בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קול החופש של לוב

במשך שנים ארוכות של שלטון הרודן המודח, מועמר קדאפי, שמרו הלובים את דיעותיהם לעצמם. עתה, חוגגים צעירים רבים במדינה את חופש הביטוי ביצירתיות באמצעות היפ הופ

תגובות

קבוצה קטנה של ילדים בטריפולי התקבצה ליד דלת פתוחה של מבנה בטון שהפך לאולפן הקלטות. הם בהו בשלושה ראפרים לובים בכובעי בייסבול שחורים וברדסים. השלושה מיקססו שירים על מסכי מחשב גדולים וכמעט לא שמו לב לקהל פעור העיניים סביבם.

הם עבדו בקפדנות על המיזם החדש שלהם: פרסומת לתחנת טלוויזיה מקומית הקוראת ללוחמי המיליציות, שידם קלה על ההדק, להתפרק מנשקם, פעולה שהם מסרבים לעשות גם ארבעה חודשים אחרי שהקולונל מועמר קדאפי הודח מהשלטון.

"אל תירו באוויר. החיים שלנו יקרים יותר ממחיר של כדורים", שר סיראג' כמאל ג'ראפה, בן 28, שהסתגר באולפן הקלטות צנוע שקירותיו מכוסים בספוג לריפוד כורסאות. בסוף הלילה הוא יצא מחייך מהאולפן לחברים שבירכו אותו וטפחו על כף ידו. כשכבר לא היה דבר להסתכל עליו, חזרו הילדים שהצטופפו בחוץ לבתיהם. ג'ראפה, שמופיע בשם "המגדלור", הוא חלק מ"צוות גאב (GAB)", להקת היפ-הופ לובית שחבריה, בדומה לצעירים רבים אחרים במדינה, חוגגים את חופש הביטוי החדש שפורח מאז נפילת הרודן.

ניו יורק טיימס

הלובים חיו עשורים רבים בצלה של מהפכה ישנה שהעלתה לשלטון את קדאפי. הוא כינה את עצמו "האח המנהיג". שלטונו היה אכזר וממושך. ואולם, הוא בא עתה לסופו בידי לוחמים, שרובם המכריע צעירים ביותר. בימי שלטונו הדכאני של קדאפי, שמרו הלובים את דעותיהם הפוליטיות והאישיות לעצמם, ומחשבות שלא צונזרו שיתפו רק עם קומץ בעלי סוד. כעת הכל משתנה. במדינה שבה פוליטיקה וחיים ציבוריים היו בפיקוח צמוד שנים ארוכות באלימות ובאובססיביות, יכולים עתה הצעירים לנשום ולדבר בצורה חופשית יותר מאי פעם.

גם בימים בהם אין לימודים, באים סטודנטים לאוניברסיטת טריפולי, שבה נהגו בעבר לתלות אסירים פוליטיים. הסטודנטים מחליפים חוויות מהמהפכה ומתווכחים על יתרונות וחסרונות הממשלה הזמנית. רבים תופשים את חופש הביטוי החדש כמלהיב ומבלבל בעת ובעונה אחת. "אנחנו חופשיים, אבל איננו יודעים איך לחיות כבני חורין", אומר הסטודנט לכלכלה כרים סאקר, בן 23.

האווירה הפוליטית החדשה מעניקה חופש יצירתי בלתי מוגבל לאמנים כמו ג'ראפה, שסוף סוף יכול לנסות ליצור מוזיקה הטומנת מסר. "לפני המהפכה, המוזיקה היתה לא יותר מדרך להעביר את הזמן כי לא היה חופש ביטוי", הוא אומר. "אם היית מדבר על פוליטיקה או דורך על הקווים האדומים של הממשלה, הם היו שמים אותך מאחורי הסורגים. היית מת".

להקתו נמנעה בעבר מלהתעסק בפוליטיקה. הלהקה הופיעה בתחילה באנגלית "כדי להישאר מחוץ לטווח הראייה של הממשלה", הוא אומר, ושרה כמעט תמיד על מסיבות ובחורות במדינה שמרנית ללא מועדונים. "היה לנו מועדון מיוחד משלנו", הוא אומר ומקיש על רקותיו.

ב-2008 הם הקליטו שיר אחד, "כאב", שהיה בו מסר פוליטי חבוי על חשכת החיים בימי שלטון קדאפי. מלותיו המעורפלות נשמעו בקלות כמו שיר סתמי על חרדות הנעורים. "אני פוקח ת'עיניים ומקלל מתוך כאב", הם שרו. "אני מנסה לחייך, אבל בסופו של דבר שוב בוכה".

היום, כשהם נזכרים בשיר הם צוחקים. פעולה קטנה של מרד שמחווירה לעומת מה שעשו וראו מאז. הם הקליטו כמה שירים פוליטיים בחודשים האחרונים, כמה מהם תוקפים את קדאפי וממשלתו ואחרים מוקדשים לזכר אלה שנהרגו במהפכה. שירים נוספים קוראים ללובים להתפרק מנשקם ולפעול יחד לטובת המדינה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

הם כתבו את השיר הראשון נגד קדאפי במארס, ששמו "לוב מדממת בדיוק כמונו". השיר שאב את השראתו במידה מסוימת גם מלוחמי המורדים וגם מהראפר האמריקאי המנוח נוטוריוס ביג. השיר לועג להתבטאויות של קדאפי בנאומיו נגד המורדים. "הוא שואל: 'מי אתם? מי אתם?' כאילו מעולם לא ידע מי אנחנו!", הם שרים בליווי קולות ירי של כדורים.

"כשעבדנו על השיר חשבתי לעצמי, אני הולך לכתוב את השיר הזה ואז מה שיהיה יהיה, אני מוכן למות", אומר אחמד ערבי, בן 25, חבר הלהקה, מזוקן וחבוש בכובע בייסבול שחור. שם הבמה שלו הוא "בראון שוגר". "זאת היתה התאבדות, בנאדם", הוא נזכר.

השיר דלף לאינטרנט במאי, כמה חודשים לפני שטריפולי נפלה, וזמן קצר אחרי שנאמני קדאפי ובני משפחתו של ערבי ביקשו מהלהקה להקליט שיר שתומך בממשלה. מפוחדים, החליטו חברי הלהקה לרדת למחתרת. בזמן שכמה מהם נשארו בטריפולי, ערבי ומשפחתו שהו מחוץ לעיר וג'ראפה הצטרף למיליציית מורדים בעיר הולדתו זווארה בחזית הקרבות. כוחות הביטחון פשטו לבתיהם והחרימו את מכונית המשפחה של ג'ראפה כשלא מצאו את הזמר עצמו. "החוק הראשון היה לא לסמוך על אף אחד. אפילו אם בחורה הסתכלה עליך, היית חושב 'מה הם מתכננים?'", אומר ערבי.

חברי הלהקה לא נפגשו שוב עד שכוחות המורדים כבשו את הבירה באוגוסט. כדי לחגוג את נפילתו של קדאפי הם החליטו לצלם את הקליפ הראשון שלהם ל"לוב מדממת בדיוק כמונו" בתוך באב אל-עזיזיה, ששימש מעוזו של הרודן. הם גייסו מורדי מיליציות עם קלצ'ניקובים כדי שיופיעו כניצבים בקליפ; הלוחמים, חובשים משקפי שמש כהים, עשו פוזות על משאיות מלאות בטילים נגד טנקים. הם שרו בין הריסות ביתו של קדאפי, ודאגו לעמוד באותו מקום שהמנהיג המודח נהג לעמוד, שעה שנאם נגד המהפכה. "כמו שהוא נכנס לבית שלי, נכנסתי אני לבית שלו והשפלתי אותו", אומר ג'ראפה. "הוא לא היה אמיץ מספיק לבוא לביתי בעצמו, אבל אני באתי לביתו בעצמי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו