בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה לאסון

היפאנים כבר לא מאמינים לממשלה

שנה לאחר האסון, התושבים שלא מקבלים תשובות מהשלטון החלו להפגין נגד מדיניות הגרעין, וליתר ביטחון - להחזיק בבית מוני גייגר

3תגובות

שלושה חודשים לאחר האסון שפקד את יפאן, ב-11 במארס 2011, בא לטוקיו ריצ'רד סמואלס, מומחה ליפאן, כדי לערוך תחקיר לספר שעתיד היה להיקרא "לידתה מחדש של אומה". כעבור כמה חודשים החליט סמואל כי ספרו ייקרא בשם אחר לחלוטין: "רטוריקה של משבר".

שנה אחרי שרעידת האדמה העוצמתית, הצונאמי הקטלני והאסון הגרעיני - החמור ביותר שידע העולם זה רבע מאה - טלטלו את יפאן, מתברר כי גם הלם בסדר גודל כזה, לא הצליח לחלץ את המדינה מהתנהלותה האטית. "עד כה, נראה שיש יותר דיבורים על שינוי מהשינוי עצמו", אומר סמואלס, ראש "המרכז למדעים בינלאומיים" במכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס.

בשעה שהחוב העצום של ממשלת יפאן ממשיך להיערם, ממשיכה הממשלה לדחות הכרעות גורליות ומתעסקת דווקא בטקסים של "בניית קונסנזוס" או בסחר חליפין פוליטי בתוך פרלמנט משותק. אולם הדיון בסוגיות שמעסיקות את העם היפאני, לא נעלם, הוא פשוט נדחק לפאנלים שונים.

מפלגות מרכזיות, שסועות מנאמנויות כפולות וסותרות, כבר הוכיחו שאינן מסוגלות להניח בצד את המחלוקות ביניהן ולגלות את יכולת המנהיגות שאליה משתוקק הציבור. במקום זאת נוהגים הפוליטיקאים כאילו העסקים כרגיל: מלחמת שוחות פרלמנטרית ומנהג "הזריקה השנתית של ראש הממשלה", שהעלה לשלטון מנהיג שישי בתוך חמש שנים וכעת מאיים לחסום יוזמת מס חיונית ורפורמה ברווחה.

גטי אימג'ס

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

"מיד אחרי רעידת האדמה ציפיתי להקמת ממשלת קואליציה שתציל את הכלכלה", אומר טקהידה קיוצ'י, כלכלן בכיר ב"נומורה סקיוריטיס". "זה מעולם לא קרה. האופוזיציה ומפלגת השלטון עדיין נלחמות זאת בזאת. זאת האכזבה הגדולה ביותר שלי".

אולם יפאן השתנתה ב-12 החודשים האחרונים, אף על פי שעשתה זאת בצורה הדרגתית ולא בדרכים שתפסו כותרות. הכוח המניע העיקרי לשינוי בא מחוסר האמון ההולך וגדל בפוליטיקאים ובביורוקרטים, וזעם ציבורי על חוסר האונים שלהם. היפאנים "פחות סלחניים או מאמינים ב'יפאן בע"מ, בשיטה", אומר פלהם סמיתרס, ראש חברת מחקר שיווקי שביקר ביפאן כמה פעמים מאז האסון.

עדיין לא ברור אם הזעם יכפה שינוי רדיקלי של הפוליטיקה, הכלכלה והחברה היפאנית, או שיעשה את ההפך ודווקא יעמיק את האדישות והתסכול. עד כה הופיעו כבר כמה סימנים המעידים על כך שהאליטות היפאניות ייאלצו לחולל שינויים עמוקים בעתיד הקרוב.

נאוטו קאן, ראש הממשלה לשעבר שהיה בשלטון בעת האסון, הפך בינתיים לנביא של אנרגיה ממוחזרת, אולם הוא אינו לבד. בשנה האחרונה עוברת האומה היפאנית כולה שינוי תפישתי עמוק. מושגים כמו "בקרל" (יחידת מידה לקרינה) ו"סיוורט" הפכו לחלק מאוצר המלים היום יומי של היפאנים. במשקי בית בחלקים שונים של המדינה מחזיקים כיום, בין מוצרי האלקטרוניקה, גם מוני גייגר. ואילו חיסכון באנרגיה הפך לפעילות שגרתית. מנגד, המיתוס על אנרגיה גרעינית נקייה ובטוחה - הלך לעולמו. "אחרי 11 במארס הבנתי שלפני כן חייתי את חיי מבלי לחשוב בכלל על אנרגיה גרעינית", מודה קיוקו איטגקי, מעצבת בת שלושים שהשתתפה בחודש שעבר בעצרת נגד הגרעין בטוקיו. "עכשיו, ככל שאני חושבת על כך יותר, אני גם מבינה יותר עד כמה כורים גרעיניים הם מסוכנים. פשע לגלות אדישות".

ראש הממשלה הנוכחי, יושיהיקו נודה, הודה כי הממשלה, הביורוקרטיה, מפעילי הכורים הגרעיניים והמומחים חולקים כולם באשמה על העיוורון ביחס למיתוס הבטיחות של המתקנים הגרעיניים. אולם כעת את המחיר על כך משלמים מפעילי המתקנים יחד עם הממשלה. מאז האסון בשנה שעברה, כל הניסיונות לשכנע את הציבור לחדש את פעילותם של כורי אנרגיה גרעינית שהושבתו אז, עלו בתוהו. המשמעות של כך היא שכעת ייתכן כי כל 54 הכורים הגרעיניים ביפאן ייסגרו עד הקיץ.

כדי לזכות שוב באמונן של הקהילות - שרבות מהן נשענו בכלכלתן על תעשיית האנרגיה הגרעינית ונגזרותיה - הציעה הממשלה "ניסויי לחץ" והגדילה את הפיקוח העצמאי על התעשייה. נודה, שאינו בוטה כמו קודמו בתפקיד, מודה גם הוא כי יפאן תיאלץ לקצץ את תלותה באנרגיה הגרעינית. בקיץ הקרוב תגבש ממשלתו מדיניות אנרגיה חדשה שתוביל לתהליך ארוך של שינויים.

מפעילת הכור בפוקושימה, "טוקיו אלקטריק פאואר" ("טפקו"), כמו גם מונופולים דומים שנהנו במשך עשורים מיחסים סימביוטיים עם התעשייה ועם הפוליטיקאים, מתחילים כעת להרגיש את כעס הציבור והלקוחות הגדולים. "ברור שזה היה תמריץ לתחילתה של רפורמה אפשרית בצד האפל הזה של השיטה", אומר טטסו האטה, כלכלן וחבר בפאנל הדן באנרגיה של יפאן. "המיתוס הזה, לפיו אנרגיה גרעינית היא בטוחה לחלוטין ומפעילי הכורים צודקים תמיד, נהרס לחלוטין".

התחושה שגורמים רשמיים וכלי התקשורת לא סיפקו ליפאנים מידע מלא וזמין על סכנות הקרינה, הביאה גם לעלייה ביוזמות ברשת החברתית. "תקשורת מזן חדש וביקורתי הדגישה את אין אונותם של כלי התקשורת המסורתיים שדיווחו על המשבר בפוקושימה, והיא ניסתה למלא את הפערים המשמעותיים במידע שכלי התקשורת הותירו", סבור ניקולא ליסקוטין, חוקר אורח באוניברסיטת טוקיו.

דוגמה אחת לכך היא המיזם "ווב איוואקמי" המשתמש ב-93 ערוצים חיים כדי לדווח ל-80 אלף גולשי טוויטר על אירועי מחאה נגד הגרעין ברחבי המדינה. ייתכן שבמדינה של 127 מיליון בני אדם, המספר אינו נראה משמעותי, אולם בחברה היפאנית - בה להפגנות באים רק הפעילים הלהוטים ביותר - אין לתופעה תקדים.

"התפשטות המחאה ברחבי המדינה היא יוצאת מהכלל", אומר ליסקוטין. "מהפגנות עונתיות לאנשים שמודים שזאת ההפגנה הראשונה שלהם; ממשפחות שמביאות את ילדיהן לבני נוער, סטודנטים וגמלאים". אקיקו מורקאמי, אם לשני בנים בבית ספר וממקימי ארגון הורים בפוקושימה המתמודד עם סכנות הקרינה, היא אולי זו שסיכמה בצורה הטובה ביותר את התקוות והפחדים של היפאנים. "היפאנים טובים מאוד בלשכוח ולסלוח", היא אומרת. "לפעמים זה יתרון, אבל במצב כמו זה, אני חושבת שאסור לנו לשכוח ללמוד לחשוב ולפעול בעצמנו. אסור להשאיר הכל לממשלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו