בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטלוויזיה הרוסית ופוטין: בין סרטי הערצה לסיקור המחאה

התסיסה בחברה הרוסית אינה מאפשרת לטלוויזיה להתעלם מהמצב. כך הצופים זוכים בשבועות האחרונים לשידורים שנעים בין סרטי הערצה בסגנון סובייטי לבין סיקור נרחב של ההתקוממוץ

תגובות

הנושא המרכזי בתוכנית האירוח היה "פוטין או לא פוטין?". כמו שהסביר המנחה בקלילות, לא ניתן היה להעלות על הדעת דיון כזה באף אחת מתוכניות האירוח ברוסיה לפני שישה חודשים בלבד, ובוודאי לא ב-NTV, אחת משלוש רשתות הטלוויזיה הידידותיות לקרמלין ששולטות בשידורי החדשות.

האורח, בוריס נמצוב, אחד ממנהיגי האופוזיציה, נראה מופתע גם הוא למצוא את עצמו תוקף את ראש הממשלה ולדימיר פוטין בטלוויזיה הממלכתית. "זו הפעם הראשונה בחמש השנים האחרונות שאני מופיע באולפן של NTV", אמר.

מאז עלייתו לשלטון ב-1999, שולט פוטין - הצפוי להיבחר שוב לנשיא ביום ראשון - בערוצי הטלוויזיה כשם שהוא שולט בשירותי הביטחון. ואולם, ערב הבחירות לנשיאות, ניכרת באוויר ערגה בלתי מוסווית לשינוי. רוסים רבים, החוששים משש שנים, או אולי אפילו 12, תחת שלטון פוטין, יצאו לרחובות או לפחות הביעו את דעתם באמצעות הטוויטר. בהפגנה שנערכה בתחילת פברואר במרכז מוסקווה השתתפו עשרות אלפים למרות הקור העז.

אי–פי

צפייה בטלוויזיה הרוסית, שממנה מקבלים כ-70% מהרוסים את החדשות שלהם, מראה שהתסיסה גדולה מכדי שאפשר להתעלם ממנה, כי רשתות הטלוויזיה הנאמנות לקרמלין, שבתחילה התעלמו מתנועת המחאה, מספרות עליה כעת בשידורי החדשות שלהן.

כעת, עדכונים על הונאות ואי-סדרים בהצבעה, על הפגנות נגד פוטין ועל מועמדי האופוזיציה, מופיעים בשידורי החדשות לצד תשדירים ארוכים ומתוזמרים היטב המציגים את פוטין כראש ממשלה חרוץ, שעובד קשה בבדיקת בתי חרושת, מתאמץ להעלות את הפנסיות, נוזף בביורוקרטים עצלים ועושה כמיטב יכולתו כדי לשמור על היציבות והשגשוג במדינה. הוא גם החל לפרסם הצהרות ארוכות על עתיד רוסיה, וכל אחת מופיעה בשידורי החדשות כשהיא ממוסגרת, כאילו היתה לוחות הברית.

התוצאה, מבחינת הצופים, היא דו-קוטבית, כמו המקום שבו נפגשים באופן תיאורטי הרדיו הציבורי האמריקאי וסוכנות הידיעות הצפון קוריאנית.

רויטרס

פוטין אוהב להציג את שריריו. בשנים האחרונות ראו הצופים את האיש החזק של רוסיה רוכב בחזה חשוף על סוס, משתתף בתחרויות היאבקות, או כשהוא צולל למעמקי הים כדי לחפש כד עתיק, שזכה לפרסום רב ובסופו של דבר התברר שהוצב באותו מקום למען המצלמות.

כיום, בצילומי התקריב שלו נראה פוטין ענייני יותר כשהוא לבוש חליפה ועניבה. עם זאת, הוא עדיין נוטה להתנהגות תיאטרלית.

בקטע אופייני ששודר בסוף ינואר בערוץ 1, שנמשך חמש דקות, הוא נראה מטפל בבור ענק באדמה ליד הקרמלין, שבו עמד בעבר מלון "רוסיה" הענק כאנדרטת ענק לאדריכלות הסובייטית הקובייתית ולשירות גרוע.

בקטע השתתף גם ראש העיר מוסקווה, סרגיי סוביאנין, שזו היתה הופעתו הראשונה בטלוויזיה. הוא נראה יושב מול פוטין ומתאר בצייתנות את ההצעות לבניית בניינים רבי קומות במקום המלון שנהרס לפני כמה שנים. פוטין, שנראה ספקני, הציע ששניהם ילכו להעיף מבט. בתמונה שלאחר מכן נראה פוטין כשהוא צועד באון, לבוש מעיל פוך וראשו חשוף, למרות הקור, על ההריסות מכוסות השלג כשלצדו נשרך ראש העיר.

"שמע, יש לי רעיון. נבנה פארק!", אומר פוטין, כאילו הרעיון עלה במוחו ברגע זה. אזור ירוק שיביא אור ואוויר למרכז מוסקווה הדחוס ומלא הערפיח.

"זה יהיה נפלא", ענה סוביאנין, שנראה נרעש ונרגש כאחת. "אני חושב שזו החלטה נפלאה". (ואכן זו באמת החלטה טובה, בעיקר בשנת בחירות).

הניסיון לשלוט בתדמית המנהיג בסגנון סובייטי נוקשה היא בעיה לקמפיין של פוטין בעידן האינטרנט. בלוגרים ואתרי אינטרנט פוליטיים לא רק מפרסמים דברים המנוגדים לידיעות הרשמיות שמשודרות ברשתות הטלוויזיה, הם גם מספקים מציאות חלופית, לא מתוסרטת, ובשידור חי - באמצעות מצלמות של טלפונים סלולריים וסקייפ.

הממשלה אינה יכולה להטיל צנזורה מלאה על האינטרנט, והיא בוחרת לא להטריד כמה מעיתוני האופוזיציה וחלק מתחנות הרדיו הביקורתיות. היא מוכנה לשאת מעט עיתונות ביקורתית, שמאפשרת לאינטליגנציה הממורמרת של רוסיה לשחרר קיטור, בדומה לאב עשיר שנותן עבודה לחבר המעצבן של בתו - הוא אולי מתעב את הצעיר, אבל זו דרך לשמור על שקט ושלווה בבית.

אבל כעת חודרת המחאה לתודעה הלאומית, ופוטין נאלץ להודות בקיומה ולהגיב לה בכלי התקשורת שמהווה את עיקר כוחו. הוא מעניק מידה מסוימת של חירות לכתבי הטלוויזיה ולמנחי תוכניות אירוח, אבל הוא עדיין שולט במסרים שתואמים לבסיסו הפוליטי.

יש לא מעט אתרי אינטרנט וחשבונות טוויטר המצדדים בפוטין, אך האינטרנט אינו מקור הדאגה העיקרי שלו. למרות שהשימוש ברשת מתפתח בצעדי ענק, הטלוויזיה ממשיכה להיות המקור העיקרי לחדשות לרוב האוכלוסייה. (אין הרבה נהגי מוניות מורשים במוסקווה, אבל במוניות רבות יש על לוח המכשירים מסך טלוויזיה שמטרתו לבדר את הנהג).

ואכן, הממשלה מתרכזת בטלוויזיה כאמצעי להתקפת הנגד שלה. באחרונה שודרו סרטים דוקומנטריים, שעשייתם עלתה כסף רב. סרטים אלה, שבהם משתמשים בטריקים גסים, מציגים את פוטין כמציל של רוסיה. באחד מהם, שנקרא "פוליטיקה קרה" נראות תמונות מהירות של פליטים אפריקאים רעבים ולוחם פרים ספרדי, כדי להראות כיצד רוסיה הוכנעה והושפלה בתקופת ילצין.

צופים רוסים למדו בתקופה הסובייטית להתעלם מתעמולה מרגיזה בחדשות, אבל הם ממשיכים לעקוב מקרוב אחר רכילות על ידוענים. לכן, ידיעות עסיסיות על יריבי הממשלה נהפכו לחלק בלתי נפרד ממסע הבחירות לנשיאות, דומות באופן מפליא לתעמולה השלילית במסע הבחירות של מועמדי המפלגה הרפובליקאית במדינות רבות בארה"ב, כמו פלורידה. וכולם יודעים מי מאשר את המסרים האלה.

אחד מפרקי "וידויים אמיתיים", סדרה שעוקבת אחר סלבריטאים, שודר באחרונה ב-NTV והתייחס לראשונה לפוליטיקאים מהאופוזיציה. בקטע נבזי על חופשות השנה החדשה של העשירים והמפורסמים נראו פוליטיקאים כמו נמצוב ואלכסיי נבאלני, בלוגר הכותב נגד השחיתות, כשהם משתזפים באתרי נופש יוקרתיים.

מנהיגים ופעילים באופוזיציה מואשמים במסעות קניות בזבזניים, בריקודים, ובהוצאת עשרת אלפים רובל על וודקה וקוויאר שחור. אפילו מנהיג המפלגה הקומוניסטית, גנאדי זיוגנוב, הוצג כחתול קפיטליסטי שמן. המצלמה לכדה אותו גורף שלג ליד הדאצ'ה שלו.

מנכ"ל NTV, ולדימיר קוליסטיקוב, אינו מעמיד פנים שהרשת שלו עצמאית, ולועג למנהיגים הפוליטיים ולכוכבי התקשורת שמכריזים על עצמאותם. יריבי פוטין "הם חלק מהחברה הגבוהה", אומר קוליסטיקוב בראיון שנערך במשרדו. "הם האליטות שנהנות מרמת חיים כמו זו של שרים ופקידים בכירים". עם זאת, הוא מציין כי "מתחולל שינוי גדול באווירה הכללית ברוסיה ואנחנו חייבים להתחשב בשינויים האלה".

עיתונאים וכוכבי תקשורת רוסים רבים מנצלים את ההזדמנות שמוצעת על ידי המהפך הטקטי של הממשלה. ואולם, רק מעט מאוד עיתונאים צופים שהחופש הזה ימשיך להתקיים אחרי הבחירות, מאחר שאיש אינו צופה שפוטין יובס בהן. "הממשלה עצמה לא משתנה", אמר לאוניד פרפיונוב, עיתונאי ידוע שנוהג לתקוף את שליטת הממשלה על התקשורת. "כולם יודעים שזה יימשך רק עד 4 במארס".

אחד הפרדוקסים בשלטונו הממושך והמורכב של פוטין הוא שכאשר עלה לשלטון בסוף 1999, היתה הטלוויזיה, כמו שאר המדינה, מותשת וחסרת השראה, תערובת צולעת של טלנובלות ותוכניות שהועתקו מהאמריקאים והאירופים. רק שידורי החדשות, שהיו חופשיים וללא פיקוח בתקופת ילצין, היו מלהיבים ובלתי צפויים.

שלטונו האוטוריטרי יותר של פוטין הביא לרוסיה יציבות ומידה מסוימת של שגשוג, שהביאו לצמיחה של טלוויזיה יצירתית וחדשנית בכל תחום פרט לחדשות הערב. כעת נמצאים שידורי החדשות במקום שבין קפיאה על השמרים בנוסח הסובייטי לבין גלאסנוסט 2.0. הם מבלבלים, חשדניים ולפעמים מגושמים כמו השלטון על רוסיה בעצמו.

תרגום: גילה דקל

ניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו