בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסיכולוגית שניקתה את גלזגו מפשיעה

עד לאחרונה נחשבה העיר הסקוטית לבירת הפשע של מערב אירופה. בעקבות רצח סתמי של נער, החליטה ג'ויס יאנג לצאת למאבק ייחודי לעצירת האלימות. שיעור הפשיעה ירד מאז בחצי

19תגובות

שבוע בלבד קודם שכנעה את עצמה ג'ויס יאנג שבנה יהיה בסדר. "זו היתה חופשת הקיץ שלנו", מספרת יאנג. "הסתכלתי עליו משחק בחול על שפת הים עם האחיינית שלי וחשבתי: הוא יהיה בסדר, הוא יצא מזה".

עד גיל 13 או 14 היה ג'יימס "ילד חמד", פשוט תכשיט. "הילד הכי נחמד שאפשר לתאר". משפחתו התגוררה בבלקהיל, רובע מצוקה ידוע לשמצה של גלזגו אבל "מעולם לא היו אתו בעיות". הכל השתנה כשהגיע לבית הספר התיכון והחל להתרועע עם חבורה של תלמידים מבוגרים ממנו. אי אפשר היה עוד לשים לו שום סייג: הוא נעלם לפעמים מהבית למשך ימים, וכשחזר היה שיכור או פצוע או שניהם. יאנג, מיילדת במקצועה, ובעלה הנהג לא הרימו ידיים. מבחינה סטטיסטית בנם לא נכלל בקבוצת סיכון מיוחדת: היו לו שני הורים, שניהם עבדו, ולאף אחד מהם לא היו בעיות של צריכת יתר של סמים או אלכוהול. יחד הצליחו לסייע לו לסיים את לימודיו בקולג' המיועד לילדים שנשרו מבית הספר הרגיל. בגיל 18 השיג לעצמו חניכות בחברה. "הברגים בראשו התחילו להסתדר", אמר יאנג. החופשה המשפחתית היתה מוצלחת. היה זה אוגוסט 2007.

אבל אז, בצהרי היום ב-20 באוגוסט, אחותה של יאנג באה במרוצה מביתה שמעבר לרחוב. "זה ג'יימס", אמרה, "דקרו אותו בסכין". יאנג שעטה למקום שבו בנה היה מוטל והבינה מיד שמצבו אנוש. הוא נדקר חמש פעמים בגלל מכסחת דשא גנובה. "הוא רץ והצליח להגיע עד לשער בית הסבים שלו, אבל זה כבר היה הסוף. סכין מטבח באבי העורקים".

ג'יימס הוא אחד מ-63 נערים שמתו מוות אלים בגלזגו ב-2007, קורבנות של תרבות כנופיות רחוב השולטת ברובע עלוב זה של העיר עוד משנות השלושים ואף קודם לכן. גניבות, מעשי ונדליזם וסחר בסמים היו נפוצים בכל העיר, אבל לא היה מדובר בפשיעה מאורגנת אלא בכנופיות רחוב הנאבקות על שליטה.

 

רקס

בערבי שישי-שבת האלימות יצאה מהשיכונים והגיעה למרכז העיר, שם ניהלו קרבות בסכינים, מברגים ואפילו מאצ'טות. בידי המשטרה שמורים סרטי מצלמות המעקב של נערים נלחמים ומתים. מעשי האלימות חטופים, אקראיים ומזעזעים. ואולם לאחרונה החלו ממדי האלימות לרדת וגלזגו חדלה להיות בירת הפשע של מערב אירופה. הפשיעה האלימה בקרב חלק מהכנופיות ירדה בחצי וסוגי הפשיעה האחרים ב-25% - ירידה שיש לזקוף ליוזמה ציבורית שבראשה עומדת אשה קטנה ואחוזת להט: קארין מקלוסקי.

מקלוסקי, בת 45, היא אחות לשעבר ופסיכולוגית מוסמכת. ביום שהתוודעה לג'ויס יאנג, ב-2008, כבר היו מאחוריה שש שנות עבודה במשטרת סטרתקלייד, שם עבדה כראש יחידת פענוח המודיעין בתחנת משטרה האחראית לאזור שבו מספר מקרי הרצח עמד בממוצע על שניים בשנה. כשהגיעה לגלזגו, ב-2002, נוכחה שמספר מקרי הרצח בעיר עובר את ה-70 בשנה.

מקלוסקי החלה לקלוט את חומרת המצב, היא אומרת, רק אחרי שקראה בעיתון הסקוטי דיילי רקורד על נער שנדקר למוות ועל אשה בת 74 שיצאה אליו והחזיקה אותו בזרועותיה שעה שגסס: "הוא דימם למוות וקרא בשם אמו. ישבתי וחיכיתי להתפרצות זעם בציבור, אבל היא לא באה. משהו פה לא בסדר, חשבתי". לצד ג'ון קרונושן, עמית נחוש כמותה בעל 30 שנות ניסיון במחלקות רצח, סמים ופשיעה מאורגנת, הקימה מקלוסקי את המחלק לצמצום אלימות (VRU).

בדיקה מוקדמת שלהם העלתה נתונים מדאיגים: בעיר היו פעילות 170 כנופיות רחוב וגילם של כ-3,500 מחבריהן נע בין 11 ל-23. מהשוואה בין דיווחי הדקירות שהגיעו למשטרה למספרים שעליהם דיווחו בחדרי המיון ובמערכת הבריאות, התברר ששני שלישים מהמקרים אינם מדווחים למשטרה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות לפייסבוק

אך הרגע המכריע מבחינת מקלוסקי בא כשהבינה שאלימות מתפשטת "כמו מחלה מידבקת. מחלה העוברת הלאה. אתה עלול להידבק בה. אתה עלול לחיות ולמות בתוך קמ"ר אחד. לגדול עם הורים אלכוהוליסטים, להיות קורבן התעללות משפחתית ולאיש לא יהיה אכפת ממך". אין לנערים אלה את הכלים כדי לקבל את ההחלטות הנכונות בעבורם, היא אומרת. "הם לכודים בדינמיקה של כנופיות".

מקלוסקי הגיעה למסקנה שאם הם רואים עצמם כקבוצה, כך גם צריך להתייחס אליהם. במאמציה למצוא תרופה למכה, נסעה לארה"ב ללמוד על שיטותיו של דיוויד קנדי, שיישם בהצלחה בסוף שנות התשעים בבוסטון דגם של מאבק באלימות כנופיות. היא החליטה לייבא את הדגם לגלזגו, וכך נולדה באוקטובר 2008 "יוזמת הקהילה לצמצום האלימות" (CIRV).

היוזמה כללה שלושה מרכיבים עיקריים: אפס סובלנות מצד המשטרה; התחייבות מצד ארגוני סיוע וצדקה להעניק סיוע בחינוך, הכשרה מקצועית ומציאת עבודה לבני הנוער שיזנחו את דרך האלימות; ומסרים אישיים רבי עוצמה מאנשים כמו אמו של ג'יימס.

היוזמה מיושמת במסגרת מפגשים המתקיימים באולם בית משפט בעיר. "מימיי לא ראיתי דבר כזה. עשרות צעירים יושבים ומצחקקים, מלאים בעצמם, ולאט לאט האווירה משתנה והם משתתקים", אומר קרונושן. עלות היוזמה כתשעה מיליון דולר והיא ממומנת בידי ממשלת סקוטלנד וגופים המעורבים בתחום. והתוצאות לפי שעה מרשימות. בקרב 500 חברי כנופיות במזרח גלזגו שהצטרפו לתוכנית ירד שיעור הפשיעה האלימה ב-46%. שאר העבירות ירדו ב-36%, עבירות החזקת נשק ב-85%, ומעורבות בקטטות בין כנופיות ירדה ב-73%. מרשימה לא פחות היא ההשפעה שיש ליוזמה גם על חברי כנופיות שאינם משתתפים בתוכנית, שגם אצלם נרשמה ירידה של 24% בהיקף האלימות.

תרגום: סביונה מאנה, עריכה: דניאל זילברברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו