בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלמדים מתוך הארון

למרות הירידה בכוחה של הכנסייה באירלנד, היא הצליחה לשמור על השפעתה ברוב בתי הספר. לכן, תלמידים ומורים, שסופגים הטרדות בשל נטיותיהם המיניות, מעדיפים להישאר בארון

תגובות

דבלין. בבתי הספר באירלנד, במיוחד בחדרי המורים, שוררת במקרים רבים אווירה עוינת כלפי האוכלוסייה הגאה. מורים ומורות הומואים, לסביות וביסקסואלים המועסקים בבתי הספר, שעדיין נשלטים על ידי הכנסייה הקתולית, מסתכנים באפליה ואפילו פיטורים, אם הם חושפים את נטייתם המינית. הסיבה לכך היא חוק המתיר למעסיקים דתיים לנקוט צעדי ענישה נגד עובדים שחותרים, לדעתם, תחת המקובל על פי חוקי הדת. "כשאתה חלק ממערכת החינוך, אתה כבול במערכת הערכים של בית הספר, אתה מחויב לשתוק", אומר ליאו קילרוי, בן 34, שלימד בעבר בבית ספר יסודי קתולי בדבלין. "אתה יודע שאם תצא מהארון, תסתכן באפליה, והמשך העסקתך בתפקיד יוטל בספק".

הכנסייה הקתולית כבר לא ממלאת תפקיד מרכזי בחיי האירים. ההצטרפות לאיחוד האירופי והמעבר ההדרגתי של האירים מהכפר לעיר הביאו לתהליך של התרחקות מהדת במדינה. גם שערוריות המין שבהן הייתה הכנסיה באירלנד מעורבת פגעו קשות במעמדה. ואולם, בשני תחומים, השפעתה עדיין דומיננטית: החינוך ודיני משפחה. יותר מתשעה מתוך עשרה בתי ספר יסודיים, ומחצית מבתי הספר התיכוניים מנוהלים על ידי הכנסייה. כמרי הקהילה יושבים בראש מועצות המנהלים של בתי הספר. הכנסייה עדיין שותפה בבחירת צוותי ההוראה, על אף שהמדינה היא זו שמשלמת את משכורות המורים.

ליאו קילרוי יצא מהארון בסוף שנות העשרים לחייו, אחרי שפרש מעבודתו כמורה. בימים אלה הוא מרצה בפני מורים מתלמדים ומשמש גזבר של ארגון המייצג מורים ומורות מהקהילה הגאה. בארגון חברים 45 מורים, מתוך מגזר החינוך, המונה 31 אלף בני אדם. "יצאתי מהארון רק לאחר שהתפטרתי ממערכת החינוך. הומואים ולסביות בחדר המורים לא יכולים לדבר בחופשיות על נטיותיהם", אומר קילרוי. "שמעתי על מורים שלא קודמו, ועל כאלה שזכו ליחס מפלה, ספגו עלבונות והפכו מטרה לחצי לעג ובדיחות סרות טעם", הוא מוסיף.

עד לשנת 1993, נחשבו באירלנד יחסי מין חד-מיניים לעבירה פלילית. כתוצאה מכך, אנשים בחרו להסתיר את נטייתם המינית. מצעדי הגאווה שהתקיימו בדבלין בשנות השמונים משכו רק כמה מאות אנשים וכמה הומופובים שעמדו בצד וקראו קריאות גנאי. מאז התקופה הזו, השתנתה האווירה הציבורית מהקצה אל הקצה. השנה משך מצעד הגאווה 25 אלף בני אדם, והפך לתהלוכה השנייה בגודלה במדינה אחרי תהלוכת פטריק הקדוש. מסקרי דעת קהל עולה כי רוב הציבור תומך בנישואים חד מיניים, כולל קתולים מאמינים. "האל ברא אותם כך. מגיע להם שוויון זכויות", אומרת איטה פילן, בת 91, בדרכה למיסה של יום ראשון בכנסייה הקתולית המרכזית בעיר דבלין.

ואולם, בבתי הספר במדינה, השינוי מורגש פחות. בשל מעורבות הכנסייה, חצי שעה מהיום מוקדשת ללימודי דת, ובכל אחת מהכיתות תלוי צלב. פטריק דמפסי נהג להעמיד פני חולה, כדי להימנע מלבקר בבית הספר. "מכיתה א' ועד שסיימתי את הלימודים, סבלתי מהצקות וספגתי כינויי גנאי. פחדתי ללכת במסדרון. כשאתה יודע שעומדים לצעוק לך 'הומו' או 'גיי', ושיביכו אותך לפני התלמידים, אתה מנסה להימנע מכך בכל מחיר", אומר דמפסי. לדבריו, הנהלת בית הספר התעלמה מהבעיה, ובסופו של דבר הוא עזב את בית הספר בשנה האחרונה ללימודיו. "אני חושב שזה נובע ממערכת הערכים של בית הספר הקתולי, שבו לא הונהגה מדיניות ברורה נגד מעשי בריונות הומופוביים, אשר בוצעו באופן גלוי ופתוח. אפילו אחד המורים השתמש בביטויים הומופוביים", אמר.

לדבריו של מייקל ברון, ממייסדי ארגון BeLonG, המעניק תמיכה לנוער גאה, "מערכת החינוך באירלנד עדיין מושפעת מהמורשת הקתולית, ואולם במקרים מסוימים מדובר ביותר מכך, מדובר בדרך ההוראה. ידוע לנו על מורים ומורות רבים, ששומרים את נטייתם המינית בסוד", אמר. המורים האלה יוכלו לשמש מודלים לחיקוי עבור הצעירים, בייחוד כשמדובר בצעירים שמתלבטים אם לצאת מהארון, ומרגישים שהם היחידים מסוגם בעולם". עם זאת, מוסיף ברון כי "יש מהפכה שקטה. בשלוש השנים האחרונה הוכפל מספר הפניות לארגון שלנו מדי שנה, וזה ראוי לציון". ברון עובד בבתי ספר רבים באירלנד, בניסיון להילחם במעשי בריונות נגד גאים.

בעקבות ההצטרפות לאיחוד האירופי, הקלה אירלנד על חוקים דתיים שהקשו על גירושין והגבילו שימוש באמצעי מניעה, אך היא עדיין נחשבת לדתית יחסית. רוב החתונות והלוויות מתקיימות בכנסיות, וההטבלה לנצרות עדיין נחשבת לטקס המעבר הטבעי. "אנחנו הופכים ליותר ליברלים, אבל הרוח החילונית אינה רווחת במסדרונות המפלגות הגדולות", אומרת תרזה רידי, מרצה למדעי המדינה באוניבריטת קורק, "המעבר לאורח חיים חילוני עדיין מתקדם בקצב אטי".

הקואליציה באירלנד, בראשותו של ראש הממשלה אנדה קני, התחייבה לבחון אפשרות של שינוי חוקתי, שיאפשר נישואים חד-מיניים. בסקרי דעת קהל, זכה מהלך זה לתמיכה של רוב האוכלוסייה. נוסף לכך, מבקשת הממשלה לצמצם את מספר בתי הספר הכפופים לכנסייה. ואולם, ממשלת אירלנד מתמקדת בימים אלו במאמץ לפתור את המשבר הכלכלי העמוק שהמדינה שרויה בו, והדבר האחרון שקני זקוק לו הוא התמודדות בסוגיות חברתיות שנויות במחלוקת. גם לאחר דיונים רבים בעניין, לא קבעה עוד הממשלה חוק המתיר הפלות לכל אישה שרוצה בכך. זאת על אף שבית המשפט קבע כי היעדר חקיקה כזו הוא הפרה של זכויות האדם של הנשים במדינה.

רויטרס

תרגום: גילה דקל. עריכה: איתי רוט

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו