש את 'אסון בוש'. לא נכון להאשים בכך את האירופים. הם גם לא אחראים למדיניות ההרסנית-תמידית של הרפובליקאים בסנאט. עם זאת, ברור שלהססנות של מרקל וסרקוזי ולעובדה שאינם פועלים לפתור את המשבר באומץ יש השפעה על ארה"ב, ואפילו על סין".

אי–פי

אתה מצדד בהרחבת האיחוד כך שיכלול גם את מדינות הבלקן. האם גם ישראל יכולה להיות מועמדת להצטרפות?

"כל עוד ממשלת נתניהו-ליברמן מכהנת, הרי גם לאלה שמצדדים תיאורטית בצירוף כזה אין שום סיכוי לשכנע אחרים לתמוך בכך. יחד עם זאת, יש לאפשר לישראל גישה מקסימלית לשווקים האירופיים. עלינו לפעול למען שילובה המקסימלי במסגרת הסכם האסוציאציה, שעליו היא חתומה עם האיחוד".

ומה לגבי טורקיה שממתינה לכם שנים?

"תמיד תמכתי בצירוף טורקיה כי זה היה מוכיח שבקהילה של מדינות בעלות ערכים משותפים, לדת אין שום תפקיד. רבים חששו מארדואן, אבל ראה את חוקת טורקיה היום. ממשלת ארדואן אימצה יותר רפורמות חוקתיות תוך שמירת והרחבת הזכויות האישיות מאשר כל הממשלות השמרניות והסוציאליסטיות קודם לכן.

אלא שטורקיה ויתרה כנראה על שאיפותיה להיכנס לאירופה וזאת בשל הסירובים הרבים שקיבלה מאירופה. שאלת צירופה נותרה לכן תיאורטית".

הפרלמנט האירופי, המייצג את חצי מיליארד אזרחי היבשת, צבר בשנים האחרונות סמכויות וכוח. הוא, למשל, חוסם את אשרורם של הסכמים לשדרוג היחסים בין האיחוד לישראל. האם מדיניות זו של הפעלת לחץ על ישראל תימשך גם בתקופת נשיאותך?

"כן. החלטת הפרלמנט לחסום את ההסכמים עם ישראל נובעת מחוסר ההתקדמות בתהליך השלום ומשאיפתו ללחוץ על ממשלת ישראל כדי לשנות מצב זה. אם ישראל תפעל ברצינות כדי לצאת מהמבוי הסתום, הפרלמנט האירופי יגיב בהתאם. כנשיא אפעל תמיד למציאת פשרות. כרגע התרשמותי היא שהרצון למצוא פשרות כאלה הוא גדול יותר בפרלמנט האירופי מאשר בממשלת ישראל.

"הבעיה המרכזית שלנו היא שאין קונצנזוס בקרב חברות האיחוד. ביחס לישראל ולפלסטין, אירופה מפוצלת לחלוטין, כפי שתמיד היתה; בעניין לוב היו לנו במועצת הביטחון קולות בעד, קולות נגד ונמנעים, וגם ביחס לסוריה דעות האירופים מגוונות ולעתים מנוגדות. גרוע מכך: מה שעשינו בלוב איננו עושים בסוריה. אנחנו מפעילים סטנדרטים כפולים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו