בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבריחה הגדולה נחשפת

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ברחו 76 טייסים בריטים ממחנה שבויים של הנאצים דרך מנהרות שחפרו עשרה מטרים מתחת לאדמה. סיפור בריחתם ממשיך לעורר את יראת המהנדסים

26תגובות

מבחינת הגודל, אי אפשר להשוות אותן לפירמידות הגדולות בגיזה או לתעלת פנמה. עבודת החפירה שלהן נמשכה חודשים ולא שנים והשתתפו בה פחות ממאה גברים, שבויי מלחמה בריטים. לרשות טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי שנפלו בשבי הגרמני לא היה ציוד זולת מה שהצליחו לגנוב משומרי המחנה, למצוא באשפה או לאלתר.

אולם, הודות לכושר ההמצאה, לאומץ ולהתמדה שלהם, המנהרות שהם חפרו לפני קרוב ל-70 שנה נחשבות למבצע הנדסי אגדי. הן נבנו באזור חולי מכוסה שיחים קרוב לעיירה זגן - כ-200 קילומטרים מדרום-מזרח לברלין - שהיתה באותה תקופה בשטח גרמניה הנאצית וכיום שוכנת במערב פולין.

בניית המנהרות, שעליה מבוסס הסרט "הבריחה הגדולה" שנעשה ב-1963, היא אחד מסיפורי המופת של מלחמת העולם השנייה. בעשרות השנים שחלפו מאז, סיפור הבריחה המתוחכם של טייסי בנות הברית בליל 24 במארס, 1944 וצעדי הענישה שנקטו כלפיהם הגרמנים לאחר מכן - 73 מ-76 מהבורחים נתפסו ו-50 מהם הוצאו להורג בפקודת היטלר - האפילו במובנים מסוימים על המציאות.

בניסיון לקבוע באופן ברור יותר כיצד הצליחו השבויים לכרות את המנהרות, ובמובן מסוים לתבוע בחזרה את סיפור בריחתם האמיתי - נסעו בקיץ שעבר מהנדסים, ארכיאולוגים והיסטוריונים בריטים ליער עצי האורן שליד זגן כדי לחשוף את הסודות הקבורים שם. לחוקרים נלוו טייסי חיל האוויר המלכותי וכן ותיקי מלחמת העולם השנייה - כיום בשנות ה-80 לחייהם - שהשתתפו בכריית המנהרות במחנה סטאלג לופט 3.

רקס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

המשימה של הצוות היתה להשתמש ב"הנדסה הפוכה": לחשוף את המנהרות ומה שנותר מהציוד המאולתר ששימש את החופרים כדי לשחזר את כושר ההמצאה של הטייסים שחפרו אותן בזמן המלחמה. בסופו של דבר, נדהמו החוקרים לגלות כי גם בלא הסכנה של שומרי המחנה הנאצים, לא עלה בידם לשחזר את הישגי השבויים בחפירת המנהרות, ובפרט את ההישג החשוב של חפירת מנהרה בעומק עשרה מטרים מתחת למחנה בלא שהקרקע החולית תתמוטט לתוכה.

לאורך השנים ביקרו קבוצות של ותיקי המלחמה ואחרים בהריסות המחנה והניחו אבני זיכרון בין הלבנים ושברי הבטון הפזורים בין העצים - שהם כל שנותר מהמחנה ששכן בשטח 240 דונמים ונבנה על ידי הגרמנים כדי להחזיק 10,000 טייסים. אולם אף אחת מהקבוצות שביקרו במקום לא כללה מומחים כמו אלה שנמנו עם הצוות שביקר באתר בשנה שעברה, שבא לשם נחוש לחשוף את סודות הסיפור המופלא של כריית המנהרות.

ד"ר יו האנט, מרצה להנדסה מאוניברסיטת קיימברידג', נסע לפולין בתור היועץ של טייסי חיל האוויר המלכותי, בהם כאלה שצברו ניסיון במלחמה בעיראק ובאפגניסטאן. משימתם היתה להתבסס על תובנות מחפירות באתרי המנהרות הידועות בשמות "הארי" ו"ג'ורג'" - ולבנות מנהרה חדשה באורך כ-12 מטרים, לה קראו בשם "רוג'ר" על שם רוג'ר בושל, מפקד טייסת וממארגני הבריחה שהוצא להורג בידי הנאצים.

"מה שאותם גברים עשו במחנה סטאלג לופט 3 היה מבצע מדהים של אלתור הנדסי", אומר האנט, בן 50, בראיון בקיימברידג'. "לא ייאמן איזה כושר המצאה היה להם. לא מדובר בתושייה וכושר המצאה של אדם אחד אלא בהישג שהשיג צוות, שבו המיומנות של אדם אחד השלימה את המיומנות של אחר. כמו כן עמד לרשותם משאב אחד יקר מאוד - זמן. אם יש לך זמן, מישהו בסופו של דבר יעלה איזה רעיון והאחרים יאמרו ‘בואו ננסה את זה'".

צוות החוקרים נאלץ לנטוש את תוכניתו לחפור מנהרת גישה לסדנא ששכנה בנקודת ההתחלה של המנהרה "הארי", שבה החלו הטייסים לחפור את המנהרה מתחת לגדר התיל. זאת עקב כישלונות חוזרים ונשנים של המהנדסים במניעת התמוטטות טונות של חול לתוך המנהרה. עם זאת, האנט והצוות שלו גילו ממצאים חשובים בחפירות במנהרת "ג'ורג'", שנבנתה מתחת לאודיטוריום של המחנה לאחר הבריחה במטרה לספק לשבויים מקום מחבוא, לנוכח התקדמות הכוחות הסובייטיים וקריסת השליטה של הנאצים ממזרח לברלין.

בין הממצאים שגילו החוקרים בחפירותיהם היו גלגלי עגלות, שאת המתכת לבנייתם השיגו הטייסים משרידי תנור שהושלך לאשפה במחנה ומקפיץ שנלקח מגרמופון; לוחות עץ ששימשו לתמיכת התקרה והקירות במנהרה שנלקחו ממיטות של אסירים; ומשאבת אוורור עם מפוח וצינורות שנבנו מתרמיל של אסיר, מקלות הוקי קרח וקופסאות של אבקת חלב. אך גולת הכותרת של התגליות היה מכשיר רדיו חלוד שנבנה מקופסת ביסקוויטים בעזרת חוטי מתכת שנלקחו מצריפי האסירים וסוללות שנגנבו מהשומרים הגרמנים.

בעזרת האנט, הטייסים חפרו את המנהרה המשוחזרת "רוג'ר", אבל עשו כן קרוב לפני הקרקע משום שחפירה בעומק רב יותר הוגדרה מסוכנת. הם בנו מערכת של עגלות, שאותה הסיע לראשונה פרנק סטון, בן 89, מוותיקי המחנה, שהשתתף בהכנת תוכנית הבריחה ב-1944. הצוות גם שחזר את מערכת האוורור המקורית, שכללה שימוש בקופסאות חלב וקיטבג כדוגמת אלה ששימשו את אסירי המחנה.

סטון, שבנה בעצמו את הרדיו, נמנה עם האסירים שהמתינו לתורם לברוח כששומר גרמני זיהה טייס זוחל החוצה מפתח המנהרה ונמלט אל בין עצי האורן. סטון נותר במחנה עד לשחרורו ב-1945 והתאבל כל חייו על הגברים שהצליחו אמנם לברוח אל החופש, אך לזמן קצר בלבד. "אנשים אומרים לי ‘כמה חסר מזל היית'", הוא מספר בסרט התיעודי, "אבל אני עונה להם, לא, היה לי מזל גדול שבכלל התאפשר לי להשתתף בזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו