בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיבה לשלום עלי מדרכות

תחום מחקרי חדש מנסה להבין התנהגות של הולכי רגל. בין שמדובר בהליכה על המדרכה או ביציאה מאצטדיון כדורגל, החוקרים סבורים כי זה אינו מקרי שאנשים לא מתנגשים אחד בשני

15תגובות

דמיינו שאתם צרפתים. אתם הולכים ברחוב הומה אדם בפאריס והולך רגל אחר מתקרב אליכם ממול. ברור שתתנגשו זה בזה, אלא אם כן אחד מכם יזוז הצדה. לאיזה כיוון תפנו?

התשובה, בביטחון כמעט מלא, היא ימינה. ואולם, אם אותו המצב יתרחש במדינה באסיה, סביר להניח שתזוזו שמאלה. הסיבה לכך אינה ברורה. אין הוראה לנוע לכיוון מסוים (דרום קוריאה, שבה נערך מסע פרסום שנועד ללמד אנשים ללכת בצד ימין, היא היוצאת מהכלל). גם אין התאמה לצד הדרך שבה אנשים נוהגים במכוניות - הולכי הרגל הלונדונים למשל נוהגים ללכת בצד ימין של המדרכות. מהדי מוסעיד ממכון מקס פלאנק שבברלין אומר שזוהי התנהגות שנגרמת על ידי הסתברויות. אם שני אנשים הולכים זה לקראת זה, ושניהם מנחשים נכונה את כוונות האחר, כל אחד זז לצד אחד ומאפשר לשני לעבור. בפעם הבאה הם יבחרו לנוע באותה צורה כדי למנוע התנגשות. ההסתברות שזה יצליח גדולה יותר ככל שאנשים רבים יותר מאמצים את רעיון התנועה לכיוון אחד, עד שהוא הופך לחלק מהתנהגות הכלל. אין זה משנה אם פונים ימינה או שמאלה, מדובר בשתיקתו של הרוב הדומם.

מצב זה שונה מהדעה הכללית הרווחת על ההליכה ברגל. ההליכה בעיר מאפשרת לכאורה חופש בחירה, אך המציאות מורכבת יותר. בין שאדם זז כדי למנוע התנגשות, הולך אחרי האיש שלפניו דרך ההמון או מנווט ברחובות פקוקים, הולכי רגל הם עצמאיים - ועם זאת כפופים לאילוצי אחרים. הם אמנם ניידים ברמה גבוהה, אך מעשיהם צפויים. "הם כמו חלקיקים בעלי רצון משלהם", אומר דירק הלבינג מהטכניון השווייצי ETH Zurich.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

הלבינג ומוסעיד מובילים תחום מחקרי חדש למדי: הבנה ודיגום התנהגות של הולכי רגל. לדבריהם, הבנת זרמי ההולכים ברגל מפחיתה מהסיכון באירועים המוניים. הכרת נטיותיהם של עמים שונים לפנות לכיוונים שונים עשויה למשל לסייע למארגני אירוע בינלאומי כמו המונדיאל, שבו אוהדים ממדינות שונות מתערבבים אלה באלה. הסיכויים להתנגשות גדלים אם אין להם רפלקס משותף לפנות לכיוון אחד. ב-1995 המציאו הלבינג והפיזיקאי פטר מולנאר את הדגם הממוחשב של "הכוח החברתי", המנצל תובנות מהתנהגות חלקיקים בנוזלים ובגזים לתיאור התקדמות הולכי רגל. הדגם מניח שאנשים נמשכים לאותם הדברים, כגון היעד שאליו הם הולכים, ומשתדלים להתרחק מדברים דומים, כגון הולך רגל אחר שנמצא בדרכם. הנחת הבסיס הזו הוכחה באמצעות ניבוי גורמים להתארגנות עצמית בקרב המונים.

אחד הגורמים האלה הוא הנטייה של המון צפוף להתפצל ספונטנית לנתיבים המאפשרים לאנשים לנוע ביעילות רבה יותר בכיוונים מנוגדים. כך הולכי הרגל אינם צריכים להתווכח עם אנשים שבאים מולם, אלא יכולים פשוט ללכת אחרי האדם שלפניהם. מחקר שערך מוסעיד מראה שאדם המנסה ללכת מהר בתוך קהל צפוף מאלץ את הנתיבים שנוצרו בקרב הולכי הרגל ממולו להתחלק לשניים, מה שגורם לנתיבים נוספים להתחלק. כתוצאה מכך, כולם מתקדמים לאט יותר. התנודה הזאת בזרמים בקהל עוררה בלבו של הלבינג תהייה לגבי יישומה על הכביש. מערכות הרמזורים העכשוויות פועלות בהתאם למחזורי תנועה קבועים, שמתבססים על מחזורי התנועה בעבר. אם דפוסי התנועה האלה אינם חוזרים על עצמם, הנהגים נאלצים לחכות זמן רב לפני רמזורים אדומים. הלבינג סבור שזו הסיבה שמערכות מקומיות עדיפות על פני ממורכזות, שיפעלו בהתאם לתנועה וישאירו את אורות הרמזור בירוק לפי הצורך. ישנן כבר רשויות עירוניות שמסכימות ליוזמה, ורעיונותיו של הלבינג ייושמו בקרוב בדרזדן ובציריך.

עם זאת, הניסיון לכלול במשוואה אחת את כל הגורמים בתנועת הולכי הרגל הוא בעייתי. אחת הבעיות היא השוני בנטיות התרבותיות של הולכי הרגל - למשל, מה נכונותם של אנשים להתקרב להולכי רגל אחרים בזמן הליכה. בעיה נוספת בהנחה שאנשים מתנהגים כחלקיקים היא שכ-70% מהאנשים בהמון הולכים בקבוצות. הפתרון של מוסעיד למורכבות כזו היתה בניית מודל שהתבסס פחות על השוואה בין אנשים לחלקיקים ויותר על מדע קוגניטיבי. לגורמים במודל הזה מותר "לראות" מה שנמצא לפניהם, ואז הם מנסים לפרוץ דרך כדי להגיע ליעדם. לגישה זו יש אותו אפקט של יצירת נתיבים בהמון שקיימים במודלים המבוססים על פיזיקה, אך בתוספת כמה יתרונות.

מדענים סבורים שהמודל יוכל לסייע בפינוי במצבי חירום, שאחת הסכנות הגדולות בהם היא שאנשים רבים ינסו לצאת דרך יציאה אחת. לדגמים המבוססים על פיזיקה יש תשובה לבעיה הזאת. בהתאם לדגמים, אפשר להשתלט על זרם הולכי רגל שמצטופפים ליד דלת אחת באמצעות הצבת מכשול (למשל עמוד) לפני היציאה. תיאורטית, תהיה לכך השפעה דומה לחלוקת אנשים לנתיבים יעילים. אך הדגם המדעי-קוגניטיבי מציע פתרון סביר יותר. מוסעיד מעריך שמערכות אור מסתגלות, המשתמשות בחשכה כדי לדחות אנשים ובאור כדי למשוך אותם, יכולות לשמש להדרכתם בשעת חירום למשל.

המבחן הגדול ביותר של הטכניקות האלה הוא העלייה לרגל למכה. כ-3 מיליון עולים לרגל באים מדי שנה לעיר הקדושה למוסלמים, וקיימת בה היסטוריה ארוכה של רמיסת אנשים למוות. שלטונות סעודיה הביאו בשנים האחרונות יועצים שהתמקדו בעיקר בגשר ג'מראת שממנו עולי הרגל משליכים אבנים על שלושה עמודים. היועצים קבעו שהתנועה תהיה חד סטרית ושינו את צורת העמודים כדי שאפשר יהיה לרגום אותם ממקומות שונים וכך שיפרו את בטיחות הגשר.

תרגום: גילה דקל. עריכה: דניאל זילברברג

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו