בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חומות של ייאוש

בתי סוהר באמריקה הלטינית סובלים מצפיפות רבה והזנחה. מאות אסירים נהרגו בחודש האחרון בכלא בהונדורס, במציאות המשקפת מעגל מחזורי ומקאברי של אסונות וגינויים ידועים מראש

9תגובות

בבית סוהר שנקרא "תקווה", לתקווה אין שום זכר. האסירים במתקן הכליאה Esperanza דחוסים ב"מערות", כפי שמכונים חללי החנק שבין מיטות הקומותיים. הם נאבקים על כל פיסת מקום שעליה יוכלו להניח את ראשם ולישון. אחרים מצטופפים על הרצפה בין סבך של כבלי חשמל חשופים, בתאים לוהטים ומזוהמים. מי שמצליח לגייס 35 דולרים, רוכש מחבריו לתא פיסת שטח על אחד הדרגשים. תנאי המחיה בכלא הפכו את הסחר במקומות שינה לענף משגשג.

19 בתי הסוהר באל סלוודור נועדו לקלוט 8,000 בני אדם. בפועל, נדחסים בכל אחד מהם יותר מ-24 אלף אסירים. הם תולים ערסלים מהתקרה או מצטופפים על רצפת הספרייה, שלא נותר בה מקום לספרים.

צפיפות היתר בבתי הכלא היא תופעה רווחת באמריקה הלטינית. ואולם, בעקבות מותם של 360 בני אדם בשריפה שהשתוללה בחודש שעבר בבית סוהר בהונדורס, וטבח שהתרחש כמה ימים לאחר מכן, שבו נהרגו 44 אסירים במקסיקו, מזהירים מנהלי מתקני כליאה ומומחים כי בעיית הצפיפות מעולם לא היתה חמורה כפי שהיא כיום. לדבריהם, הסיבה לכך נעוצה בהתחזקות ארגוני הפשיעה, ובדרישה הציבורית הגוברת לרסנם.

הזעם הציבורי שהתעורר בעקבות הגידול במקרי הרצח, השוד, האונס והתקיפה הוביל את מערכות האכיפה להעדיף מעצרים רבים על פני הליכים משפטיים אחרים. כתוצאה מכך מגיעה תפוסת בתי הסוהר לפי שניים ולפעמים אף פי שלושה מהמותר. עצירים רבים עדיין לא נשפטו, לא כל שכן הורשעו בדין.

ניו יורק טיימס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

סנטוס ויסנטה הרננדס, עציר בבית כלא בהונדורס, התרומם במאמץ רב מכיסא הגלגלים שלו והזדחל על הרצפה המטונפת לכיוון השירותים. הרננדס לקה בשיתוק לאחר שנורה בקרב יריות לפני 12 שנים. הוא נחשד ברצח ונעצר, אולם עד כה לא הועמד למשפט. לפי נתונים של הממשלה, כמעט שני שלישים מ-2,250 האסירים בבית הסוהר, שמכסת תפוסתו בחוק היא 800 איש, לא הורשעו רשמית. "אני מעדיף למות, מאשר להיות כאן", אומר הרננדס.

בכירים במערכת אכיפת החוק בוונצואלה טוענים כי שיעור האסירים שממתינים לגזר דין או משפט צנח ב-50%, אולם ארגוני פיקוח עצמאיים מעריכים כי שיעור הצניחה נמוך בהרבה. המרכז הבינלאומי לחקר בתי הסוהר, מכון מחקר בריטי, מעריך כי בהונדורס 53% מהכלואים לא נשפטו או לא קיבלו גזר דין. בגואטמלה ההערכות הן כי מדובר ב-54% מהאסירים. באל סלוודור 30%, ובפנמה 61%. לפי המכון, בארה"ב השיעור הוא 21%.

משקיפי זכויות אדם התריעו פעמים רבות על הצפיפות ועל הידרדרות תנאי המחיה בבתי הסוהר. בעקבות השריפה בהונדורס, שנגרמה ככל הנראה אחרי שגפרור או סיגריה בוערת נשכחו על אחת המיטות, הזהירה הנציבות לזכויות האדם באו"ם מפני "דפוס מדאיג של אלימות בבתי סוהר באזור", בהתייחסה לתקריות שאירעו באורוגוואי, ונצואלה, צ'ילה, ארגנטינה ופנמה. התקריות נחקרות, הדו"חות נערמים, והבטחות לשיפור המצב מופרחות לאוויר.

למרות זאת, "בעוד חודשיים נתכנס שוב לדון במצב, כי התקרית הבאה בדרך, ואחריה יגיעו עוד", אומר סנטיאגו קנטון, מזכ"ל הוועדה הבין-אמריקאית לזכויות האדם, שביקר בעשור האחרון ב-20 בתי כלא, ופרסם כמה דו"חות בעניין. "המצב בבתי הסוהר קשה זה תקופה ארוכה, ובעת האחרונה חלה הידרדרות נוספת". "התקציב שלנו הוא מצומצם", אומר נלסון ראודה, מנהל רשות בתי הסוהר באל סלוודור. "אם הבחירה היא בין בית חולים לילדים או בית סוהר, ברור שיעדיפו להפנות משאבים לטובת בית החולים".

מדובר במעגל מחזורי מונוטוני ומקאברי של אסונות, מקרי מוות וגינויים. יותר מ-100 אסירים נהרגו בדליקה שפרצה ב-2004 כתוצאה מקצר חשמלי בבית הכלא שבו מוחזק הרננדס. מעט מאוד השתנה מאז. בשעה שיורד גשם, ניתזים גצים מכבלי החשמל המתוחים מעל החצר. הקורות שתומכות בבניין מעוקמות ומעוותות. שומרים שנשאלו מה היו הצעדים שננקטו לשיפור התנאים אחרי הדליקה, פרצו בצחוק.

אי-פי

בית סוהר לא אמור להיות מקום נעים. ואולם, לדברי מומחים, המצב בבתי הכלא חמור במיוחד. בכמה מהם אין אפילו אספקת מים סדירה, ואסירים רבים סובלים מזיהומים, נגעי עור ומצוקה נשימתית, ולעתים קרובות אף אינם זוכים לטיפול רפואי. האסירים מוכרים את מנות המזון שלהם, את בגדיהם ולעתים אף את גופם, בתמורה למיטה לישון בה, סבון ומשחת שיניים.

מספר כיתות הלימוד בכלא "תקווה" ובבתי סוהר אחרים הוא מועט. לעתים מתגייסים אסירים כדי ללמד אסירים אחרים. "אין לנו ספרים, אין לנו שום דבר, אבל אני עושה כל מה שאני יכול", אומר מרווין פלורס, בן 37, עבריין מורשע שגורש מארה"ב לאחר שריצה מחצית מחייו בבית כלא בלוס אנג'לס בגין סחיטה במסגרת חברותו בכנופיה. עתה, מלמד פלורס את שכניו לכלא אנגלית.

בעשור האחרון החמירו הונדורס, אל סלוודור ומדינות אחרות ביבשת את העונשים שמוטלים על חברי כנופיות הפשע. ההגדרה המשפטית של חברות בכנופיה הורחבה, והיא כוללת עתה גם נשיאת קעקועים שונים. המחוקקים בהונדורס העבירו בחודש שעבר חוק שמכפיל את עונש המאסר על המורשעים בסחיטה, ליותר מ-20 שנים. משטרת אל סלוודור ממשיכה לערוך פשיטות ומעצרים. החודש נעצרו יותר מ-50 צעירים החשודים בחברות בכנופיית פשע. הם מואשמים ברצח, סחיטה והתקהלות בלתי חוקית.

כמה מדינות נוקטות צעדים לצמצום הפשיעה גם בין כותלי בתי הסוהר: התקנת מצלמות אבטחה, שיבוש קליטה של טלפונים סלולריים מוברחים, וצמצום שעות הביקור, במטרה לצמצם את ההברחות לכלא. ואולם, אחת הבעיות המרכזיות שלא נפתרו היא המחסור בסוהרים מיומנים ולא מושחתים.

המצב חמור במיוחד בוונצואלה, שבה כלי נשק, רימוני יד וסמים מופצים ללא מפריע בבתי הכלא. יושבי בית הכלא "לה פלאנטה" בבירה קראקאס נושאים כלי תקיפה, ומשליטים סדר בדרכם חסרת הרחמים, בהיעדר כל סמכות אחרת. "אנחנו שומרים על עצמנו", אומר לויביס פואנטס, בן 37, שמרצה עונש מאסר על רצח. "אנחנו מופקדים על הביטחון האישי שלנו, הניקיון, ולמעשה על הכל".

אנטוניו סולבארן, בן 28, שהורשע אף הוא ברצח, שולט באגף שבו הוא מתגורר בכלא. הוא מחלק הטבות כראות עיניו, משמש סמכות מכריעה בכל עניין, ועל פיו יישק דבר. "אני דואג לרווחת האסירים", הוא מסביר. "מישהו מוכרח לעשות את זה כדי שיישמר הכבוד. אם לא, יהיה פה תוהו ובוהו". סולבארן מחזיק בחגורתו אקדח ורימון יד. "השתמשנו בהם כשפרצו מהומות", הוא מעיד. יותר מתריסר אסירים חמושים מקיפים אותו.

קירות רבים מעוטרים בנקבי קליעים מקרבות שפרצו בכלא. לדברי איריס וארלה, השרה הממונה על שירות בתי הסוהר בממשלת ונצואלה, נהרגו בשמונת השבועות הראשונים של השנה כ-77 אסירים בבתי הסוהר. מרביתם נורו למוות. בקצב זה, מספר ההרוגים השנה עלול להגיע ל-560, כמספר האסירים שנהרגו בשנה שעברה, בהם 41 שנהרגו בלה פלאנטה.

גם במקומות שבהם מצליח לכאורה צוות הסוהרים לשלוט במצב, נתונים בתי הכלא לשלטון של אלימות ושחיתות. בטבח שאירע באחרונה במקסיקו, אפשרו סוהרים לחברי כנופיית פשע רבת עוצמה, "לוס סטאס", גישה לאגף אחר, שבו הם רצחו 44 חברים בכנופיה מתחרה. אחרי התקרית הודיע שר הפנים של מקסיקו, אלחנדרו פוארה, על תוכנית לבניית שמונה בתי סוהר נוספים.

גם מדינות אחרות ביבשת, בהן ברזיל וצ'ילה, החלו לבנות עוד בתי סוהר. ואולם, לדבריו של אליאס קראנסה, מנהל מכון אמריקה הלטינית למניעת פשיעה באו"ם, אם לא יוכנסו שינויים במערכת המשפט ובמדיניות המלחמה בפשיעה, גם בתי הסוהר החדשים יסבלו בתוך זמן קצר מצפיפות קשה.

באל סלוודור יוצאות קבוצות של אסירות לעבוד בחווה חקלאית שנפתחה בצמוד לבית כלא כדי להקל על העומס. בקרוב יצורפו גם גברים לפעילות, במיוחד מאות אסירים שמועד שחרורם קרוב. "בכלא הקודם שבו הייתי לא היה כמעט מה לעשות", מעידה בלאנקה דה פלאסוס, בת 46, שמסיימת לרצות מאסר של שש שנים בגין מכירת סיגריות מוברחות. "אבל פה יש הרבה פעילות, ורובנו אוהבות לגדל מזון ולהיות יצרניות".

אל סלוודור מנסה להגביר את הפיקוח על מערכת בתי הסוהר. במרכז הבקרה בבירה סן סלוודור מותקנים 30 מסכי טלוויזיה שעוקבים אחר הנעשה בבתי הסוהר במדינה כולה, במטרה לתעד את המתרחש. ואולם, כדברי בכיר בשירות בתי הסוהר, "השינוי לא יתחולל בן לילה". הוא צדק. כעבור שבוע נהרגו שלושה אסירים בתגרה בבית כלא.

תרגום: יעל אלין-קוטנר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו