בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קח אשה ובנה להוריה בית

משפחות רבות בווייטנאם זוכות לשגשוג כלכלי בזכות נישואי בנותיהן עם גברים דרום קוריאנים. עקב כך נוצרה בדרום קוריאה תעשיית שדכנות משגשגת, שמאפשרת לגברים לבחור אשה במדינה

5תגובות

בסופו של דבר, בוי ון ווי התגורר רק שלושה חודשים בבית החדש שבנה הודות לשתיים מבנותיו, שנישאו לגברים מדרום קוריאה. האב, שגסס מסרטן בגרון, האיץ בקבלן לסיים את הבנייה ותקשר אתו דרך פתקים, כשכבר לא יכול היה לדבר.

הבית הגדול, בן שתי קומות, מגמד את מבנה הבטון הסמוך לו, ששימש כבית המשפחה במשך יותר מ-25 שנים. הקו האלגנטי של גג הרעפים האדומים של הבית החדש בולט ממרחק בנוף הכפרי של קואנג יין, לחופי צפון וייטנאם ליד הייפונג, ומתנשא מעל כבישי העפר, שדות האורז ומטעי הבננות.

"זה היה בית חלומותיו", אומרת אלמנתו של בוי, נגויין תי נגוייט, בת 60, ביום שבת רגוע בעודה מגרשת מדי פעם תרנגולים שהגיחו מהחצר וצנחו לחדר האורחים מחמש מדרגות שיש.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מהעולם ישירות לפייסבוק שלכם

כמו רבים אחרים באזור כפרי זה של וייטנאם, זכו בני הזוג לרווחה כלכלית בשנים האחרונות הודות לבנותיהם. הבנות, שנדחפו על ידי המסירות הקונפוציאנית כלפי הוריהן ועל ידי רצונן למצוא לעצמן חיים טובים יותר, היגרו מהמדינה כדי להתחתן עם גברים דרום קוריאנים. את הכסף שחסכו בדרום קוריאה, הן שלחו טיפין טיפין למשפחותיהן בעיירות קטנות כמו קואנג יין. כסף זה מימן את בנייתם של בתי החלומות של הוריהן, גם אם הפאר שבהם מחוויר בהשוואה למכוניות 4X4 מדגם לקסוס, החביבות על אנשי עסקים בהאנוי, עיר הבירה השוכנת במרחק של כ-160 מכאן.

אותן נשים וייטנאמיות צעירות מתחתנות ברוב המקרים עם דרום קוריאנים קשישים, שמחמת הכנסתם הנמוכה יחסית, או בגלל נישואיהם הקודמים, מתקשים למצוא כלה במדינתם. בעקבות זאת, נוצרה בשוק הנישואים התחרותי של דרום קוריאה תעשייה משגשגת של שדכנים, שלוקחים את הגברים המבקשים את שירותיהם לסיורים בווייטנאם ובמדינות מתפתחות אחרות. במדינות אלה בוחרים להם הגברים כלה, במפגשים המאורגנים בחופזה.

בחלק מהמקרים, לנישואים האלה ישנו סוף אחר לגמרי מאשר "והם חיו באושר ואושר". ב-2010 דיווח מגזין טיים על מקרה כזה. ביולי 2010 באה לדרום קוריאה צעירה וייטנאמית בת 20, לאחר שנישאה לגבר דרום קוריאני בן 47. שמונה ימים בלבד לאחר בואה למדינה, הכה אותה הבעל ורצח אותה בדקירות סכין.

רויטרס

בעוד שהגברים הדרום קוריאנים יכולים לברר כל פרט ופרט על כלתם המיועדת, הנשים הווייטנאמיות אינן יכולות לשאול כמעט דבר על הגבר שבחר בהן דרך סוכנות שידוכים. התברר כי הבעל הדרום קוריאני היה חולה סכיזופרניה. הוא סיפר לשוטרים בחקירתו כי רצח את אשתו, לאחר שקול ששמע בראשו ציווה עליו לעשות זאת.

היה זה באחד הסיורים שמארגנות סוכנויות השידוכים, ב-2007, שבוי תי תואי, בתם של בוי ונגויין, פגשה את בעלה, קים טאה-גו. היא הייתה אז צעירה בת 22, והוא אלמן בן למעלה מ-50 שבבעלותו חוות תפוחים. בבר הקריוקי לאקי סטאר שבהאנוי התעלמו תחילה מרבית הנשים מנוכחותו של קים; אבל לאחר שהבטיח לשלוח 100 דולר בחודש להוריה של האשה שתהיה מוכנה להתחתן אתו, הוא עורר את התעניינותן של תוי ושל שתי צעירות אחרות.

בחתונתם של תוי וקים, שהתקיימה בהאנוי ב-2007, התקשה בוי להסתיר את צערו מכך שבתו נישאת לגבר בן גילו. קים, שהיה מודע לתחושות אביה של הכלה, מיהר להזכיר לו שבזכות הנישואים הוא יקבל ממנו 100 דולר מדי חודש.

"אבל הוא לא עמד בהבטחתו", אומרת האם נגויין. לדבריה, בארבע שנות נישואיהם, קים שלח סכום כולל, המקביל ל-880 דולר בלבד. "הוא פשוט עני", היא מוסיפה. קים עצמו סירב להתראיין לכתבה.

תוי וקים עברו להתגורר בעיירה באזור כפרי בדרום קוריאה, ושנה לאחר מכן נולדה להם בת. בני הזוג נפרדו לפני כשנה. תוי מתגוררת כעת בבירה סיאול, יחד עם אחותה הצעירה, שגם היא נישאה לגבר דרום קוריאני.

את העזרה הכספית קיבלו ההורים דווקא מבתם הצעירה ובעלה הקוריאני, ששלחו להם מדי חודש יותר מ-100 דולר. הבת אף שלחה להם את הכסף שהרוויחה במשרתה החלקית, בנוסף לכסף שהעביר להם בעלה. בסופו של דבר, שלחו בני הזוג להורי הכלה כמחצית מ-20 אלף הדולר שהיו נחוצים להם בעבור בניית ביתם החדש, אומרת נגויין. את המחצית השנייה של הסכום הם השיגו על ידי מכירת חלקת אדמה שהיתה ברשותם.

בני הזוג לא היו מצליחים לעולם לבנות את הבית מהכנסותיו הצנועות של בוי, מסבירה נגויין. בוי, איכר שעבד בסבלות בנמל המקומי, השתכר 120 דולר בחודש. "חייו של בעלי היו קשים מאוד", מספרת נגויין. "הוריו מתו כאשר היה ילד, והוא תמיד היה עני", היא אומרת. לדבריה, "הוא לא זכה ליהנות מהסיוע של ילדינו, כי זמן קצר אחרי שהחלו לעזור, הוא מת".

נגויין פגשה את בוי בראשית שנות השבעים, בעת ששירת בצד הצפון-וייטנאמי של "המלחמה האמריקאית", כפי שמכונה פה מלחמת וייטנאם. נגויין עצמה היתה מגויסת אז לשורות המיליציה. הם התאהבו והתחתנו ב-1974, בלי לגלות כמובן לבני משפחותיהם כי היא מבוגרת ממנו בשנתיים.

לבני הזוג נולדו בן וארבע בנות: תוי, הבת השלישית, היתה הבת האהובה על אביה, אומרת האם. לדבריה, היא היתה העדינה והחרוצה מכולם. בגיל 11 היא כבר היתה מיומנת בביצוע מלאכות הבית עד כדי כך, שקרובים ושכנים החלו לקרוא לה "טאם", דמות של סינדרלה בסיפור ילדים מקומי מפורסם, "טאם וקאם".

"יש לי ארבעה ילדים, אבל היא תמיד עשתה את כל העבודה", אומרת נגויין. "לשאר הבנות שלי לא נשאר מה לעשות". לאחר שבנותיהם היגרו לדרום קוריאה, החלו בני הזוג לחשוב על בניית בית. הקמתו לא היתה רק חלומו של האב, אלא גם של בנותיו. "רצינו לעשות משהו למען ההורים שלנו, זו היתה התוכנית", מספרת תוי בשיחת טלפון מדרום קוריאה.

היות והבית החדש הוקם על קרקע משפחתית רכה, היה צורך לחזק את יסודותיו. אולם, עם תחילת העבודות בראשית 2010, כאשר הקבלן כבר עמל על יציקת היסודות, בוי גילה שלקה בסרטן הגרון.

הוא הקפיא את המשך בניית הבית ונסע להאנוי לקבל טיפולים. לאחר שהתברר שהם לא הועילו, הוא שב למקד את כל האנרגיה שלו בהשלמת הבנייה. הוא בחר את האריחים בקפידה ונתן לקבלן הוראות מדוקדקות על גודלם של הדלתות והחלונות.

במקביל, החליט בוי לצמצם את היקף התוכנית המקורית לבית גדול עוד יותר, ובאוקטובר 2010 הצליח להשלים את המבנה. בני הזוג עברו להתגורר בבית החדש, אבל מצבו של בוי כבר היה בכי רע.

בשלושת החודשים האחרונים לחייו, הוא נעשה כה חלש עד שלא היה מסוגל עוד לעלות לחדר השינה שלו בקומה השנייה, מקום התצפית החביב עליו, שממנו יכול היה להשקיף על שדות האורז מסביב. הגידול בגרונו תפח לממדים של אשכולית והוא לא היה מסוגל עוד לדבר עם בני משפחתו, בהם תוי, שטסה במיוחד מדרום קוריאה כדי לראותו.

זמן קצר אחרי לווייתו של אביה, שארון הקבורה שלו נישא על ידי שמונה גברים לבושים במדי צבא, חזרה תוי לדרום קוריאה, אף שהוריה שמרו בשבילה חלקת אדמה סמוכה לביתם החדש. "אחרי שהילדים שלה יגדלו, אולי תוי תחזור לחיות כאן", אומרת נגויין בתקווה.

השעה כבר נעשתה מאוחרת. נגויין עמדה על רחבה בחצר הבית שברצפתה נפער סדק גדול, ואמרה כי זו עדות לכך שהיסודות רעועים. שני תרנגולים חמקו לתוך הבית, ונגויין מיהרה לרדוף אחריהם.

אחד העופות התרוצץ בחדר האורחים והתקדם לכיוון המזבח הבודהיסטי שהוקם לזכרו של בוי. מקלות קטורת ופרחים היו מונחים לצד תצלום שלו במדים. על פי המסורת הבודהיסטית, הונחו לצדו גם חפצים שיהיו נחוצים לו במסעו לעולם הבא, בהם משקאות, סיגריות, פירות, נייר צהוב המסמל זהב, ומנחה אופנתית של וייטנאם החדשה: חבילת שטרות דמה של 100 דולר אמריקאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו