בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוקת ארה"ב הופכת למיושנת ולא רלוונטית

מחקר חדש קובע כי חוקת ארה"ב, ששימשה בעבר מודל למנסחי חוקות וכתבי זכויות ברחבי העולם, הולכת ונתפשת בשנים האחרונות כמיושנת ולא רלוונטית

37תגובות

החוקה האמריקאית ידעה בעבר ימים טובים יותר. היא אמנם המסמך המשפטי המכונן והמקודש של ארה"ב וגם החוקה הכתובה העתיקה בעולם שעדיין בעלת תוקף כלשהו, אולם השפעתה פוחתת והולכת.

ב-1987, בשנת ה-200 לאימוץ הנוסח המקורי של החוקה, חישב המגזין טיים כי "מתוך 170 המדינות בעולם, ביותר מ-160 מהן נכתבו מגילות זכויות או חוקות שנשענו ישירות או בעקיפין על הגרסה האמריקאית".

ואולם, 25 שנים אחר כך, מצב העניינים השתנה לחלוטין. "נראה שהחוקה האמריקאית איבדה מזוהרה וכבר לא משמשת מודל למנסחי חוקות במקומות אחרים", כך קובע מחקר שערכו דיוויד לאו מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ומילה ורסטיג מאוניברסיטת וירג'יניה.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

המחקר, שיתפרסם בכתב העת, The New York University Law Review, מלא בנתונים ומידע. מחבריו אספו ובדקו סעיפים של 729 חוקות שאומצו ב-188 מדינות בשנים 1946-2006, ובחנו 237 משתנים שמתייחסים לזכויות ולדרכים לשמירה עליהן.

"בקרב דמוקרטיות", הסיקו ורסטיג ולאו, "הדמיון החוקתי לחוקה האמריקאית הולך ונעלם. לטענתם, בעוד שבשנות ה-60 וה-70 החוקות הדמוקרטיות בכללותן היו דומות יותר לחוקה האמריקאית, חלה בשנות ה-80 וה-90 חלה תפנית, ועתה עולה השוני על הדמיון. לדבריהם, "מתחילת המאה ה-21 התחזקה מגמה זו עד לנקודה שבה החוקות של הדמוקרטיות פחות דומות היום בממוצע לחוקה האמריקאית מאשר בתום מלחמת העולם השנייה".

יש לכך סיבות אפשריות רבות. החוקה האמריקאית היא ישנה ומבטיחה באופן יחסי מעט זכויות. גם המחויבות של כמה מחברי בית המשפט העליון לפרש את החוקה לפי הכוונה המקורית של מנסחיה מהמאה ה-18 עלולה להעביר מסר שהיא אינה רלוונטית למדינות חדשות, כמו למשל מדינה חדשה באפריקה שמעוניינת בחוקה.

לדברי לאו, הסיבה העיקרית למגמה הזו היא קיומן של אלטרנטיבות חוקתיות חדישות, מקיפות ומושכות יותר. "אף אחד לא רוצה להעתיק גרסה ישנה של מערכת ההפעלה חלונות", הוא אומר.

שופטת בית המשפט העליון, רות ביידר גינסבורג, רמזה באחרונה, לאחר שביקרה במצרים, כי היא מסכימה לממצאי המחקר. "לא הייתי פונה לחוקה של ארה"ב אם הייתי נדרשת להכין חוקה ב-2012", היא אמרה. במקום זאת, היא המליצה על החוקה של דרום אפריקה, על "כתב הזכויות והחירויות" הקנדי ועל האמנה האירופית לזכויות האדם.

הזכויות שמבטיחה החוקה האמריקאית הן קמצניות למדי בהשוואה לסטנדרטים הבינלאומיים הרווחים היום. ב-2006 כתב המשפטן סנפורד לווינסון בספרו, "החוקה הלא-דמוקרטית שלנו", כי "החוקה האמריקאית היא הקשה ביותר לתיקון מכל החוקות הקיימות כיום בעולם".

מדינות אחרות סוחרות בנוסח החוקות שלהן כדבר שבשגרה ומחליפות אותן בכל 19 שנים בממוצע. כבר ב-1789, בהתכתבות בין תומס ג'פרסון לג'יימס מדיסון, כתב ג'פרסון כי "תוקפה של כל חוקה פג בטבעיות אחרי 19 שנים" כי "האדמה שייכת תמיד לדור החי".

האמריקאים מכירים בזכויות שאינן מוגנות במקומות רבים, בהן הזכות למשפט מהיר ופומבי, והם יוצאי דופן בכל הקשור להפרדת הדת מהמדינה. ואולם, החוקה מפגרת אחרי שאר חלקי העולם ונכשלה בהגנה, לפחות בצורה מפורשת, על חופש התנועה, חזקת החפות וזכאות למזון, חינוך וטיפול רפואי. יש בה גם כמה סעיפים מוזרים. רק שני אחוזים מחוקות העולם מגינות, כמו התיקון השני לחוקה האמריקאית, על הזכות לשאת נשק (אחיותיה לנשק הן מקסיקו וגואטמלה).

הירידה ביוקרתה של החוקה האמריקאית ברחבי העולם מקבילה לכרסום שחל בהשפעתו של בית המשפט העליון, "שמאבד את התפקיד המרכזי שהיה לו בעבר בקרב בתי המשפט בדמוקרטיות המודרניות", כפי שכתב אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון של ישראל לשעבר, במאמר שכתב ב-2002 לכתב העת The Harvard Law Review.

שופטים זרים רבים אומרים שהם נוטים פחות ופחות לצטט החלטות של בית המשפט העליון של ארה"ב, בין היתר מכיוון שהוא נתפש בעיניהם כקרתני וצר אופקים. "אני סבור שארה"ב בסכנה של ניוון משפטי", אמר מייקל קירבי, שופט בבית המשפט עליון של אוסטרליה, בראיון שהעניק ב-2001. הוא ציין כי במקום לשאת עיניים לארה"ב, הוא מעדיף את הודו, דרום אפריקה וניו זילנד.

השופט ברק כתב כי הוא מזהה מעצמת על חוקתית חדשה: החוק הקנדי, ש"משמש מקור להשראה למדינות רבות בעולם". ואכן, מהמחקר החדש עולה כי ל"כתב הזכויות והחירויות" של קנדה, שהתקבל ב-1982, יש עתה ככל כנראה השפעה רבה יותר מאשר לחוקה האמריקאית.

האמנה הקנדית היא גם יותר מקיפה וגם פחות קשיחה. היא מבטיחה זכויות שוות לנשים ולנכים, מאפשרת אפליה מתקנת ודורשת שעצורים יקבלו מידע על זכויותיהם. עם זאת, היא מאזנת את הזכויות האלה במסגרת "גבולות הגיוניים, שניתנים להצדקה בחברה חופשית ודמוקרטית".

יש כמובן מגבלות רבות למחקר אמפירי וכמותני, וחוקה היא הרבה יותר מאוסף של מלים, כפי שאמר השופט העליון, אנטונין סקאליה, בוועדת החוקה והמשפט של הסנאט באוקטובר האחרון. "לכל רפובליקת בננות בעולם יש אמנת זכויות משלה", ציין השופט. לדבריו, "חוק זכויות האדם של אימפריית הרשע לשעבר, בריה"מ, היה הרבה יותר טוב משלנו. אנחנו מבטיחים חופש ביטוי וחופש העיתונות. הם הבטיחו לעומת זאת לשמור על חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש המחאה וההפגנה ברחובות, ולהקפיד שכל מי שנתפס בניסיון לדכא ביקורת על הממשלה יצטרך לתת על כך דין וחשבון. בתיאוריה זה נשמע ממש נפלא", אמר.

תרגום: גילה דקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו