בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משיבים את היופי האיטלקי

סופה עזה שפקדה את קבוצת העיירות הציוריות צ'ינקואה טרה שבאיטליה גרמה לאזור נזק עצום. יותר מחודשיים אחר כך, פועלים התושבים במרץ כדי לשקם את המקום ולהשיב לו את יופיו

תגובות

ב-1997, בשעה שארגון אונסק"ו החליט להוסיף לרשימת אתרי המורשת העולמית את קבוצת הערים הציוריות המתנשאות מעל חוף ימה של ליגוריה שבאיטליה, הוא ציין לשבח את "יחסי הגומלין ההרמוניים בין האוכלוסייה לטבע, שיצרו תמונת נוף חריגה ביופיה".

ואולם, ב-25 באוקטובר 2011 הפר הטבע ברית זו, וגשם זלעפות ניתך בעוצמה חסרת תקדים על ורנצה והגבעות הסמוכות בחופה הצפון-מערבי של איטליה. בעקבות הסערה העזה נוצרו עשרות מפולות, ונהר של בוץ, עצים, מכוניות ופסולת, שטף את היישוב הקטן שבצפון מערב המדינה. כעבור כמה שבועות נמשו בסמוך לחופי צרפת גופותיהם של שלושה תושבי המקום, שנסחפו לים.

הסופה ניחתה על ורנצה במלוא עוצמתה, והנתיבים הציוריים שחיברו בין חמש העיירות הקרויות צ'ינקואה טרה (חמש יבשות), שהיו אבן שואבת ליותר ממיליון תיירים בשנה, הוצפו בחלקים רבים ונסגרו לציבור. תושבי המקום, המבוגרים דים כדי לזכור את מלחמת העולם השנייה, אומרים כי הסערה זרעה במקום חורבן גדול אף יותר מההרס בתקופת המלחמה, כך מעידה מישל שרמן, אמריקאית מניו יורק שהעתיקה את מקום מגוריה לוורנצה, ועומדת היום בראש יוזמה לאיסוף תרומות בשם "הצילו את ורנצה".

יותר מחודשיים אחרי אסון הטבע, מרבית הבוץ והפסולת שנערמו לגובה של ארבעה מטרים, ונשקו למרפסות דירות הקומה הראשונה, סולקו מרחובה הראשי של ורנצה, שהיה בעבר עמוס במסעדות, בתי קפה וחנויות הומי תיירים. עד כה, חזרו רק כרבע מכלל 600 תושבי העיירה לבתיהם, ומסמטאותיה עולים עדיין קולות קידוח והלמות פטישים של מיכון כבד. אף על פי שהם לבושים באפודים זוהרים של אנשי ביטחון, רבים מהצוותים שהתגייסו לשיקום העיירה הם למעשה מתנדבים מקומיים, גברים ונשים מוורנצה ומיישובים סמוכים, שבאו להושיט יד ולעזור ככל שהם יכולים.

מטיאו ברלטה, אדריכל הממונה על אומדן הנזק שנגרם לבנייני העיירה, אומר שצוותי העבודה עוסקים בתחומי השיקום השונים, על פי סדר עדיפויות שנקבע מראש. לדבריו, "המאפייה, בית המרקחת, חנות הטבק, הבנק, חנויות הדגים והאטליז צריכים להיפתח ראשונים, כדי לעורר מחדש את הפעילות בעיירה". לדברי ראש העיירה, וינצ'נצו רזסקו, "לפנינו נותרה עדיין עבודה רבה לעשות, שכן ורנצה עדיין אינה בטוחה".

"הבעיה האמיתית היא שאם לא נקבל בקרוב כסף, ניאלץ להפסיק את העבודות", אומר רזסקו במרירות, "ובימים אלה אין הרבה כסף באיטליה". עבודות השיקום, הוא מסביר, כוללות בין היתר מלאכת שחזור מתישה של חומות האבן שהקיפו את הטרסות בגבעות שמתנשאות מעל היישוב. "עם האבנים שהתגלגלו מטה, יש לנו עכשיו די חומר לבנות חומת סין חדשה", הוא מוסיף.

הטרסות מסביב, שבהן מגדלים גפנים ועצי זית כבר מאות שנים, הבטיחו בעבר את פרנסתם של תושבי חמש העיירות. עד לחיבורן למסילת רכבת, הגישה אליהן התאפשרה בעיקר דרך הים. התיירות שינתה את פני הדברים בצ'ינקואה טרה, ולאו דווקא לטובה, כך סבור קלאודיו פריג'ריו, פנסיונר ופעיל סביבה מקומי שהתגייס לפני זמן רב לקידום מדיניות פיתוח ידידותית יותר לסביבה. אף על פי שענף התיירות מהווה היום צינור חמצן לתושבי המקום, הרי שהמוני המבקרים שזורמים אליו, משווים לו לעתים חזות של שעות עומס בעיר גדולה. מספר התיירים הבאים לצ'ינקואה טרה בקבוצות מאורגנות, בספינות שעשועים, או בגפם, מגיע לעתים לשניים וחצי מיליון בשנה, מספר גבוה מדי בעיני המקטרגים.

עם דחיקת ענפי התעסוקה העיקריים באזור, חקלאות ודיג, לטובת התיירות חלה שחיקה הדרגתית בשימור הטרסות על הגבעות, מחדל שרבים כאן מעריכים, תרם לחורבן באסון הטבע האחרון. ב-1951 היה היקף האדמות המעובדות סביב צ'ינקואה טרה כ-14 אלף דונמים. השטח המעובד היום הוא קצת יותר מאלף דונם. "כפי שנוכחנו לדעת, האדמה לא הצליחה להכיל את עוצמת הגשם, מצבה כבר היה בכי רע", אומר פריג'ריו.

אנג'לו מריה בטה, ראש עיריית מונטה-רוסו אל מארה, עיירה נוספת בצ'ינקואה טרה שניזוקה קשות בסופה, מצפה בקוצר רוח לפתוח מחדש את בתי העסק שנפגעו לקראת עונת התיירות הקרובה, באביב. "אם לא נשקם את צ'ינקואה טרה, יווצר חור בכלכלה המקומית שאותו יהיה קשה מאוד למלא", הוא מציין. "ורנצה תשוב להיות מה שהיתה", מבטיח רזסקו. "אני והתושבים הסכמנו להפוך את העיירה ליפה יותר מזו שהיתה לפני האסון. זהו מסר של תקווה, לא של השלמה וכניעה. אנחנו בני ליגוריה, עם עיקש", הוא אומר.

אי-פי
ריצ'ארד קלאנד


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו