בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוזיאון נודד מביא את קסם האמנות המודרנית לילדי אפריקה

משאית אדומה עם מכולה ובתוכה יצירות של מיטב אמני העולם עוברת בין בתי ספר ביבשת השחורה. היוזמים מקווים שהחוויה תשנה את חיי הילדים הנרגשים

2תגובות

"נכנסתי לגן עדן!" אומרת בביישנות מפמבורה בת העשר, כשחיוך ענקי על פניה, כמה דקות לאחר שהשתתפה במיצג של האמן האמריקאי ג'יימס טורל. במסגרת המיצג, ילדים יכולים להיכנס אל תא כדורי חלול, ולטבול עצמם בקרני אור בכל צבעי הקשת: אור בצבע כחול עמוק או בצבע אדום עז - כל ספקטרום הצבעים צובע באיטיות את הגוף, מבלי שניתן יהיה לקבוע מה מקור קרני האור, או לראות את הקירות. הכל עטוף יופי.

חובבי אמנות רגילים לריגושים קטנים מעין אלה. אחרי הכל, עבודות של טורל מוצגות במוזיאונים הגדולים בעולם. אבל מפמבורה, שנולדה וגדלה בעיר דואואלה, המרכז הכלכלי של קמרון, זכתה לחוות את החוויה הלא שגרתית לראשונה, ועוד בבית הספר.

בתחילת פברואר הופיעה בכיכר העיר המאובקת משאית אדומה משונה עם מכולה ענקית, שנצבעה לאורכה פסים לבנים (על-ידי האמן דניאל בירן). חלקה הפנימי של המכולה החל להתרומם ולהיפתח באיטיות ויצר קומה שנייה. קצות המכולה הסתובבו, ובבטן המשאית התגלה מוזיאון קטן, שהכיל את עבודותיהם של כמה מהאמנים הבולטים של ימינו - ממאוריציו קטלאן ועד ג'ים לאמבה. על גג המוזיאון הנודד התנפח שפן אדום ועצום (פול מקארתי בגרסה תמימה, למי שמכיר את החיבה שלו לטראש). והילדים? בו-זמנית נדהמים ומפוחדים.

כך החל בסוף החורף מסעו של המוזיאון הנודד MuMo ביבשת השחורה, לאחר שמאז אוקטובר 2011, חרש את כבישי צרפת. הפרויקט המרשים הזה, שמיועד כל כולו לילדים, נולד מרעיון שהגתה אינגריד ברושאר, יזמת צעירה העומדת בראש העמותה הצרפתית "אמנות בילדות" (l'Art à l'enfance). העיר דואואלה נבחרה להיות היעד האפריקאי הראשון בו תבקר המשאית, ומשם תעשה דרכה לאבידג'אן, בירתה הקודמת של חוף השנהב, ולקוטונו שבבנין.

הפרויקט יכול אמנם להצטייר כניסיון מעט מעושה לקניית דעת קהל חיובית, אבל ההיבט הזה נשכח ברגע שרואים את פניהם של 1,800 ילדי בית ספר, שחוקרים את נפלאות המשאית במשך חודש וחצי. "הייתי בשמים, בעננים! העור שלי שינה צבעים!" מכריז ילד בשם זידאן. "זה היה כמו סוף העולם, ופחדתי שזה יסחוף אותי" אומרת אורסולה בדאגה. לדברי אחד המורים בבית הספר, "הילדים היו ממושמעים מכדי להרשות לעצמם להיסחף, וקצת התקשו לבטא רגשות". המחנך מודה כי הוא עצמו די נוקשה עם הילדים. "ילד קמרוני שמתחיל לדבר בלי רשות נחשב ללא מחונך", הוא אומר. למרבה המזל, שתי המדריכות הקמרוניות של ה-MuMo יודעות איך להפעיל ולסקרן את הילדים.

אחת המדריכות מסבירה לקבוצת ילדים: "פסל הקרנף החצוי לשניים שביטנו מלאה פחם, שיצר האמן הסיני הואנג יונג פינג, מלמד אותנו שצריך לשמור על מינים מוגנים שכיום כבר רואים רק בטלוויזיה. בסין למשל משתמשים בקרן של קרנפים לייצור אבקות מעוררות חשק. אבל היצירה גם מסבירה לנו שהעבודה במכרות פחם רעה לבני האדם, בעיקר אם עושים אותה ילדים קטנים כמוכם".

"הציור של שרי סמבה", היא ממשיכה ומספרת לילדים על יצירתו של האמן האפריקאי היחיד בתערוכה, "רוצה לומר לנו שצריך לשמור על השורשים ולזכור תמיד מאין באנו, אבל גם שהידע נובע מהדמיון לא פחות מאשר הוא מגיע מהמדע".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

בקומה העליונה, יושבים ילדים מרותקים למסכים. הם שרועים על כריות פוף שעליהן ציירה האמנית פלורנס דולאק, וצופים בסרט שצולם בתוך אקוואריום מאת פייר וויג, ובאנימציה של פארהד מושירי. "העיקר הוא שהילדים יפעילו את היצירתיות" אומרת המדריכה, "כאן, האמנות מסתכמת בסדנת יצירה. זה טוב שהם רואים דברים אחרים. אפשר לראות את ההשפעה בציורים שהילדים עושים אחרי כל ביקור. רואים איך הקסם עובד". בעוד ש"תא האינסוף" הצבעוני של ג'יימס טורל מככב בציורים, אפשר לראות גם בתים מערביים ומסכים דקים, או ציורים צבעוניים, ובעיקר הרבה רצון לחקור.

"יש לנו עניין לפתוח את הילדים לדרכים נוספות לחשוב על העולם, וגם על דרכי ייצוג אחרות, בעיקר בעידן הגלובלי שבו אנחנו חיים", מסבירה המדריכה. אחת מארבע המנהלות של בית הספר ממשיכה את דבריה בהתלהבות: "בדרך כלל המערב מתעסק רק בצרכים הראשוניים של אפריקה - מזון, בגדים... אבל החומרים האלה נעלמים עם הזמן. מה שה-MuMo מעניק לעומת זאת, ייחרט זמן רב בזיכרונם של הילדים, וללא ספק ישנה משהו בחיים שלהם".

המנהלת רחוקה מלראות ביוזמה צעד ניאו-קולוניאליסטי, ומספרת כי ההתנסות הותירה בה חוויה מיוחדת: "כשנכנסתי לתא הכדור של טורל הרגשתי פתאום קטנטנה, כמו טיפה במים. מאז, מתחשק לי לגדול. מתחשק לי לתת יותר מעצמי לילדים. אני מתכוונת לעשות הכל כדי שהילדים ימשיכו לצייר, מה שהם לא עשו לפני כן, וכבר נמצא דרך להשיג נייר וגירים!".

אינגריד ברושאר כבר הבטיחה לעזור למנהלות בית הספר גם כשה-MuMo יעזוב, והודתה שהחוויה המיוחדת בקמרון, גרמה לה לצמרמורת מרוב התרגשות. כל הפרויקט הוקם בפחות משנה. פרט לאנרגיות, ברושאר לא חסרה קסם אישי שהצליח לרתום תוך פחות מחודש אחד בלבד כמה והאמנים הבולטים של ימינו. אפילו ג'יימס טורל הידוע בחספוסו, נעתר לבסוף. לאחר אינספור צלצולי טלפון, אינגריד ברושאר נסעה עד הר רודן, הר געש לא פעיל באריזונה שבו חי ופועל כיום האמן. בפחות מעשר דקות, טורל הציג בפניה רישום של הרעיון. כנראה שלפעמים, לא צריך הרבה זמן כדי להגיע לאינסוף.

אתר הפרויקט musee-mobile



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו