בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בירת הרפאים של בורמה

שש שנים לאחר שנחנכה כעיר הבירה החדשה של בורמה, נייפידאו היא עיר קודרת, חסרת חיים ומוקפת עוני. מלבד מבני ענק המוקדשים לבכירי הצבא, כמעט שלא רואים בה נפש חיה

2תגובות

בדרך המובילה לבניין הפרלמנט הענק של בורמה (מיאנמר) בבירה נייפידאו יש 20 נתיבים והיא מתאימה להפליא למצעדים צבאיים. ואולם, בשאר הזמן היא נראית ריקה באופן משונה. במרחק נסיעה של חצי שעה משם, לאורך השדרות המטופחות של העיר הזו, ניצב בניין גדול ממדים נוסף שבנייתו עדיין לא הושלמה - מוזיאון צבאי שיוקדש להאדרת בכירי הצבא. ממול שוכנת האקדמיה הצבאית, ובהמשך הרחוב ניתן לראות שורות של מתקנים צבאיים ורחבת מסדרים ענקית.

שש שנים לאחר שחנכה בורמה את נייפידאו והכריזה עליה כעל בירתה החדשה, ממשיכה העיר להיות קודרת ולעתים קרובות חסרת חיים, אנדרטה יקרה לשליטים צבאיים שלא שולטים יותר מאז העבירה החונטה הצבאית במארס, לראשונה זה 50 שנה, את השלטון לידי ממשלה אזרחית.

ניסיונות רבים נעשו כדי להפוך את העיר לידידותית יותר לתושבים. ניתן למצוא בה פארק שמוקדש לעידוד "הרוח הפטריוטית" ומזרקה גדולה, שעובדי ציבור יכולים להתבונן בה ולראות סילוני מים המלווים בשירי פופ מערביים בשפה הבורמזית. נוסף על כך, אתמול נחנך שדה התעופה הבינלאומי החדש בעיר שבו אמורות לעבור כ-65 אלף טיסות בשנה. ואולם, ברוב הערבים יורדת על העיר דממה מוחלטת המזכירה שקט של בתי קברות. "אנחנו כל כך משתעממים פה", אמר או אאונג מיינט, עובד מדינה בן 20 שביקר בסמוך למזרקה. "זה המקום היחיד שאפשר לצאת אליו בלילה". בפאתי העיר צמח מבוך של מועדוני לילה וקריוקי, אך לקוחותיהם הם בעיקר קצינים בכירים ופקידים רמי דרג.

אי–פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

עוד כתבות בנושא

לבורמה יש מסורת ארוכה של בניית בירות חדשות, אומר תאנט מינט-או, היסטוריון מקומי, שמוסיף כי יש גם היסטוריה ארוכה של אזרחים רבים שאולצו להתגורר בהן. אחת הבירות לשעבר, מנדליי, העיר הגדולה ביותר בצפון המדינה, נבנתה על ידי המלך מינדון בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19. השרים ואנשי החצר שלו נלחמו "בשיניים ובציפורניים" נגד הפרויקט, אמר תאנט.

לדבריו, "בורמה היתה תמיד מדינה שקשה מאוד לשלוט בה ולעתים קרובות שררו בה אי סדר ואלימות. מלכים רבים בעבר רצו להקים בירה שתנגוד את האנרכיה הטבעית והכמעט בלתי נמנעת. כל בירה חדשה היתה אי בודד של סדר במדינה שבה סדר כללי היה בלתי אפשרי".

בניית עיר חדשה באמצע שדות קני הסוכר וחלקות האורז היתה כרוכה בהוצאות אדירות לבורמה, אחת המדינות העניות ביותר באסיה. הכת הצבאית לא חשפה את העלות המלאה, אולם שון טרנל, מומחה לכלכלה בורמזית, מעריך שהגיעה לשלושה עד ארבעה מיליארדי דולרים. רק חלק מהכספים האלה הוצאו במזומן, ציין טרנל, משום שחיילים נשלחו לעבוד ללא תשלום כפועלי בניין ותאגידים עסקיים ביצעו חלק מהעבודה בתמורה לזיכיונות ממשלתיים.

אי-פי

השדרות המפוארות בעיר, ששופעות שיחים ופרחים, הן ניגוד בולט לחיי העוני שמאפיינים את שאר חלקי המדינה. תושבי העיר הסמוכה, פיינמנה, כה עניים, עד שהם ממשכנים את בגדיהם המסורתיים, הסארונגים. לדברי או-מאונג מאונג, בעל חנות משכונות העיר, ארבע או חמש פעמים בחודש מגיע מישהו שרוצה למשכן את בגדיו בתמורה להלוואה. הוא מציע לבאים 2,000 צ'אט (כשני דולרים וחצי) בשביל הבד שגברים ונשים כורכים סביב מותניהם. "לפעמים הם מביאים כלי חרס אבל אני לא מקבל אותם", הדגיש מאונג. "אין לי מקום בשבילם".

עשרות שנים של ניתוק מהעולם וניהול כלכלי כושל של שלטון הצבא הותירו את רישומם בבורמה, שהיא כיום ענייה בהרבה משכנותיה המתפתחות במזרח ובצפון. הגנרלים ושותפיהם העסקיים התעשרו, בנו בתים מפוארים וייבאו מכוניות יוקרה, אולם שאר התושבים אינם נהנים מהשגשוג הכלכלי שסייע ביצירת מעמד בינוני במדינות ובהן סין, תאילנד ומלזיה.

הממשלה האזרחית החדשה של בורמה, בראשות הנשיא תיין סיין, רוצה להנהיג ליברליזציה בכלכלה, אך השינויים עלולים להימשך שנים עד שיחלחלו גם אל המעמדות הנמוכים. בינתיים, ציין או-מאונג מאונג, "האנשים נעשים יותר ויותר עניים".

הניגוד בין שתי הערים השכנות בולט לעין. המדרכות בפיינמנה שבורות, רחובותיה הצרים הם לא יותר משבילים מאובקים וקווי הטלפון והחשמל שלה מסובכים אלה באלה ללא תקנה. בתחבורה שורר תוהו ובוהו כמעט בלתי ניתן לשליטה. צעירים יושבים בפינות רחוב ומנגנים בגיטרות לעוברים ושבים.

לעומתה, נייפידאו רחבת ידיים, מסודרת ומתוכננת בקפידה. פנסי הרחוב ניצבים במרחקים זהים אלה מאלה, המדרכות נקיות ובאיי התנועה שתולים צמחי נוי. עם זאת, העובדים שמנקים ומשקים אותם הם כמעט האנשים היחידים שנראים ברחוב. החיים בנייפידאו יקרים מאוד יחסית לסטנדרטים של בורמה. צלחת אורז מטוגן במסעדה עולה סכום המקביל ל-3.75 דולרים, שכר עבודה של יום שלם לבנאי בעיר.

כמעט כל העסקים שמתבצעים בנייפידאו קשורים בדרך זו או אחרת לממשלה, מצב שבכיריה מנסים כעת לשנות. לדברי מנהל במלון מקומי, עסקים וארגונים ללא כוונות רווח נאלצים לערוך את הפגישות והכינוסים שלהם בנייפידאו במקום בראנגון, העיר הגדולה ביותר במדינה והבירה לשעבר. אפילו המכירות הפומביות החצי שנתיות של אבני הירקן והאודם, שנחצבות בצפון המדינה, נערכות כעת בנייפידאו ומתחרות במכירות שנערכות בראנגון.

אף על פי שהשגרירויות הגדולות בראנגון מסרבות לעת עתה לעבור לנייפידאו, הבירה החדשה עשויה להפוך עם הזמן לעיר אטרקטיבית יותר, כך אומר ההיסטוריון תאנט מינט-או. לדבריו, "נדרשו לוושינגטון עשרות שנים לפני שהפכה לעיר שמישהו רוצה בכלל לגור בה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו