בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזומבים נגד משטר קסטרו

סרט אימה סאטירי שיצא באחרונה בקובה וזוכה לצופים רבים, מותח ביקורת על החיים באי ועל משטר קסטרו. רבים רואים זאת כחלק מצמצום שליטתה של המדינה הקומוניסטית בחיי אזרחיה

6תגובות

יום לאחר שפלשו להוואנה המוני זומבים, מגיחים חואן ושרה מביתם ההרוס ומגלים כי הרחובות מלאים באנשים שעיניהם פקוחות לרווחה. "לא נראה לי שמשהו השתנה", אומרת שרה באדישות. ואכן, המסר שלפיו 52 שנות של משטר קומוניסטי הפכו את קובה למדינה של זומבים הוא מוטיב מרכזי בסרט האימים הקובני החדש "חואן של המתים". הסרט הוא סאטירה נועזת במדינה שמנהיגיה מתייחסים למהפכה שלה ברצינות גמורה.

ואולם, הסרט אינו מוקרן במחתרת, אלא בפסטיבל קולנוע הזוכה לחסות רשמית, שנערך בשבוע שעבר. מספר האנשים שנהרו לסרט היה רב כל כך, שהמשטרה נאלצה להתערב והיה צורך להוסיף הקרנות. למרות ההומור הנמוך, הסרט האלים ועתיר הגופות נהפך לציון דרך מפתיע בתרבות הקובנית.

"הסרט משקף את מה שקורה סביבנו", אומר קרלוס הרננדס, אמן רחוב בן 47, אחד מ-1,300 הצופים שבאו להקרנת הסרט ביום חמישי. "מתרחשים דברים. הנורמות שקובעות מה מותר לומר ומה אסור מתחילות להתמוטט". הוא מוסיף כי "הסרט משדר עזות מצח המשקפת את הזלזול שמפגינים צעירים רבים כלפי ערכי המהפכה".

"חואן של המתים" אינו הסרט הקובני הראשון שבוחן את ההיבטים האפלים של החיים באי ומציג את קשיי היום-יום של אזרחי קובה. ב-20 השנים האחרונות הופקו סרטים, גם במימון המדינה, שמתחו ביקורת על סוגיות כמו זכויות ההומואים ואי השוויון החברתי.

אולם הביקורת שמטיח חואן בפרות הקדושות בקובה, החל מהתקשורת שנמצאת בפיקוח של הממשלה ועד למנהיג פידל קסטרו, נחשבת לנועזת במיוחד. היא משקפת חופש הולך וגדל במדינה שבה כמעט ולא משמיעים ביקורת כלשהי על המערכת הפוליטית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

התמורה שעוברת תעשיית הקולנוע היא רק חלק קטן מהשינויים במציאות הרחבה יותר של החיים בקובה. הנשיא ראול קסטרו, שהחליף את אחיו החולה פידל, החל לצמצם את חלקה של המדינה בכלכלה כדי להציל את קובה מקריסה. כחלק מהמדיניות, הקטין קסטרו את המגזר הציבורי והעניק חופש מוגבל לעסקים פרטיים קטנים.

טריילר הסרט "חואן של המתים"

במאים ומפיקי סרטים בקובה טוענים כי הסרט "חואן של המתים" משקף גיוון גדול יותר בנושאים שבהם עוסק הקולנוע במדינה. הם מוסיפים כי בעקבות השימוש בטכנולוגיה זולה, פורחת בקובה יצירה קולנועית עצמאית. הבמאים הצעירים, שגדלו לאחר נפילת ברית המועצות, שהפכה את קובה למדינה ענייה והקטינו את שליטתה בתעשיית הקולנוע, החלו להפיק סרטים ביקורתיים.

במשך עשרות שנים, פיקח המוסד הקובני לאמנות ולתעשיית הקולנוע באופן הדוק על הפקתם והפצתם של סרטים בקובה. המכון הפיק כמה סרטים שזכו לפרסום רב, ובהם סרטו של טומה גורטיירס "זיכרונות מתת-התפתחות" מ-1968, ו"תותים ושוקולד" מ-1993, שהיה מועמד לאוסקר ועוסק במערכת היחסים בין הומוסקסואל לחבר במפלגה הקומוניסטית.

ואולם, תקציב המוסד קוצץ דרמטית לאחר נפילת ברית המועצות, וכדי להמשיך להתקיים הוא נאלץ להפיק סרטים בשיתוף עם מדינות אחרות. חמישה סרטים מקובה שמתמודדים השנה בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע הלטינו-אמריקאי צולמו במצלמות דיגיטליות, ורובם קיבלו מימון מזערי מהמדינה. "זו השתקפות של הנעשה בקולנוע הקובני", אומר הבמאי חואן קרלוס קרמטה, שסרטו "צ'מאקו", שתקציבו נמוך במיוחד, מתמודד בפסטיבל. "הדברים המעניינים ביותר שקורים בקולנוע כיום בכלל לא נתמכים על ידי המדינה". קרמטה מספר כי יצר את "צ'מאקו", סרט העוסק בניצול מיני ובהתעללות, בלא סיוע מטעם המדינה, כדי שיוכל לשמור על עצמאות היצירה.

שם הסרט "חואן של המתים" הוא למעשה הוקרה לסרט הזומבים "שחר המתים" ולפרודיה שנעשתה על פיו "שון של המתים". הסרט עלה 3 מיליון דולרים, והוא הסרט הקובני היקר ביותר שהופק במימון פרטי בלא כל סיוע מהמדינה. את הסרט הפיקו במשותף חברה ספרדית וחברה נוספת, שנוסדה על ידי במאים קובנים צעירים.

אי-פי

"חואן של המתים" מתאר את עלילותיו של אדם שמנסה להציל את קובה מפלישה של זומבים אוכלי אדם. בשעה שהזומבים הופכים את הבירה הוואנה לקרקס מדמם של גפיים מתעופפים באוויר וראשים כרותים, שדרני החדשות בטלוויזיה ממשיכים להציג בשלווה את עמדת הממשלה, ולפיה התוקפים הם מתנגדי משטר שקיבלו מימון מארה"ב.

בסרט מופיעים רמזים לאירועים טראומטיים בהיסטוריה של קובה. דוגמה לכך היא אזרחים הנמלטים מהזומבים בסירות שהרכיבו בעצמם ומזכירות את הרפסודות שהובילו חלק מאזרחי קובה לגלות ב-1994. בסרט מוזכרת גם התקופה שאחרי קריסת ברית המועצות, שבה נכנסה קובה לקשיים כלכליים.

"המציאות בקובה נראית לפעמים מוזרה כל כך, שיש דברים בסרט שנראים כמו המצאה, אבל הם מבוססים על האמת", אומר אלחנדרו ברוגה, במאי הסרט בן ה-35, שאמנם נולד בארגנטינה, אך גדל בקובה. "פשוט הכנסתי זומבים לתסריט במקום אנשים אמיתיים". ברוגה מדגיש כי סרטו עוסק בביקורת חברתית ולא פוליטית.

עם זאת, יש בסרט כמה עקיצות על פידל קסטרו, שלא זוכה לאזכור שלילי רב בסרטים. בסוף הסרט, בזמן שהקרדיטים רצים, עומד הזומבי האחרון בגבו אל הקהל. הוא לובש את מדי הזית המזכירים את מדיו של המנהיג, ובחלקם העליון מודפסת סיסמת המהפכה: "עד הניצחון, תמיד".

לחצו לצפייה בסרט המלא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו