בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודות האמזונס נחשפים

צורות גיאומטריות מורכבות שנחרתו באדמה נחשפו בעשרות השנים האחרונות במקביל לכריתת יערות האמזונס בברזיל. הגילוי הצית תיאוריות חדשות על ההיסטוריה של ההתיישבות באזור

28תגובות

אדמאר אראוז'ו עדיין זוכר איך עמד משתאה באותו היום. לפני עשרות שנים, הוא חטב עצים בחווה המשפחתית השוכנת ליד ריו בראנקו, עיירת גבול נידחת במערב אזור האמזונס הברזילאי, ופתאום הופיעו לנגד עיניו קווים עמוקים באדמה. "הקווים האלה היו מושלמים מדי ולא ייתכן שלא נעשו בידי אדם", אמר אראוז'ו, בעל חוות בקר בן 62. "ההסבר היחיד שעלה על דעתי היה שאלה היו חפירות הגנה במלחמה עם הבוליוויאנים".

ואולם, אלה לא היו שוחות, לפחות לא למלחמה שהתחוללה בתחילת המאה ה-20. לדברי ארכיאולוגים, הגאוגליפים (תרשימים או ציורים גדולים שנעשים על קרקע בעזרת סידור אבנים או חריתה), באדמתו של אראוז'ו ומאות סימנים דומים שמצויים בקרבת מקום הם הרבה יותר עתיקים, ועשויים להפוך על פיהן את הדעות ששררו עד כה על יער הגשם הטרופי.

ביעור היערות, שחשף חלקים גדולים מאזור האמזונס מאז שנות ה-70, חשף גם סוד שהסתתר דורות רבים מתחת לצמחייה העבותה של היער: צורות גיאומטריות מושלמות בשטח שהיקפו מאות מטרים. אלסאו ראנזי, חוקר ברזילאי שסייע בחשיפת הריבועים, המתומנים, המעגלים, המלבנים והאליפסות שחרותים על האדמה, אמר כי התגלית חשובה כמו קווי נסקה המפורסמים מדרום פרו.

ניו יורק טיימס

"התרשמתי במיוחד מהדיוק הגאומטרי של הגאוגליפים האלה ומעצם הימצאותם ביער שבו, לפי מה שלימדו אותנו עד כה, התגוררו רק שבטים נודדים מעטים", אמר ראנזי, פלאונתולוג שראה את הגאוגליפים לראשונה בשנות ה-70 וצפה בהם שנים אחר כך ממטוס.

אחדים מחוקרי ההיסטוריה האנושית באמזונס סבורים שהגאוגליפים במדינת המחוז אקרי ובאתרים ארכיאולוגיים אחרים מוכיחים כי היערות במערב האמזונס, שנחשבו בעבר לבלתי ראויים להתיישבות של חברות מתקדמות, אולי לא דמו כל כך לגן העדן הבראשיתי כפי שטוענים הפעילים למען היערות.

הסופר האמריקאי צ'רלס מאן אומר כי במקום יערות בראשית, שבהם כמעט לא התיישבו בני אדם, ייתכן שבחלקים מהאמזונס חיו במשך מאות שנים אלפי אנשים בעשרות ערים, שהיו מחוברות ברשת של דרכים. לדבריו, החוקר הבריטי פרסי פוסט נעלם ב-1925, כשחיפש את העיר האבודה Z בשינגו, אחד מן האזורים המיושבים האלה.

נוסף לאפשרות שחלקים מאזור האמזונס היו מיושבים "בצפיפות גדולה יותר ממה שחשבו בעבר", אומר מאן - שכתב את "1491", ספר חלוצי על אמריקה הטרום קולומביאנית - כי "האנשים האלה שינו בכוונה את סביבתם בדרכים שהאריכו ימים".

כתוצאה מרצועות ארוכות של אזורי מגורים כאלה, ייתכן שהיערות האדירים של דרום אמריקה היו בעבר הרבה יותר קטנים ושהיו בהם אזורים נרחבים שדמו לערבות ריקות. הגילויים האחרונים האלה אינם מתיישבים עם השיח הנוכחי הטעון, ועם דרישותיהם של שוחרי איכות הסביבה, המתנגדים נחרצות לחקלאות בקנה מידה גדול באמזונס.

מדענים מתנגדים לשריפת יערות סיטונית, גם אם מחקרים מוכיחים כי באזור היתה בעבר חקלאות רבה. יתרה מזו, הם אומרים שבחלקים אחרים באזורים הטרופיים, ובעיקר באפריקה, התושבים יוכלו להפיק תועלת משיטות שבעבר נוצלו להתגברות על מגבלות הקרקע.

ניו יורק טיימס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות העולם ישירות לפייסבוק שלכם

"אם מישהו ירצה לשחזר את האמזוניה הטרום-קולומביאנית, יהיה עליו לבער את רוב היער ובמקומו להושיב אנשים רבים שיעבדו את האזור הפורה", אמר ויליאם וודס, גיאוגרף מאוניברסיטת קנזס, החבר בצוות החוקר את הגאוגליפים מאקרי. "למרות שאני יודע שזה לא ימצא חן בעיניהם של ארגונים ירוקים".

החוקרים ממשיכים ללמוד את ההיסטוריה האקולוגית של האמזונס, אך תעלומה עדיין אופפת את מקור הגאוגליפים והאנשים שיצרו אותם.

עד כה, התגלו באקרי 290 חריתות כאלה באדמה, נוסף ל-70 בבוליוויה ו-30 במדינות המחוז אמזונס ורודוניה בברזיל.

מדענים ראו לראשונה את הגאוגליפים בשנות ה-70, אחרי שהשלטון הצבאי של ברזיל עודד מתיישבים לעבור לאקרי ולחלקים אחרים באזור האמזונס בעזרת הסיסמה "לכבוש כדי למנוע כניעה", והצדקת ההתיישבות שהביאה לכריתת יערות.

אך לתגלית כמעט שלא הוקדשה תשומת לב מדעית עד שראנזי החל במחקריו בסוף שנות ה-90. חוקרים ברזילאים, אמריקאים ופינים התחילו למצוא גאוגליפים חדשים בעזרת מטוסים קטנים שטסו מעל האזור והדמיה מלוויינים.

דניז שאאן, ארכיאולוגית מאוניברסיטת פארה הברזילאית, שעומדת כעת בראש צוות החוקר את הגאוגליפים, אמרה כי בתיארוך פחמן-14 התברר שהם נוצרו לפני 1,000-2,000 שנים וייתכן שנבנו שוב ושוב באותה תקופה.

לדבריה, החוקרים בדקו בתחילה חפירות שעומקן שישה מטרים, מאחר שחשבו שהן שימשו להגנה מפני התקפות. ואולם, היעדר סימנים להתיישבות אנושית בסביבת הקווים ביטל את ההנחה הזו.

החוקרים סבורים כעת שלגאוגליפים היתה חשיבות טקסית, אולי כמו זו שהיתה בימי הביניים לקתדרלות באירופה. וייתכן שבתפקיד הרוחני הזה, אמר ויליאם באלה, אנתרופולוג מאוניברסיטת טוליין, היו כרוכים "גאומטריה וענקים".

עם זאת, הגאוגליפים השוכנים בצומת דרכים בין התרבויות באמזונס ובהרי האנדים, ממשיכים להיות תעלומה. הם רחוקים ממקומות היישוב הטרום-קולומביאניים שהתגלו במקומות אחרים באמזונס, ולא הרבה ידוע על תושבי האזור הזה, אחרי שאלפים מהם שועבדו, נהרגו או אולצו לעזוב את אדמותיהם בתקופת מטעי הגומי שהחלה בסוף המאה ה-19.

לדברי שאאן, למדענים ולחוקרים הברזילאים החפירות האלה הן התגליות החשובות ביותר של תקופתנו. ואולם, אכלוס מחדש של האזור מאיים על הישרדות הגאוגליפים אחרי שהיו מוסתרים מאות שנים.

יערות עדיין מכסים חלקים גדולים של אקרי, אך באזורים שבהם התגלו הגאוגליפים, כבר יש דרכי עפר שאחדות מהן חוצות אותם. אנשים מתגוררים בבקתות מעץ בתוך גאוגליפים, עמודי חשמל הוצבו בתוכם. כמה מבעלי החוות אף משתמשים בחפירות כבורות מים לבקר שלהם.

"היחס הזה למורשת שלנו הוא חרפה", אמר הביולוג טיאגו ז'ורואה, שיחד עם חוקרים אחרים אומר שהגאוגליפים שהתגלו עד כה הם רק חלק קטן ממה שיערות אקרי שומרים תחת חופותיהם. "זהו גבול חדש למחקר ולמדע", הוסיף ז'ורואה. "האתגר כעת הוא לגלות דברים חדשים ביערות שעדיין קיימים, בתקווה שלא ייהרסו בקרוב".

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו