בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראאד ערפאת: המושיע של רומניה

הפלסטיני הוא האיש שהצית את המחאה ברומניה. הוא גדל בגדה המערבית, למד רפואה בקלוז' והתקדם לתפקיד סגן שר הבריאות. כשהתפטר, יצאו רבבות לרחובות בדרישה שישוב לתפקידו

18תגובות

כשראאד ערפאת התפטר בחודש שעבר מתפקידו כסגן שר הבריאות של רומניה, יצאו רבבות בני אדם לרחובות בדרישה שישוב לתפקיד. המחאות הידרדרו וגלשו להתנגשויות אלימות לאחר שהמפגינים החלו ליידות אבנים ולהעלות רכוש באש, וכוחות המשטרה ירו לעברם גז מדמיע והשתמשו בזרנוקי מים.

לא היתה זו תגובה שכיחה להתפטרות של פקיד בכיר בממשלה, ברומניה או במדינה אחרת. היא מעידה על כך שהציבור לא רואה ברופא ערפאת, פלסטיני במוצאו, פקיד פדרלי מצוי. ערפאת הוא אחד ממייסדי צי העזרה ראשונה עטורת השבחים של רומניה, שהתפטר מתפקידו במחאה על פגיעה אפשרית במערך זה, במסגרת רפורמה מתוכננת במערכת הבריאות.

הפרשה החלה בינואר, לאחר שערפאת (שאין לו כל קשר ליאסר ערפאת) הופיע בתוכנית אירוח בטלוויזיה כדי לשוחח על הרפורמה הממשלתית הכוללת במערכת הבריאות. ואולם, בעיצומה של התוכנית התקשר נשיא המדינה טריאן באססקו ונזף בערפאת בשידור חי. הוא אמר שסגן השר שיקר בשעה שטען שהממשלה מתכוונת להרוס את שירות העזרה הראשונה שלבנייתה הקדיש ערפאת את רוב הקריירה שלו. בעקבות גל ההפגנות הסוער נגד התפטרותו חזר בו הנשיא וערפאת הסכים לשוב לתפקידו. "אני נשוי לרפואת חירום", אמר ערפאת, בן 47, שחי לבדו.

אף על פי שערפאת הוחזר לתפקידו כעבור שבוע, גל ההפגנות נמשך והתרחב למחאה כללית, ששיקפה את מורת הרוח הציבורית מגובה המשכורות והפנסיות, מצב התעסוקה והשחיתות. מורת רוח זו כוונה נגד ראש הממשלה, אמיל בוק, שהודיע השבוע שהוא מתפטר מתפקידו לטובת מה שהגדיר כיציבותה של המדינה.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם היישר לפייסבוק

את הצעד הראשון להקמת מערך שירות העזרה הראשונה ברומניה, עשה ערפאת ב-1990, זמן קצר אחרי נפילת הקומוניזם ברומניה, שבה התמחה אז כרופא מרדים. באותה שנה נסע לרגנסבורג שבגרמניה כדי לרכוש ניידת עזרה ראשונה משומשת עם ערכת הנשמה והחייאה, שנקנתה בסיוע ידידי הצלב האדום הגרמני. הרופא הפלסטיני הצעיר נהג בעצמו חזרה בניידת, שהיתה צבועה בפסים לבנים וכתומים ומצוידת באורות כחולים מהבהבים.

ראשיתה של היוזמה להקמת מערך העזרה הראשונה היתה צנועה למדי, אבל אחריתה מרשימה. היום מורכב מערך זה מ-170 צוותים מיומנים, 12 מרכזי הדרכה, ארבעה מסוקים, וחמישי בדרך, והוא נתפש בציבור כאחת החוליות היחידות שפועלות כהלכה במערכת בריאות לא מתפקדת. "כשהוא במיטבו, שירות העזרה הראשונה של רומניה עולה על זה שיש לנו. אבל גם כשאינו במיטבו, הוא טוב מזה הקיים ברוב ארה"ב", אומר פיטר גורדון, רופא מומחה לרפואת חירום במרכז הרפואי באסט בקופרסטאון במדינת ניו יורק, שעבד במשך קרוב לעשר שנים עם ערפאת וסייע בהקמת מערך העזרה הראשונה ברומניה. "הגישה שלו היא: אנחנו יכולים לעשות זאת טוב יותר מכל מקום אחר בעולם", מוסיף גורדון, "העיקרון המנחה אותו הוא לא להיות טובים כמו הגרמנים או הצרפתים, אלא טובים מהם".

אף על פי שהפך לאזרח רומניה ב-1998, עובדת היותו מהגר שעובד בשביל מדינה מאמצת ולא בשביל מולדתו, מדגישה את ממד ההקרבה האישית וחוסר אנוכיותו. "איש אינו נביא בביתו או בעירו", אומר ערפאת. סגן השר נראה אדם אסרטיבי ונחוש, נטול כל סממן של תוקפנות או שחצנות, אדם שכל חולה שלקה בהתקף לב היה שמח לראות באמבולנס המוביל אותו לבית החולים. את משמרות ההתנדבות שלו הוא עושה בדרך כלל על אחד ממסוקי החילוץ, שבהם מטופלים שלא איבדו את ההכרה מזהים אותו לרוב. "זהו דוקטור ערפאת", הם קוראים.

בילדותו בגדה המערבית שינן בעל פה את המדריך "עזרה ראשונה בלי פאניקה" מהדף הראשון עד האחרון, ולמד "כל דף וכל תמונה". ערפאת, שנולד בדמשק שבסוריה וגדל בשכם, מגדיר את גישתו כ"רפואה בכל מחיר". בגיל 14 הצטרף לכבאים שיצאו לקריאות דחופות לשטח, ואף לימד אותם כמה מהטכניקות מהמדריך לעזרה ראשונה שאותו שינן. בגיל 15 החל להתנדב בבית חולים בשכם ועשה את חופשות בית הספר כסייען בחדרי ניתוח.

בשעתו התקבל ראאד הצעיר ללמוד רפואה באוניברסיטה בארה"ב. קרוב לוודאי שלולא התערבות הוריו, היה עתידו מתפתח לכיוון שונה לחלוטין בארה"ב, שהיתה ששה מן הסתם להשתמש בכשרונותיו, אך לא נזקקה להם נואשות כמו רומניה. היות שהוריו חששו שאם ילמד בארה"ב הוא לא ישוב ממנה, הם לא סיפרו לו על קבלתו ללימודים.

כך הגיע ללמוד רפואה ברומניה ב-1981, כשהיה בקושי בן 17, בתקופה שבה הנחת הוריו שיחזור הביתה היתה סבירה למדי. אלא שבינתיים חלו באירופה תמורות פוליטיות מרחיקות לכת. "לולא התחלף המשטר ברומניה, לא הייתי נשאר שם", אומר ערפאת. תחילה למד בקלוז' ובהמשך התמחה בהרדמה וטיפול נמרץ בטרגו מורש, עיר של 150 אלף תושבים בטרנסילבניה.

בסתיו 1989 המשטרים במזרח אירופה החלו לקרוס בזה אחר זה. שנה היסטורית זו של חילופי משטרים הגיעה לשיאה ברומניה בדצמבר, עם הוצאתם להורג של הרודן ניקולאי צ'אושסקו ואשתו. זמן קצר אחר כך עשה ערפאת את דרכו לגרמניה כדי לקנות את הניידת המשומשת. "לא האמנתי שנגיע למקום שבו אנחנו נמצאים היום", אמר. "הרעיון המקורי היה להקים צוות של ניידת לטיפול נמרץ, לפי הדגם שראיתי בצרפת ובגרמניה".

באותה תקופה של תמורות דרמטיות במזרח אירופה, עמל הרופא הצעיר ללא הפסקה להקמת מערך עזרה ראשונה מודרני ויעיל במדינה שבה מוניות שימשו עד אז אמבולנסים. בינתיים אביו מת והשאיר לו בירושה סכום כסף קטן. ערפאת התקיים מכספי הירושה במשך שמונה השנים, מ-1990 עד 1998, שבהן עבד כרופא בהתנדבות.

מאז הצליח ערפאת להקים את מערך העזרה הראשונה בכל מחוז ברומניה, אולם השנה הודיעה הממשלה שהיא עומדת להפריט את המערך במסגרת רפורמה כוללת במערכת הבריאות. הרומנים, החיים כבר שנים במשטר של צנע שנכפה עליהם כדי לעמוד בתנאי החילוץ של קרן המטבע הבינלאומית וכדי להעמיד את המדינה על בסיס כלכלי איתן, התייצבו נגד הצעות הממשלה ויצאו להגן על מערך העזרה הראשונה של ערפאת. "לא מדובר רק באיש, זה פשוט עורר את העם", אומר גבריאל דליו בן 36, קצין לשעבר בצבא רומניה שהשתתף בהפגנות שנמשכו גם אחרי שערפאת הסכים לשוב לתפקידו. "אחרת אנשים שיזדקקו לאמבולנסים ישאלו: מה מספר החשבון בנק שלך? האם יש לך כרטיס אשראי?"

ואולם, אותן תכונות שהפכו אותו לגיבור בעיני המפגינים, עצמאותו הפוליטית ומסירותו לרפואה, גם מרחיקות אותו מהנהגת תנועה פוליטית. "אין סיכוי לכך", הוא מדגיש. "אמרתי את זה כבר בעבר, לעולם לא". ערפאת אמר שלפני שהחליט לחזור לתפקידו קיים שיחה טובה עם ראש הממשלה היוצא והנשיא (שטען שהוא וחברי הממשלה קיבלו מידע מוטעה על מערך העזרה הראשונה במסגרת הדיון על הרפורמה במערכת הבריאות), וציין שעבד עד כה בשיתוף פעולה פורה על חמישה שרים בשתי ממשלות. דומה שהוא שמח לשוב למשרתו. "זהו ייעוד", אומר ערפאת. "לפעמים לא צריך לשאול אדם מדוע הוא אוהב את מה שהוא עושה. אי אפשר לשאול ספורטאי למה הוא אוהב ספורט, כמו שאי אפשר לשאול אותי למה אני אוהב את רפואת החירום".

תרגום: סביונה מאנה

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו