בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הטבח" במגרש הכדורגל במצרים הפך למשחק האשמות

מותם של 74 אוהדים הפך בן לילה לכלי ניגוח נגד המועצה הצבאית, הממשלה החדשה ואפילו מובארק. הבעיה האמיתית היא הניוון של מנגנוני המדינה

24תגובות

אסונות לא חסרו למצרים בשנים האחרונות: בתים שנבנו ברשלנות התמוטטו על יושביהם, מעבורת שלא תוחזקה כנדרש טבעה וגרמה למותם של עשרות, רכבות שהתנגשו או עלו באש בגלל רשלנות גבו גם הן קרבנות במאות, ועכשיו אסון הכדורגל החמור ביותר במצרים. לצד ההתייחסות לאסונות הללו כאל "אצבע אלוהים" ידעו אזרחי מצרים שאין להם למה לצפות מצד השלטונות, בוודאי שלא לחקירה מאומצת שתעמיד בסופו של דבר את האשמים לדין.

האסון – "הטבח" כפי שהוגדר במהירות – בפורט סעיד, מגיע בעידן החדש. הוא מהווה מבחן ראשון ליכולתם של כוחות האבטחה והביטחון לנהל אירוע שאיננו קשור לכאורה להפגנות נגד המשטר, אלא לתחרות ספורט חשובה שמטבעה החזיקה פוטנציאל אדיר לפיצוץ.

במבחן המעשי כשלו כוחות הביטחון באופן קולוסאלי. לא רק מספר הקרבנות האדיר - 74   הרוגים ולמעלה מ-280 פצועים - מעיד על הכשל, אלא גם האופן שבו ניסו כוחות הביטחון והאבטחה לפזר את המפגינים. שימוש כנראה מוגזם בכוח אלים, מחסור באמבולנסים, שיגור מסוקים רק כדי לחלץ את שחקני קבוצת אל-אהלי ולהחזירה לקהיר, והיערכות מוקדמת שעל פי הדיווחים הייתה רשלנית ואדישה. הבעיה של המשטר היא שההיערכות ואופן הטיפול, שבתקופתו של מובארק היו נראים כחלק בלתי נפרד מיחס השלטון, ואולי גם לא היה אז צורך בהיערכות גדולה יותר בגלל הפחד המוטבע מפני כוחות המשטרה, הם עכשיו מבחן פוליטי ולא ארגוני.

רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את החדשות המעניינות ביותר, ישירות לפייסבוק

ואכן, התגובות של תנועות ונציגים פוליטיים, מעידות על כך שמשחק הכדורגל הטרגי הפך באחת לנכס פוליטי שאפשר לנגח בו את המועצה הצבאית העליונה, את הממשלה הממונה, וגם את תומכי משטרו של מובארק. אחת הטענות המרכזיות היא שהיו אלה תומכי המשטר הקודם אשר גרמו למהומה, כדי להפגין את חוסר יכולתו של המשטר החדש לנהל את ענייניה של מצרים. צופים ואזרחים סיפרו לכלי התקשורת כי שוטרים ואנשי אבטחה, כאלה שמזוהים עם המשטר הישן, אפילו האיצו באוהדים "לעשות כל עולה על רוחם". אחרים סיפרו שהאופן שבו התערבבו אנשים שהגיעו מקהיר בתוך קהל האוהדים מעיד על כך שזו היתה פעולה מתוכננת מראש.

האשמת תומכי המשטר הקודם קנתה לה מיד תמיכה גם בקרב מתנגדי המועצה הצבאית העליונה, שאשמה לטענתם בכך שלא טרחה לסלק מן המוסדות הממשלתיים את כל שרידי המשטר הקודם. ראש מפלגת אל-וופד הליברלית, סיד בדווי, אף דרש לפטר מיד את הממשלה שמונתה על ידי המועצה הצבאית העליונה ולהקדים את הבחירות לנשיאות. ואיל רוניים, המנהיג הבלתי מוכתר של תנועת המחאה "ה-6 באפריל", קבע ש"מצרים זקוקה להנהגה אמיתית" ואילו מוחמד אל-בראדעי שנסוג לאחרונה מכוונתו להתמודד על הנשיאות תמה "מתי תתחיל ההנהגה המצרית לחוש באחריותה". ההנהגה מצידה הכריזה מיד על שלושה ימי אבל לאומי, ופיטרה את מפקד כוחות הביטחון בפורט סעיד - לא בדיוק פיטרה, אלא רק העבירה אותו לעבוד בהנהלת משרד הפנים בקהיר. בנוסף הודיעה הממשלה על התפטרותו של מושל פורט סעיד ופיזרה את התאחדות הכדורגל הארצית.

רויטרס

אולם מעבר להאשמות ההדדיות ולחקירה שתקיים עכשיו הממשלה, גם למתנגדי המועצה הצבאית העליונה אין פתרונות של ממש לניוון במערכות הממשל, לחוסר הארגון וליחס המשטרה לכבוד האזרחים. אין להם גם פתרון לתופעת ה"אולטראס" – אוהדיהן הבריונים של קבוצות הכדורגל שהם ככל הנראה האחראים האמיתיים לפריצת המהומות – ובינתיים רק לצבא יש עדיין את הידע ואת הסמכות להתגבר על אסונות כאלה שהופכים מיד למשברים פוליטיים.

יוצאים להפגין

היום (חמישי) בצהריים יצאו לרחובות קהיר המוני בני אדם במחאה על האלימות הקשה. התהלוכה המרכזית יצאה מכיכר תחריר לכיוון היכל המשפט, כאשר כוחות הביטחון  מכתרים את מתחם משרד הפנים מחשש שההמונים יפרצו פנימה.

השתתף: ג'קי חורי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו