בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיגוע הירי בטולוז

פשע נגד המהות של צרפת

על ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד להבהיר שצרפת כולה היא שהותקפה אתמול, ולהבין שכאשר טירוף כזה פורץ בסיס החיים המשותפים קורס

46תגובות

צרפת היא מדינה שבה ב-2012, בעיר השלישית בגודלה במדינה, אפשר לירות לעבר בית ספר יהודי ולהרוג, מטווח אפס, ילדים. החקירה תבהיר - כך יש לקוות - את הנסיבות לטרגדיה הזאת, תחשוף את זהות הרוצח, את מניעיו. ואולם, יהיו אשר יהיו מניעיו, ויהיה אשר יהיה הקשר בין רצח הילדים היהודים לרציחות המסתוריות של חיילים בשבוע שעבר בטולוז ובמונטובאן, העובדות מונחות לפנינו, והן מזוויעות. ילדים צרפתים, יהודים וצרפתים, או אולי צרפתים שכל אשמתם היא שנולדו יהודים, נטבחו בדם קר, לאור היום, על אדמת הרפובליקה.

וכמעט באותה מידה, בלתי נסבלת היא העובדה ששוב חזרו הימים האפלים שבהם "צריך שמפקדי המשטרה יגבירו את השמירה סביב כל המקומות הקשורים לדת היהודית". אלו היו המונחים שהופיעו בהודעת משרד הפנים, דקות ספורות לאחר האירוע. ההודעה היתה בלתי נמנעת. זה היה המעט שיכלו לעשות הרשויות ההמומות - כמו כולנו - נוכח הזוועה.

אי-אף-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

אולם המלים מקפיאות דם. אנו רועדים מבושה ומזעם בשל ההבנה שאנו נמצאים שוב באותו המקום, כמו לאחר הפיגועים ברחובות קופרניק ורוזייה, כמו לאחר התלקחות האנטישמיות בתחילת שנות ה-2000. תפילות, התכנסויות, טקסי לוויות או פשוט לימודים, כולם יתקיימו כעת תחת שמירה הדוקה של המשטרה. אומללות. וכך, מול תועבה זו, ובהתחשב בעיתוי שבו התרחש האסון, יש רק תגובה אפשרית אחת. יש רק תגובה אחת שבימי מערכת הבחירות לנשיאות תהדהד בעוז ותהלום את עוצמת האירוע. כמובן, הזעם והאימה. כמובן, הגינוי המילולי, המלים הבוטות, הנסיעות הסמליות עליהן אנו מדווחים במהלך היום, יום שני, בשעות בהן אני כותב שורות אלה. כמובן, המחווה היפה של המועמד הולנד, שהחליט מתוך רחשי כבוד לקורבנות להשעות חד-צדדית את מסע הבחירות שלו ולהקדיש שעות להרהורים ולאבל. כמובן, המחווה הטבעית של המועמד סרקוזי שדיבר על "טרגדיה לאומית", והורה על קיום דקת דומייה בכל בתי הספר בצרפת לזכר שלושה ילדים בני שלוש, שש ושמונה, והמורה, שנטבחו בדם קר בידי רוצח מקצועי. וכמובן, אם נתעקש, ההרהורים בעניין האקלים הפוליטי, מחיקת מיני טאבו שונים, הדרור שניתן לשפה הבזויה, מעין רישיון להרוג - כאן לרוצח ילדים, שם לרוצח חיילים סדרתי.

אולם גם פעולה משותפת. שיתוף פעולה של כל המועמדים הרפובליקאים - ואני מדגיש, רפובליקאים - שישכיח את הניגודים ביניהם ויאלץ אותם להביע יחד בצעקה, ואם אפשר ללא מחשבה מכוונת פוליטית, את סירובם החד-משמעי לקבל את האנטישמיות על השלכותיה, שתמיד יהיו נפשעות.

לאחר קרפנטרה, לפני קצת יותר מעשרים שנה, ידעו הפוליטיקאים בצרפת, ובראשם פרנסואה מיטראן, לצעוד יחד כמשפחה - כולם מלבד אנשי החזית הלאומית - נגד חילול 34 קברי יהודים. היום יהיה על ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד לצעוד בראש הפגנה דומה בטולוז האבלה. הגנרל דה גול בא ב-16 בספטמבר 1945 לכיכר קפיטול, אתר הזיכרון הלאומי, כדי לקרוא לאחדות המדינה מול אומה של אנשי מחתרת וותיקי הבריגדות הבינלאומיות מספרד. הוא קרא לכינוס רשמי ענק שבו יאמרו כל הכוחות הפוליטיים בבירור שצרפת כולה היא שהותקפה, ושעליה לעמוד בחזית כאשר ילדיה, יהיו אשר יהיו, נטבחים, ויהיה מי שיהיה, אני חוזר ואומר, הרוצח או מניעיו.

אי-אף-פי

הודעה למציתי האש שחפצים בהגנת הזהות הלאומית, בצרפת כישות מסוגרת, רועדת מקור, ניזונה משנאה: זו האמנה החברתית שנרצחת בטבח שכזה. כאשר פורץ טירוף כזה, בסיס החיים המשותפים קורס. אין התנקשות חמורה יותר בתרבותנו, בנשמת האומה, בהיסטוריה שלנו ובעוצמתנו, מאשר הגזענות, והיום, האנטישמיות.

מצרפתית: יעל גרינפטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו