בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקוטלנד שמה גבול ודורשת עצמאות

הדיון על הלגיטימיות של הקמת מדינה סקוטית עצמאית צובר תאוצה. וכך, בניגוד למגמה העולמית של איחוד ובריתות, מצליח סכסוך ימי-ביניימי להצית רגשות לאומניים בממלכה המאוחדת

13תגובות

אתה נוסע צפונה בכביש המהיר, חולף על פני הערים הגדולות ברמינגהם ומנצ'סטר ונעצר במחסום. גבול בינלאומי חדש לפניך, מסומן בעמדות לבידוק דרכונים, גדרות תיל, משרדי החלפת כספים, עמדות מכס ושער המזכיר את מעבר הגבול צ'ק-פוינט צ'ארלי בברלין בתקופת המלחמה הקרה. את העמדה מאיישים שומרים גברתנים ומזוקנים במצנפות סקוטיות וחצאיות משובצות. למותניהם חגורות חרבות מסורתיות. ברוך הבא לסקוטלנד החופשית.

תרחיש לא סביר זה, שהופיע כעלילת קומיקס בדיילי מייל השמרני, היה רק אחד ההתייחסויות המבודחות והתחזיות הקודרות שנשמעו בתגובה למתיחות פתאומית שצצה באחרונה בין לונדון לאדינבורו, בנוגע לסוגיה הרוחשת מתחת לפני השטח זה מספר עשורים: עצמאות סקוטלנד. בתקופה זו, המאופיינת בהתקשרויות בין אומות, החל באיחוד האירופי ההולך ומתרחב, ועד לבריתות בין כלכלות צומחות, מריו דה ז'ניירו ועד בייג'ין; בתקופה שבה עצם המחשבה על הגדרה עצמית לאומית מעלה זיכרונות קשים של האלימות בארצות הבלקן; בתקופה זו, השאיפה להקמת מדינה סקוטית בהחלט תמוהה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

אין בין אנגליה וסקוטלנד מחלוקות על רקע דתי. רוב האוכלוסייה בשתי הארצות נוצרי, אם כי מדובר בזרמים שונים. יש להן שפה משותפת, אף שהמבטאים האזוריים מקשים לעתים על ההבנה ההדדית. שורשיהם האתניים של הסקוטים הגאלים והאנגלוסקסים הדרומיים התמזגו בכור היתוך של פלישות, נישואי תערובת והגירה בשני הכיוונים, וזאת לפני שהמדינות אוחדו רשמית בשנת 1707. אף מלחמת אזרחים לא פרצה באחרונה בעקבות השאיפה לחלוקה בין המדינות, כמו בסודאן, למשל.

ואולם, הנושא שוב בכותרות והדיון מתעצם, ומקדם משאל עם בסקוטלנד בעוד שנה או שנתיים - מזכיר עימותים דומים בארצות הבלקן ובארצות אחרות שבהן התגלעו סכסוכים ששורשיהם בימי הביניים. הסכסוך שהסתיים בתבוסת הסרבים בידי העותמנים בקרב קוסובו בשנת 1389, ניצחון הסקוטים על האנגלים בקרב באנוקברן בשנת 1314, כל אלה מעוררים רגשות פטריוטיים ומגדירים זהות לאומית.

אולי אין הבדלים משמעותיים בין העמים, אך שני הצדדים ששים לייחס זה לזה תכונות נלעגות. הסקוטים מכנים את האנגלים בביטול "סאסנאקסים", כינוי השאוב משמם של הסקסונים בשפה הגאלית, בעוד האנגלים מכנים את הסקוטים בשם ג'וקים (שם סקוטי נפוץ). הסקוטים נחשבים לפיקחים וקמצנים, חולבי סובסידיות הנהנים מקופת המדינה בשיעור שאינו מידתי לחלקם באוכלוסייה.

הסקוטים ניזונים מאלכוהול והאגיס (איברים פנימיים המבושלים בתוך קיבת הכבש); האנגלים הם עם חטטן ומנוון התוחב את חוטמו היהיר לענייניה של סקוטלנד ושודד את הכנסותיה מקידוחי הנפט בים הצפוני. ואולם, האם כל אלה מהווים עילה סבירה להגדרה עצמית כמדינה?

כפי שכתב סטיבן טירני, מרצה באוניברסיטת אדינבורו, בשנת 2004: "קשה לראות הבדלים ברורים ואובייקטיביים של שפה, דת ומאפיינים אתניים בין סקוטלנד לאנגליה". טענתה של סקוטלנד שהיא חברה נפרדת מבוססת בעיקר על ההתפתחות ההיסטורית של מוסדות אזרחיים וציבוריים בעלי צביון מקומי, גופים ששרדו את איחוד הפרלמנטים של אנגליה וסקוטלנד בשנת 1707.

אלה עדיין קיימים. לסקוטלנד יש מערכת חוקים משלה, שטרות שונים (אף שמדובר במטבע הבריטי - הליש"ט), ומאז שממשלת לייבור קודמת העניקה סמכויות שלטוניות לוויילס, לסקוטלנד ולצפון אירלנד, יש לסקוטלנד גם פרלמנט משלה. יש מועדוני ספורט, עיתונים, בנקים, הומור סקוטי. למורת רוחם של האנגלים, סטודנטים במוסדות הסקוטיים להשכלה גבוהה פטורים משכר לימוד, בעוד שהאנגלים משלמים עד 14 אלף דולר עבור שנת לימוד באוניברסיטה.

מעל לכל, לסקוטלנד יש דינמיקה פוליטית משלה. בבחירות שהתקיימו בשנה שעברה זכתה המפלגה הסקוטית הלאומית בראשות אלכס סלמונד ב-69 מתוך 129 המושבים בפרלמנט המקומי. זו היתה הפעם הראשונה שהמפלגה זכתה ברוב מאז הוקמה ב-1999. מיד עם התפרסם תוצאות הבחירות הבטיח סלמונד לקיים משאל עם, "על מנת לחזק את הפרלמנט שלנו". ואילו בלונדון התחייב ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון: "אעשה כל שניתן כדי לשמור על אחדותה של ממלכתנו המאוחדת".

לפני שלושה שבועות הבשילו האיומים ההדדיים למאבק רציני ובלתי הפיך, כאשר סלמונד התעקש על קיום משאל עם בשנת 2014 (יום השנה ה-700 לקרב באנוקברן), וקמרון התנגד לתזמון המשאל ואף הטיל ספק בחוקיותו. שני המנהיגים פתחו חזית רבת סיכונים, העלולה להביא להרעת היחסים, והיא רצופת סימני שאלה.

למשל, מה יישאלו הסקוטים במשאל העם: האם יתבקשו לענות בכן או לא על העצמאות, או שתהיה אפשרות נוספת, של דרישת סמכויות כלכליות בתוך האיחוד? או אולי שתיהן? מה יהיה המטבע? פאונד או אירו? ומה באשר לחוב הלאומי ועלות חילוץ הבנקים הסקוטיים מהמשבר (מדובר במיליארדי דולרים)?

מסקרי דעת קהל עולה כי פחות משליש האוכלוסייה בסקוטלנד מעדיף עצמאות, ולכן סלמונד היסס אם לקיים משאל עם בקרוב. באנגליה מתנגדים גורמים מכל הקשת הפוליטית להענקת עצמאות לסקוטלנד. "אם סקוטלנד תקיים משאל עם שיקבע אם היא תישאר חלק מהממלכה המאוחדת?", שאל בעל הטור סיימון הפר בדיילי מייל, "אשמח אם מישהו יסביר לי מדוע שלא נקיים משאל שכזה גם באנגליה?" ואם אכן יתקיים משאל כזה, מעניין מה יהיה לסאסנאקסים להגיד.

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו